הלוואי שלעולם לא נזכה לראות הופעת רשת מצוינת של יסמין מועלם

יסמין מועלם עשתה את פריצת השנה במוזיקה הישראלית והופעת ההשקה של אלבומה נדחתה שוב ושוב עד שהומרה להופעת רשת אתמול. למרות רגעים מוצלחים היא הוכיחה שהתחליף לא יכול להיות תחליף

בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יסמין מועלם לייב אונליין
בן שלו

יש פרדוקס מובנה סביב הצפייה בהופעות רשת, שהן כרגע התחליף העיקרי להופעות מוזיקה אמיתיות. מצד אחד, ברור לחלוטין שהמוזיקאים וצוותי ההפקה שלהם לא פיצחו את הפורמט הזה. סופרסטאריות עתירות תקציב מחו"ל, כמו בילי אייליש ודואה ליפה, אולי התקרבו לפיצוח ראוי, אבל מה שהן יכולות לעשות הוא בגדר מדע בדיוני בשביל מוזיקאים ישראלים מעוטי תקציב, שעדיין רחוקים מלהבין איך מעמידים הופעת רשת מנצחת.

המצב הזה אמור לעורר אצל כל המעורבים, מוזיקאים וקהל כאחד, ציפייה לרגע שבו הפורמט יפוצח והופעות הרשת יצליחו ליצור חוויה שמתקרבת איכשהו לדבר האמיתי. אבל מאחר שמדובר באתגר קונספטואלי רציני ביותר, הרושם הוא שדבר כזה יקרה רק אם שובן של ההופעות האמיתיות יידחה עוד ועוד ויתרחש באיזשהו עתיד רחוק לא מוחשי. וזה הרי הדבר האחרון שאנחנו מייחלים לו. ומכאן שאנחנו בעצם לא רוצים לראות הופעות רשת מצוינות.

המחשבות האלה עלו אתמול (רביעי) בזמן הצפייה בהופעת הרשת של יסמין מועלם. אלבום הבכורה של מועלם, "אריה", יצא רגע לפני הסגר הראשון, והופעת ההשקה המתוכננת במועדון הבארבי נדחתה שוב ושוב ושוב, עד שלבסוף הומרה בהופעה ששודרה ברשת.

מועלם עשתה את פריצת השנה במוזיקה הישראלית: מאלמונית גמורה בתחילת 2020 לאחת מזמרות הפופ החדשות המושמעות והאהובות ביותר. אחת הסיבות העיקריות לכך, בנוסף לכישרון, היא החיבור של מועלם לדופק של 2020. הכתיבה שלה היא הכתיבה של הרגע. הסאונד שלה הוא הסאונד של הרגע. האם זה אומר שהיא תדע יותר טוב מאחרות ואחרים לבטא את עצמה בפורמט ההופעה של הרגע, כלומר בהופעת רשת?

לאו דווקא. אולי מפני שגם למועלם, כמו לכולם בעצם, לא באמת דחוף להצטיין בפורמט הזמני והמבאס הזה, בתחליף שלא יכול להיות תחליף. "איזו אווירה... איזו אווירה... חשמל!" היא אמרה בציניות מופגנת באחד הרגעים. ההופעה שלה, שבה צפו כ–350 איש ששילמו 45 שקל לכרטיס, היתה סימפטית וטבעית־למחצה ברגעיה הטובים ומאולצת ומלאכותית ברגעיה הפחות טובים. לזכותה ייאמר שהיא השתפרה תוך כדי תנועה. בחצי השעה הראשונה של ההופעה המגרעות בלטו לפחות כמו המעלות.

מה שעבד נהדר באלבום של מועלם — הפסקול המינימליסטי, האלקטרוני־ממוחשב בעיקרו, והשירה החרישית, בפה כמעט סגור — לא עבר טוב אל סיטואציית ההופעה, סוג־של. משהו שם לא זז ולא נשם. הורגש צורך בספונטניות ובאקספרסיביות. מועלם גם דיברה יותר מדי. משום מה הוחלט לייחד חלק מההופעה לתשובות שלה על שאלות ששלחו הצופים (כל השאלות ורוב התשובות היו סטנדרטיות. רק תשובה אחת הבריקה. מועלם נשאלה איך היא מתמודדת עם מחסום כתיבה. היא ענתה שהיא פשוט מתייחסת לכתיבה כמו אל עבודה רגילה, כמו אל מלצרות. "כשהייתי מלצרית לא היה לי אף פעם מחסום מלצרות", אמרה).

שיפור ניכר הורגש אחרי כחצי שעה, כשמועלם קמה מהכיסא והתחילה לשיר את "כמה מתוק". הביטים המוכנים, שנתנו את הטון עד לאותו רגע, פינו את מקומם לנגינה חיה יותר (של הקלידנית יעל זלינגר והגיטריסט רועי לזר), ובשירה של מועלם אפשר היה לשמוע לראשונה הבעה אמיתית וחופשית. כך נשמעו גם השירים האחרים במחצית השנייה של ההופעה, ובהם שיר חדש ומקסים, בוסה נובה שכוללת את השורות "זה כמו סיגריה בלי מצית / בחירות בפעם השלישית, הרביעית / אין לזה תכלית".

המחשבה ברגעים החמודים האלה היתה שבהינתן עוד שנה־שנתיים בלי הופעות אמיתיות, מועלם תלמד את הפורמט ותצליח להביא אליו את מלוא החן, הרעננות והרגש שקיימים בשיריה. המחשבה שצצה מיד אחר כך היתה כמובן: הלוואי שלעולם לא נזכה לראות הופעת רשת מצוינת שלה, או של מישהו אחר.

יסמין מועלם בהופעת רשת. צילום הופעה: אור בן זריהן.  סאונד: טל סיון. 
תאורה: ליאור מיטל. שידור: דניאל בסין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ