פסטיבל הג'ז ירושלים: משהו הפריע ליופי החד משמעי

זו הפעם החמישית שפסטיבל הג'ז ירושלים מתקיים במוזיאון ישראל, וכמו בשנים הקודמות היה תענוג לשהות בו. אבל לראשונה הורגשו גם החסרונות של האכסניה המוזיאונית

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אבישי כהן בפסטיבל הג'ז ירושלים, אתמול. קינה יפהפייה
אבישי כהן בפסטיבל הג'ז ירושלים, אתמול. קינה יפהפייהצילום: אמיל סלמן
בן שלו
בן שלו

זאת טעות לחשוב שהביטוי הצרוף ביותר של אהבת מוזיקה הוא הפנים המאושרות של אדם שנמצא בתוך הופעה של אמן שהוא אוהב. הביטוי הצרוף ביותר של אהבת מוזיקה הוא הפנים המאוכזבות של אדם שנמצא מחוץ להופעה של אמן שהוא אוהב ולא יכול להיכנס אליה. כמה עשרות פרצופים כאלה נראו אתמול מחוץ להופעה של החצוצרן אבישי כהן והביג בנד השוודי בוהוסלן. זה היה אמנם כמה דקות אחרי תחילת ההופעה, אבל מאחר שפסטיבל הג'ז ירושלים, בניגוד לפסטיבלים אחרים, מבוסס על זרימה חופשית של אנשים מהופעה להופעה, והאנשים שעמדו מחוץ לאולם קנו כרטיס יומי שמאפשר כניסה לכל מופעי הערב, הם צדקו כשטענו בפני הסדרנים שזכותם המלאה להיכנס פנימה. אבל הסדרנים קיבלו הוראה לא להכניס עוד אנשים לאולם, וכך התפתח עימות, במושגים המאוד מנומסים של הופעות ג'ז במוזיאון. האנשים מחו, הסדרנים ביקשו מהם להתפזר, האנשים לא הסכימו ונשארו במקום, מקווים לקושש כמה צלילים מההופעה, שאכן זרמו איכשהו מהאולם אל חלל המוזיאון.

מאחר שבתוך האולם היו מאות אנשים שהיתה להם סיבה טובה ליהנות מההופעה של כהן והביג בנד השוודי, יכול להיות שלא צריך לעשות סיפור מעשרות אנשים שנשארו בחוץ. אבל מאחר שגם אני הייתי אחד מהציבור המאוכזב הזה, עד שתעודת עיתונאי וכמה שיחות טלפון הכניסו אותי לאולם, אני לא יכול שלא להזדהות. ייתכן שגם אבישי כהן, שהוא המנהל האמנותי של הפסטיבל, לא יכול היה להתמסר כליל להופעה, בהנחה שהיה מודע להתגודדות מחוץ לאולם. הרגע היפה ביותר בהופעה, וגם בערב כולו, היה הביצוע לקטע של כהן שנקרא Life and Death. זאת קינה יפהפייה שכהן הקליט במקור עם שלישייה או רביעייה. אתמול, כמו יתר הקטעים בהופעה, הטעם שלה הועשר על ידי הרב־קוליות המעודנת של התזמורת, ששימשה מעין מקהלה לחצוצרה המקוננת של כהן. אבל במקום ליהנות עד תום מהיופי החד משמעי הזה, תהיתי אם משהו ממנו מגיע אל הקומץ שהתגודד בכניסה לאולם ולא הורשה להיכנס אליו.

זו הפעם החמישית שפסטיבל הג'ז ירושלים מתקיים במוזיאון ישראל, וכמו בשנים הקודמות היה תענוג לשהות בו. אבל זאת היתה הפעם הראשונה שלצד המעלות של האכסניה המוזיאונית — בעיקר השילוב הנהדר בין אווירת האמנות העילית לבין איזה חוסר רשמיות משחרר — הורגשו באופן ברור גם החסרונות שלה, שלא הסתכמו בקובלנה הצודקת של אלה שלא הורשו להיכנס לאולמות אף על פי ששילמו כרטיס יומי לכל ההופעות (זה קרה לפחות בהופעה אחת נוספת). גם האולם שבו התקיימה ההופעה של כהן והביג בנד היה בעייתי במבנה שלו, שלא איפשר ראות טובה של ההרכב הגדול. בעיה נוספת היתה שהזרימה החופשית של הקהל מהופעה להופעה גרמה לכך שהופעות מאתגרות יחסית להאזנה, כמו זו של שלישיית Uru הישראלית, התנהלו בתוך זמזום בלתי פוסק של אנשים שבאו והלכו, באו והלכו.

החוויה הכוללת שמעניק פסטיבל הג'ז במוזיאון מבוססת על שני אופני שימוש: השוטטות החופשית מאולם לאולם, וההשתקעות בתוך הופעות ספציפיות. אתמול, בניגוד לשנים קודמות, שני סוגי החוויה לא היו שלמים: השוטטות היתה מהנה, אבל היא הופרעה על ידי כל אותן בעיות; ובנוגע להופעות עצמן, בעיקר של האורחים מחו"ל — גם הן היו מהנות ברובן, אבל לא היתה ביניהן שום הופעה שממש שאבה את האוזן והנפש פנימה, כפי שקרה לא פעם בשנותיו הקודמות של הפסטיבל.

סווטו קינץ'. רגשות מעורביםצילום: אמיל סלמן

הסקסופוניסט האנגלי סווטו קינץ' הופיע עם קונטרבסיסט, מתופף ולפטופ שהזרים לחלל עוד הרבה כלים. דיאלוג בין נגינה חיה לבין נגינה דגומה הוא דינמיקה מוכרת ורווחת יחסית בג'ז של השנים האחרונות. לפעמים התוצאה מרהיבה, כפי שקרה בפסטיבל הקודם בהופעה של המתופף דיאנטוני פרקס. הפעם הדיאלוג החי־ממוחשב התקבל ברגשות מעורבים. היו רגעים סינרגטיים מעטים, ולצדם רגעים רבים יותר שבהם אפשר היה להתאכזב מכך שבמקום לתקשר זה עם זה, כפי שאמור לקרות בהופעות טריו, שלושת הנגנים מתקשרים כל אחד בנפרד עם שטף הצלילים שבוקע מהלפטופ. קינץ' עצמו ניגן היטב, אם כי ללא יותר מדי שאר רוח, וקטעי הראפ שלו היה מרנינים למדי.

בלתי מרנינה בעליל היתה הופעתם של שני המוזיקאים המאוד צעירים דומי וג'יי־די בק. בק, מתופף, הוא בסך הכל בן 16. דומי, קלידנית, מעט יותר מבוגרת. הם מרבים להעלות סרטונים קצרים ליוטיוב ואמורים להיות מעין סנסציית ג'ז לדור הבא. אבל הנגינה שלהם היתה סתמית לחלוטין. אפילו לרגע לא חשבתי "ואו, אני לא מאמין שבני נוער מנגנים כך". יש לציין שנמלטתי מהמקום די מהר, כששני המוזיקאים הצעירים עשו קציצות מ־Giant Steps של ג'ון קולטריין. דומי הקדימה לקטע בדיחה: "את הקטע הבא כתבה... ביונסה!"

מעניין מה חשבו שני האחים שישבו לפניי: אחד מהם כבן 10, השני כבן 15, ולידם אמא שלהם. בכניסה למוזיאון ראיתי אותם מנהלים שיחה רצינית שאת תוכנה לא שמעתי. בסיומה האח הקטן רץ לאמו ואמר: "אמא, את מאמינה שהתקליט של 'ששת' בן 42?"

פסטיבל הג'ז ירושלים, הערב השני. מוזיאון ישראל, 5.12

כתבות מומלצות

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

מארק צוקרברג

בין פייסבוק למדינה, אני מעדיף לחיות במדינה ושיסגרו את פייסבוק

ליד בית הספר רוב בטקסס, היום

גם הטבח בטקסס לא ישנה את עמדת השופטים השמרנים בעליון בארה"ב

Hand drawn pregnant woman belly, Vector sketch isolated on white background, Line art illustration

בניגוד לכל מה שדמיינתי, יש לי ילד אחד חי וכך זה יישאר

ביידן עם ראש ממשלת יפן, השבוע בטוקיו

שני אירועים דרמטיים קרו בטוקיו. העולם התרכז במה שפחות חשוב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"