לנתן גושן יש חיבה עזה לדימויים מיליטריסטיים. זו לא הבעיה היחידה שלו

אפילו בשירים היותר מוצלחים באלבומו החדש, האוזן פוגשת מיד את החסרונות והמגבלות של נתן גושן ככותב, מלחין ומבצע

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
בן שלו
בן שלו

השאלה שאנשים הכי אוהבים לשאול כשהם פוגשים מבקר מוזיקה היא "מהי הביקורת הכי קטלנית שפירסמת". שאלה נוספת שנשאלת תדיר היא "איזו ביקורת גרמה לך לרצות לאכול את הכובע", כלומר התגלתה כמשוללת כל קשר למציאות. במקרה שלי יש תשובה אחת לשתי השאלות האלה: הביקורת על אלבום הבכורה של נתן גושן. שנאתי את האלבום הזה. "חלול", "נפוח", "מזויף" ו"קריקטורה" היו רק כמה מהמלים הקשות שכתבתי עליו. אבל הביקורת ההיא הסתיימה בטון אופטימי: "בגרסתו הנוכחית, גם אם היא תקנה לו אלבום זהב, גושן לא עומד להתקבל כיוצר משמעותי בזירת המוזיקה הישראלית. בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, לגוף המוזיקלי שלנו יש עדיין נוגדנים די טובים מפני גילויים כל כך בוטים של זיוף, בנאליה ומוזיקה גרועה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ