הפלייליסט של קובי אור - חלק ב׳, שירים ליציאה מבידוד

מכיוון שלכולנו יש מספיק צרות על הראש, החלטנו להוריד מכם דאגה אחת: מה לשמוע בבידוד. מדי יום נפרסם פלייליסטים שערכו מוזיקאים, די-ג׳ייז, עורכים מוזיקליים, עיתונאי רוק ועוד אנשים שכדאי לסמוך על הטעם שלהם. כל אחד ואחת ומצב הרוח שהתקופה הזו שלחה אותם אליו.

קובי אור מאמין שכתיבה ראויה על מוזיקת רוק זה כמו להבריח אקדח לגן עדן דרך סדק בדמיון של אלוהים. הוא מנסה לעשות את זה בכתבותיו. הפלייליסט שלו מורכב מרוק וגם ממוזיקה רכה יותר, כמו הנרתיק שבתוכו מסתתר האקדח.

• הפלייליסט של אמיר אגוזי
• הפלייליסט של תום קורן
• הפלייליסט של פרופ׳ נסים קלדרון

איך להגדיר את קובי אור? כתבו עליו שהוא משורר רוק ופילוסוף רוק, אבל הוא טוען שאם התארים האלה נכונים, הרי מצב השירה והפילוסופיה בכי רע. טענו גם שהפנזין שהוא הוציא במשך 30 שנה, "חמור", והרשימות הלא סדירות שלו בעיתונים השפיעו על כל עיתונאי המוסיקה הישראלים שצמחו מאז שנות ה-80. אלא שסגנון הכתיבה וראיית העולם של אור הם כל כך ייחודיים, שספק אם מישהו מעיתונאים האלה באמת הושפע ממנו ישירות.

הוא עצמו קורא כאמור למה שהוא עושה "צירוף מלים", אבל זאת הקטנה עצמית מכעיסה, שלא לגמרי ברור אם היא כנה או מאנייריסטית. אור גם תיאר את עצמו פעם כ"עכביש שקורא בקול רם את שירי רחל". זה כבר נשמע יותר נכון. אור המציא עולם לשוני פרטי, פרוע מאוד אבל ענוג להפליא, ששבר את המסגרת הרופפת ממילא של הניו-ג'ורנליזם והטיס את ביקורת הרוק הישראלית למחוזות לא מתוירים של דמיון, פיוט ומופשטות. (בן שלו, גלריה שישי, 2010)

להאזנה הקליקו על הקליפ, לפלייליסט המלא הקליקו על האייקון מעל הכיתוב 1/17