בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך נולד הלוגו האיקוני של הרוקנרול

ג'ון פשה מספר כמה זמן נדרש לו לעצב את אחד האייקונים הכי חזקים וסקסיים של הרוקנרול, ומה היתה הבעיה היחידה בעבודה עם מיק ג'אגר

תגובות

השנה היתה 1970. הרולינג סטונס חיפשו מעצב שייצור כרזה למסע ההופעות שלהם. במקום ליצור קשר עם מעצב מוכר, הם בחרו לפנות לבית הספר המוביל לאמנות ועיצוב בלונדון ולבקש המלצה על סטודנט שיוכל לעמוד במשימה.

ג'ון פשה (John Pasche) היה אז בן 25. "בשנת הלימודים האחרונה שלי ברויאל קולג' אוף ארט", הוא מספר, "התקשרו אנשי ההפקה של הרולינג סטונס לבית הספר וביקשו שישלחו אליהם סטודנט. הוחלט שהעבודה שלי תתאים, ובאתי לפגישה עם מיק ג'אגר, כדי לקבל תדריך. הוא כנראה שמע דברים טובים על הקולג' ורצה לתת הזדמנות לסטודנט.

"נפגשנו במשרד ההפקות של הסטונס, במרכז לונדון", ממשיך ומספר פשה בראיון שהתקיים בדואר האלקטרוני. "הייתי כמובן נרגש מאוד, אבל הרגשתי בטוח בכישורי. גילינו ששנינו אוהבים כרזות תיירות משנות ה‑30 וה‑40, וזו היתה נקודת המוצא של העבודה שלי. עיצוב הכרזה היה חלק מפרויקט הסיום שלי לתואר, ולתדהמת הסטודנטים, מיק הגיע לתצוגה. תמיד הערצתי את הסטונס, וגם את ה'פינק פלויד' וה'קינקס'. בשנות הלימודים שלי בקולג' הייתי הולך הרבה להופעות".

לשמחתו של פשה, הכרזה שעיצב מצאה חן בעיני הלהקה. ובעקבותיה הוא קיבל משימה מורכבת ומאתגרת הרבה יותר: לעצב לוגו ללהקה. "זמן מה לאחר התערוכה מיק הזמין אותי לפגישה בבית שלו בצ'לסי וביקש ממני לעצב לוגו עצמאי, שלא יתלווה אליו שם הלהקה".

הוא אמר למה הם זקוקים ללוגו?

"ההנחיה הראשונית ללוגו היתה שהוא נועד בראש וראשונה ללייבל ההקלטות החדש שלהם, לנייר המכתבים וכו'. לכן זה לא נחשב ביג דיל. הפעם הראשונה שהשתמשו בו בקנה מידה נרחב יותר היתה בעטיפה הפנימית של התקליט 'אצבעות דביקות'. מאז ואילך הלוגו נעשה פופולרי וזכה להכרה גדולה. בשנות ה‑70 הסטונס התחילו להופיעו באולמות גדולים יותר ויותר בכל העולם, וההזדמנויות לחומרי מרצ'נדייזינג, מוצרים נלווים, גדלו אתם; רק אז הלוגו נהפך ממש לעצמאי".

פשה, יליד 1945, גדל בדרום אנגליה. הוא למד בבית הספר לאמנות באיסטבורן ובקולג' לאמנות בברייטון. ב‑1967 התקבל ללימודי עיצוב גרפי בקולג' המלכותי לאמנויות בלונדון (RCA), שהיה אז בית הספר היחיד באירופה ללימודי תואר שני בתחום זה.

לאחר עבודתו עם הסטונס הוא עבד כארט דיירקטור בחברת יונייטד ארטיסטס במשך כמה שנים, ואחר כך היה המנהל הקריאטיבי בחברת התקליטים קריסליס במשך עשר שנים. בתקופה זו עיצב עטיפות תקליטים רבות, בין השאר ל"ג'טרו טאל", ה"מי", ג'ימי הנדריקס ועוד.

על עיצוב הלוגו לרולינג סטונס קיבל פשה שכר של 50 ליש"ט, אבל בהמשך, הוא מספר, זכה בבונוס של 200 ליש"ט, "משום שהלוגו זכה לפופולריות כל כך גדולה". בשנת 2008 מכר פשה את העיצוב המקורי של הלוגו למוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון בעד 92,500 דולרים.

מאז הופעתו היה הלוגו לאחד הסמלים האיקוניים בתרבות החזותית של המאה ה‑20. בחודש שעבר עיצב האמן שפרד פיירי גרסה מיוחדת שלו לציון 50 שנים לפעילותה של הלהקה. פיירי, שזכה לפרסום עולמי לאחר שעיצב את כרזת מסע הבחירות של ברק אובמה, לקח את הסמל המפורסם ­ ובו השפתיים, הלשון והשיניים ­ והוסיף להם בצורה מעגלית את הכיתוב "50 שנה לאבנים המתגלגלות"; את האות S החליף בספרה חמש ואת האות O בספרה אפס. "אני סבור שלוגו 'הלשון' של הלהקה הוא הלוגו הכי איקוני והכי חזק בהיסטוריה של הרוקנרול", כתב פיירי באתר האינטרנט שלו. "הוחמאתי מאוד מהפנייה לעצב את לוגו ה‑50 של הלהקה וכוונתי היתה לשרת ולהציג את המורשת של הלהקה ולא לנסות להפוך את התרומה שלי לדבר הדומיננטי".

עיצוב: Shephard Fairey

בראיון למגזין העיצוב "Creative Review" ב‑2008 סיפר פשה: "ג'אגר אמר לי מה הוא אוהב ומה לא, לא ירד לפרטים, ואז פשוט חשבתי על הרעיון: התייחסות מפורשת לתווי הפנים של ג'אגר. השפתיים העבות והאדומות והלשון החרוצה מתוכן נראות כל כך מתאימות, קודם כל משום שזו היתה מחווה אנטי-ממסדית בוטה, ובאותה תקופה הם עדיין היו הילדים הרעים של הרוקנרול. הסגנון נבע מהפופ-ארט, שהקסים אותי בזכות הישירות והפשטות שבו, וזאת כנראה הסיבה לכך שהלוגו עמד במבחן הזמן".

על הפעם הראשונה שבה הופיע הלוגו סיפר: "בעטיפת התקליט הופיע תצלום יפה של אנדי וורהול שהציג ג'ינס תפוחים עם רוכסן אמיתי. הרוכסן עורר כל מיני בעיות, הוא שרט גם את התקליט שבפנים וגם תקליטים אחרים שעמדו לידו. התצלום של וורהול נמסר לי ואז התבקשתי להשלים את העטיפה בעיצוב של העטיפה הפנימית. אז עיצבתי לוגו חדש לעטיפה.

"הייתי בקשר ישיר עם וורהול, שגילה הרבה עניין וידע בתולדות האמנות ובעיצוב גרפי. הוא תמיד התעניין מאוד בכל הגרפיקה והתצלומים שקשורים ללהקה, והוא הבין את החשיבות שיש לתמונה. כשג'אגר היה מרוצה מעיצוב הוא היה משיג את אישורם של שאר חברי הלהקה, כמין חותמת גומי. הוא היה המנהיג תמיד".

בראיון עמו כעת נשאל פשה כמה זמן נדרש לו בזמנו לתהליך העיצוב. "הרעיון להשתמש בלשון עלה בדעתי כמעט מיד, וציירתי אותה בערך שבוע", הוא משיב. "הציור שלי נשלח בפקס שחור-לבן לארצות הברית, ולכן יש הבדלים קטנים בינו לבין המקור. לאחר מכן עשיתי את רוב עבודת העיצוב לסטונס בשנים 1970‑1974, כולל ארבעה סיבובי הופעות".

איך היה לעבוד עם מיק ג'אגר?

"העבודה עם מיק היתה חוויה נהדרת, כי יש לו המון ידע ועניין בגרפיקה ובצילום. הוא ידע בצורה נחרצת מה מוצא חן בעיניו ומה לא. הוא לא תמיד הגיע לפגישות שלנו בזמן, אבל אי אפשר הכל. מאחר שהזמנת העבודה הראשונה שלי ל™להקה היתה לסטונס, התחלתי בצמרת ומשם ירדתי למטה. אבל עבדתי גם עם פול מקרטני, ג'ימי הנדריקס, ה'מי' ועוד הרבה להקות חשובות. אני עדיין גאה מאוד בעטיפות שעיצבתי ל'סטרנגלס' ול'ארט אוף נויז'".

יש לך הסבר להצלחה של הלוגו?

"במשך השנים הרבה צעירים אימצו את הלוגו של הסטונס כסמל למרד בממסד. אני כמובן מרוצה מאוד מהעובדה שההצלחה שלו נמשכת כל כך הרבה שנים ­ קצת כמו הסטונס עצמם".

כיום, מספר פשה, "אני עובד בסטודיו שלי, בבית, עדיין עושה עבודות של עיצוב גרפי, וגם מוכר הדפסים מהכרזות של הסטונס במהדורות מוגבלות. לפני שנתיים חתמתי על חוזה עם הסטונס, שכיום זכויות היוצרים על הלוגו הן בבעלותם, ולפיו יופקו חמש גרסאות מקוריות בלבד, קנבסים של מטר מרובע. שניים מהן נמכרו לאספני אמנות בריטים חשובים".

מה השתנה בתחום העיצוב למוסיקה בעשורים האחרונים?

"בשנות ה‑60 וה‑70 אמנים ולהקות היו הפוסקים האחרונים בעיצוב האלבומים שלהם. הם היו עובדים ישירות עם המעצבים. אני חושב שזאת היתה תקופה כיפית, שבה עשו את רוב העטיפות הכי טובות. בשנות ה‑80 התחילו חברות התקליטים לקחת לידיהן את השליטה בעטיפות. הן ניסו ליצור תדמית חזקה יותר לאמנים ולעתים קרובות דרשו שבעטיפה יופיע תצלום של האמן. בשנות ה‑90, נדמה לי, במקרים רבים בצמוד לקליפים, חזרו המעצבים ליהנות מחופש יצירתי גדול יותר הודות לפריחת הלייבלים העצמאיים. כיום, כמובן, אנשים מורידים למחשב את המוסיקה שהם קונים, וחשיבות האריזה כמכשיר שיווקי פחתה מאוד, אבל עדיין נעשית עבודה מצוינת בתחום העיצוב למוסיקה".

תרגום הציטוטים: אורלי מזור-יובל

הפרויקט המלא - במוסף "גלריה שישי"

עוד על הסטונס: השורשים השחורים של הלהקה | מיק ג'אגר: הרולינג סטונס תופיע בסתיו | פרטים על הרומן בין ג'אגר לדיוויד בואי | 10 קאברים עם טוויסט | עיצוב חדש ללוגו הלשון לרגל 50 שנה ללהקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו