שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למה הקסם של מיק ג'אגר לא עובד בקולנוע

הקריירה הקולנועית של מיק ג'אגר דלה למדי וכושלת ברובה. האם הכריזמה המוטרפת שלו אינה מצליחה לעבור מהבמה אל הבד?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

עם הפנים האלה, הפה הזה והעיניים האלה, עם האנרגיה שפורצת מכל נקבובית בגופו כשהוא מופיע, מפתיע שמיק ג'אגר גילם תפקידים משמעותיים רק בשישה סרטים, ורק אחד מהם הוא בעל חשיבות בקולנוע הבריטי.

האם הסיבה לכך היא שג'אגר לא נהנה ממשחק כמו שהוא נהנה מהקלטה באולפן או מהופעה על במה? או אולי זה נובע מכך שהופעותיו כשחקן היו מוגבלות למדי, ומשהו מהאנרגיה הכמעט-מוטרפת שהפגין בהופעות לא עבר אל בד הקולנוע? כלומר, האם הוא פשוט אינו שחקן קולנוע מספיק טוב?

סרט הקולנוע היחיד שמיק ג'אגר יכול להתגאות בו הוא "פרפורמנס", השערורייתי לזמנו. זה היה הסרט השני שג'אגר כיכב בו. הוא יצא לאקרנים ב‑1970, כתבו וביימו אותו במשותף דונלד קמל וניקולאס רוג (שגם צילם) וזה היה סרטם הראשון כבמאים.

רוג היה מוכר עד אז בעיקר כצלם מוערך של סרטים כגון "פרנהייט 451" של פרנסואה טריפו, "הרחק מן ההמון הסוער" של ג'ון שלזינגר ו"פטוליה" של ריצ'רד לסטר. אחר כך הוא צילם את "המבט", "האיש שנפל מכוכב אחר" (בכיכובו של דיוויד בואי) וסרטים נוספים. קמל נודע כצייר מוערך וכתסריטאי, ואחרי "פרפורמנס", שעורר חילוקי דעות קיצוניים בקרב המבקרים, הוא ביים רק לעתים רחוקות. סרטו הנוסף הנודע ביותר היה "זרע השטן", סרט המדע הבדיוני עם ג'ולי כריסטי. הוא מת ב‑1996, בן 62.

"פרפורמנס" הוא היחיד מסרטיו של ג'אגר שאמנם ממציא לו דמות פיקטיבית אך גם משרטט דיוקן של הזמר עצמו. העלילה, שנוטה לאקסצנטריות וביזאריות, מציגה גנגסטר סאדיסטי (ג'יימס פוקס) הנראה כאיש עסקים בריטי מהוגן. הוא הסתבך עם מעבידו, מתכנן לברוח מבריטניה בעזרת דרכון מזויף ועד אז זקוק למקום מסתור. הוא מוצא אותו בבניין בנוטינג היל שבו מתגורר גם זמר רוק לשעבר. הזמר, בגילומו של ג'אגר, חי בדירה עטורת אביזרים מהמזרח ועסוק בעיקר בעישון סמים ובסקס עם שתי צעירות. בין הגנגסטר לרוקיסט לשעבר נוצר קשר, והפושע נגרף בהדרגה לעולמו של זמר הרוק ונבלע בתוכו.

"פרפורמנס" מבוים בסגנון החזותי התזזיתי שהיה אופייני לסרטים בריטיים רבים בשנות ה‑60 ותחילת שנות ה‑70, אך הוא מצליח להפנט, והופעתו של ג'אגר אפקטיבית ביותר. במיוחד תורם לסרט ההבדל בין מראהו של ג'אגר לזה של פוקס בעל החזות האריסטוקרטית, שנראה כמי שיצא זה עתה מאחת האוניברסיטאות הבריטיות היוקרתיות. בזמנו לא נחל הסרט הצלחה, אך עם השנים הוא זכה להערכה.

לפני "פרפורמנס" נבחר ג'אגר, באותה שנה, לגלם את דמותו של הפושע האוסטרלי המפורסם בן המאה ה‑19 נד קלי, בסרט בשם זה. הבמאי היה טוני ריצ'רדסון, ממייסדי הקולנוע הבריטי הריאליסטי, שביים סרטים כגון "הבט אחורה בזעם" ו"בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים" וזכה באוסקר ב‑1963 על גרסתו המשועשעת ל"טום ג'ונס", הרומן של הנרי פילדינג. "נד קלי" לא זכה להצלחה (גרסה נוספת של הסיפור, שביים גרגור ג'ורדן ב‑2003 בכיכובו של הית לדג'ר, נכשלה אף היא).

ב‑17 ,1987 שנים אחרי "פרפורמנס", כיכב ג'אגר בסרטו הבא, "Running Out of Luck", שאותו כתב יחד עם הבמאי ג'וליאן טמפל. הסרט הוא מעין וידיאו באורך 90 דקות, שבו מבצע ג'אגר תשעה שירים מאלבום הסולו שלו, ועלילתו כה מטורפת שקשה למצוא שם תואר שיגדיר אותה.

ג'אגר מגלם זמר רוק ושמו מיק, שמגיע לריו דה ז'נרו עם ג'רי הול, מי שאכן היתה בת זוגו באותה תקופה (הם התחתנו ב‑1990 והתגרשו ב‑1999) כדי לככב בווידיאו שמביים דניס הופר. הוא נחטף על ידי שלושה טרנסווסטיטים, ננטש בשטח פתוח ומוצא עבודה במטע בננות. משם הוא נמלט בעזרתה של זונה, ואחרי שאחד הטרנסווסטיטים נמצא מת, הכל סבורים שהגופה היא זו של ג'אגר.

לא צפיתי מעולם בסרט הזה, ולהודות על האמת, עלילתו, שנועדה כנראה לשרטט את דיוקן של ג'אגר כגיבור פנטסיה פרוורטית, דווקא עושה לי חשק לצפות בו.

ב‑1992 כיכב ג'אגר בפנטסיה עתידנית כושלת ושמה "פריג'ק", שביים ג'ף מרפי. בסרט, שעלילתו מתרחשת ב‑2009, גילם ג'אגר צייד גופות, שלוכד מהעבר נהג מרוצים צעיר (אמיליו אסטווז) ומביא אותו להווה של הסרט. אני זוכר את הסרט כמגוחך למדי ובעיקר נעדר מתח או אמירה משמעותית, ואמנם הוא נכשל בביקורת ובקופות.

ב‑1997 הופיע ג'אגר בתפקיד משנה בגרסתו של שון מתיאס ל"עקומים", מחזהו של מרטין שרמן שעסק בגורלם של הומואים בשואה. תפקידו הסתכם בהופעה במועדון בתחילת הסרט. אף שהבימוי של מתיאס סבל מסרבול, זהו אחד הסרטים הראויים יותר שבהם הופיע ג'אגר.

ב‑2001 הוא הופיע בתפקידו הקולנועי המשמעותי האחרון לפי שעה, בסרטו של ג'ורג' היקנלופר "האיש משדות גן העדן". בסרט, שהוא טוב למדי, מגלם ג'אגר בעל סוכנות שירותי ליווי לנשים, המגייס למוסד שבניהולו סופר (אנדי גרסיה), שספרו הראשון נחל הצלחה וספרו הבא נכשל.

אם יש משהו משותף להופעותיו הקולנועיות המועטות של ג'אגר, הרי זה שבכל סרטיו הוא גילם דמויות שיש בהן משהו מעוות ופרוורטי. האם הוא היה מסוגל ליותר מזה, אך ההזדמנויות לא נקרו בדרכו או שהוא העדיף שלא לבחור בהן? זו כבר שאלה שקשה להשיב לה.

ג'אגר בסרט "עקומים" ב-1997

ג'אגר גם הפיק כמה סרטים. הוא היה ממפיקי "אניגמה" של מייקל אפטד ב‑2001, שתיאר את פיצוח הצופן שסייע לניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה; וב‑2008 הוא נמנה עם מפיקי הגרסה המביכה של דיאן אינגליש למחזה של קלייר בות לוס, "הנשים".

בנוסף ל"Running Out of Luck", ג'אגר גם תרם מכישוריו כמלחין לפסקול של הגרסה הקולנועית השנייה של המחזה "אלפי" של ביל נוטון, שביים צ'ארלס שאייר ב‑2004 בכיכובו של ג'וד לאו. גם הסרט הזה הצטרף לרשימת הסרטים הכושלים שג'אגר היה מעורב בהם.

ג'גר הופיע גם בשני סרטי טלוויזיה: בתפקיד אורח ב‑1977 בסרט טלוויזיה ושמו "TatesThe War between the", שעסק בגירושים ובוים בידי לי פיליפס; וב‑1983 בתפקיד הראשי של הקיסר בגרסה טלוויזיונית של האגדה "הזמיר" של הנס כריסטיאן אנדרסן, שהיה פרק בסדרה מהוללת ובוים בידי הבמאי הצ'כי המצוין איבן פאסר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ