פסטיבל "ג'ז חורף" באילת

געגועים לסולו חצוצרה

את "ג'ז חורף" 2014 יזכרו בגלל מה שלא היה בו - ג'ז אמריקאי - ובגלל לואיזה סוברל

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
בן שלו
בן שלו

בסיומו של פסטיבל ג'ז שנמשך שלושה ימים האוזניים מבקשות בדרך כלל פסק זמן. הן מוכנות לשמוע רוק, קלאסי, מטאל, אלקטרוני, מזרחי. הכל, רק לא משהו שיש בו סולו חצוצרה. אבל אתמול, בסיומו של פסטיבל באילת, קרה דבר משונה: האוזניים היו צמאות לג'ז, ובאופן מיוחד לסולו חצוצרה.

היו כמובן הופעות ג'ז בפסטיבל, וחלקן היו טובות, אבל המנהל האמנותי של "ג'ז חורף", דובי לנץ, בחר השנה להתעלם כמעט כליל ממה שהוא הלחם והחמאה של פסטיבלי ג'ז באשר הם: ג'ז אמריקאי. או ליתר דיוק, מוזיקה שמדגישה את היותו של הג'ז אמנות אמריקאית שחורה (באמצעות התחושה הקצבית של הסווינג ונוכחות נכבדת של כלי נשיפה), גם אם מי שמנגן אותה הוא ישראלי או יוגוסלבי או טורקי או קוריאני.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ