הרגע הנדיר שבו נקלעים להופעה של אמן לא מוכר ומתאהבים

מערן צור ב-1988 ועד אסתר רדא ב-2012

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

"נתחיל מהסוף: לסת שמוטה. צמרמורות, התעלות, תדהמה, סף דמעות. הרגשה מחודשת שהכל אפשרי..."

כך נפתחה ביקורתו של אבי פיטשון ב"גלריה" על הופעתו של המוזיקאי האמריקאי סאן לאקס בתל אביב בשבוע שעבר. התגובה הראשונית למקרא המלים האלה, הנדירות כל כך, היתה כמובן תחושת החמצה על כך שלא הייתי שם. החמצה וקנאה במי שהיה. המעשה המתבקש הבא היה לנסות להיזכר בחוויות דומות מן העבר. מתי גם אני הרגשתי כך בזמן הופעה?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ