בן שלו
בן שלו

להיכנע (במובן הטוב) לשיר פופ, להתמסר לכוחו או לרכותו, זאת חוויה נדירה למדי. זה קורה במקרה הטוב אחת לכמה חודשים, והעדויות האחרונות בתיק האישי שלי מצביעות על דפוס מגדרי עקבי ומפתיע: רק זמרות. בפסטיבל אינדינגב לפני שנתיים נכבשתי כליל על ידי אסתר רדא, ובאופן מיוחד על ידי בלדת הסול הנפלאה "Could it be". זמן קצר לאחר מכן יצא אלבומה של טליה אליאב "6:28", והשיר שפתח אותו, "גלי גלים", הציף ואיים להטביע אותי ביופי עז ומפעים שלא הייתי מוכן לו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ