איך לאהוב ספר חדש על "פינק פלויד" בלי לאהוב את "פינק פלויד"

ספר מאמרים חדש המנתח את שירי להקת "פינק פלויד" באמצעות טבלאות ותרשימים, מעורר הערכה דווקא - למרות שהמוזיקה שבה הוא עוסק היא לעתים קרובות משעממת. מסתבר ש"פינק פלויד" היא הלהקה הגדולה שאני לא אוהב

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

בכיתה ט' או י' אירגנו בקן שלנו בשומר הצעיר הקרנה של "החומה". חלק מהחניכים, בוודאי הבוגרים מכיתות י"א וי"ב, כבר היו אמונים על הדיסקוגרפיה של "פינק פלויד" וראו את "The Wall" בקולנוע פריז בהקרנה כפולה עם "נקודת זבריצקי". אלה שלא הכירו את הסרט התכוננו, על סמך הדיווחים מהבוגרים ויראת הקודש שבה נהגה השם "פינק פלויד", לחוויה מסמרת שיער, מוזיקלית וקולנועית כאחד. אבל כשהתחילה ההקרנה התברר שיש בעיה. למרבה הגיחוך, לא היה סאונד. וכך ישבנו במקלט של הקן וראינו את "The Wall" בלי קול. אני לא יכול לחשוב על אילוסטרציה יותר טובה ליחס הקריר שלי ל"פינק פלויד" מאז ועד היום.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ