שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האנשים שהמציאו מחדש את הזמר הים תיכוני: אבי אוחיון ואסף צוריה

נשים חזקות, אירוטיקה מעורפלת והרבה שמות של מקומות: הגיע הזמן לבדוק מה הפך את אבי אוחיון ("דרך השלום") ואסף צרויה לצמד כותבי השירים העסוק בישראל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הלוואי שיכולתי להגיד "אמרתי לכם". אני לא יכול. כש"דרך השלום" של פאר טסי יצא, בסוף אוקטובר 2014, אי אפשר היה לשער לאיזה ממדים מטורפים השיר הזה יתפח. מה שאני כן יכול לומר זה שהבנתי מיד שיש משהו בשיר הזה. "יש הרבה סיבות לחבב את השיר החדש של פאר טסי", נכתב כאן ימים אחדים אחרי ש"דרך השלום" יצא, לפני פרוץ ההיסטריה. "1. יש בו סיפור. זה לא קורה הרבה בשירי הפופ שלנו, ים־תיכוניים או לא. 2. יש בו מיניות בריאה. זה לא קורה הרבה בשירי הפופ שלנו, ים־תיכוניים או לא. 3. הבחורה היא זאת שיוזמת ומזיזה את העניינים. זה לא קורה הרבה וכו'. 4. הסיפור מתרחש במקום קונקרטי, שלא מככב בדרך כלל על המסכים שלנו... אנחנו איפשהו בשכונות המזרחיות, הבלתי זוהרות בעליל, של תל אביב. הדירה של הבחורה אף היא אינה זוהרת, וזה בסדר כי גם הבחור לא נראה זוהר, וטסי עצמו הוא לא זמר זוהר, אבל לשיר הוא יודע. לפני שנוצר הרושם שיש לנו כאן פייט עם 'Norwegian Wood' של הביטלס, נרגיע ונאמר שהטקסט נשאר בגבולות הנחמד ושהלחן יותר יעיל מאשר מפיל".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ