בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

באלבום הראשון של להקת "חיה מילר" יש שיר נהדר על אדם בן 20 שמרגיש זקן. "עברתי כבר 20 שנה, לא ייאמן שנשארו לי עוד 20 כאלה לפחות / בנקודה הזאת אפשר כבר לכבות את הנרות", שר הסולן קוסטה קפלן על מקצב שרוקד בכפייה עם חיוך מריר, כמו מישהו שאירגנו לו מסיבת הפתעה בלתי רצויה והוא מוצא את עצמו מחליף מלות נימוסין עם אנשים שהוא לא רוצה לפגוש, כשלראשו כובע ליצן טיפשי. אחר כך השיר חוזר אל המקצב גורר הרגליים של הבתים, מסיכת השמחה המאולצת מוסרת, וקפלן שר: "אחרי פרידה כזאת אני חוזר עייף / הצטופפנו לתמונה, נכנסתי רק עם הכתף / הרגשתי בגרון בחילה, ירדתי לרחוב / עד שקיבלתי מנגינה כבר אין למי לכתוב".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ