האוטוביוגרפיה של יהורם גאון: מקושטת ומסולסלת כמו שיריו

בספרו החדש שומר גאון על אותו סגנון שרשום על שמו בטאבו של המוזיקה הישראלית. וכמו בשיריו, גם כאן הוא מתרגש יותר מהמפעל הלאומי מאשר מהסיפור הפרטי

בן שלו
בן שלו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

המלה העברית האהובה על יהורם גאון היא "חלד". כך לפחות עולה מהאוטוביוגרפיה החדשה שלו, "עוד אני פוסע", שנפתחת כך: "פרנק סינטרה, שהוא הזמר הנערץ עלי בחלד, מסכם חיים שלמים בשירו המפורסם 'It was a very good year'". כ-400 עמודים לאחר מכן, הספר ננעל במשפטים הבאים: "הרי אם נצא מתוך הנחה שלא הכל סתם, אזי באתי כמו כל אדם בחלד למלא שליחות. אני איני יודע מהי. אולי קוראי הספר הזה ימצאוה, והיה זה שכרי". המלה "חלד" מופיעה עוד כמה פעמים בספר. כשגאון מספר על התמהונים שהסתובבו בשכונת ילדותו בירושלים, הוא מונה בין השאר אקסהיביציוניסט אומלל שהיה בעליו של כלב קטן שחור, "שהיה ידידו היחיד בחלד". בפרק אחר הוא מספר כיצד שר בהופעות בשנות ה–70 מחרוזת שירים בערבית, שאותה למד מחברים דרוזים. "בבתי רעי־אחי הדרוזים", הוא כותב, "ידעתי ימי נחת מרובים של שמחה אמיתית ורעות לבבית, ואני רואה בהם מטובי חברי בחלד".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ