אפשר לסמוך על לנה דל ריי שתגנוב שירים בסטייל

מדוע הגניבה המוזיקלית החד-משמעית של לנה דל ריי מ"קריפ", להיט הפריצה של "רדיוהד", לא מעוררת במבקרנו טווח רחב של תחושות בטן מעיקות בניגוד לגניבות דומות

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

ההיגיון אמר שיש לבוז ללנה דל ריי על ההעתקה חסרת הבושה שלה. בדיוק כמו שקרה לפני שלוש שנים עם סם סמית. שירו של סמית "Stay with Me" בזז הרמונית ומלודית את "I Won't Back Down", להיטו האהוב של טום פטי מסוף שנות השמונים, ועבר תהליך של עיקור, דילול, ריכוך, סיכוך והוצאת הנשמה המקורית והשתלת נשמה מפלסטיק. במקום להיענש על המעשים האסורים האלה, "Stay with Me" טס אל פסגת המצעדים, נהפך לאחד הלהיטים הגדולים של הפופ העולמי ב-2014, ובתחילת 2015 זכה בפרס הגראמי בקטגוריית שיר השנה. אחת השורות המגוחכות בשיר הזה היא "Why am I so emotional?", שסמית שר במין יללה מתפנקת. זה בדיוק מה ששאלתי את עצמי כשהתברר שהשיר הזה זכה בגראמי. כולה שיר, מה אתה לוקח ללב? אבל איך אפשר לא לקחת ללב כשתעשיית המוזיקה נופלת לרגליו של מוצר ציני שמתחפש לשיר מרגש ומסמל את כל מה שחלול, מזויף ובעיקר אנטי-יצירתי בפופ?

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ