בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להכניס מיד לסל התרופות

גם אש וגם אינטליגנציה. להקת "אנטיביוטיקה" מזכירה את הימים שבהם ללהקות רוק מן השוליים עוד היה סיכוי לפרוץ למיינסטרים

6תגובות

ביום-יומיים הראשונים לשימוש לא הורגשה השפעה. התרופה שהוזרקה לאוזן נשמעה כמו תרופה אחרת, שנשמעה כמו תרופה אחרת, שנשמעה כמו תרופה אחרת... אבל אחרי כמה מנות משהו קרה. הגוף והראש התחילו להגיב. החומר הפעיל התגלה כבעל סממנים ייחודיים משל עצמו. המנות הבאות כבר התרכבו על קולטנים סקרניים שציפו לבואן, ואחרי ארבעה-חמישה ימים אפשר היה לדווח על השפעה חזקה ומתמשכת. עכשיו, אחרי עשרה ימים, הבקבוק עומד להתרוקן. דרוש מרשם חדש. דוקטור, תן לי עוד אנטיביוטיקה!

"אנטיביוטיקה" הם הסולן והבסיסט דן פביאן בלוך, הגיטריסט גיא רוזנבלט, המתופף אורי זליג והקלידנית נורית שטרנברג. הם פועלים בשוחות של האינדי הישראלי זה חמש שנים, שיחררו לפני שלוש שנים אי-פי עם ארבעה שירים (שאחד מהם, "מונומליציה", הושמע לא מעט בתוכניות רדיו אלטרנטיביות), ועתה מוציאים את אלבום הבכורה שלהם, "להישמע להוראות השימוש".

אלבום בכורה של להקה מצוינת הוא זריקת האדרנלין הטובה ביותר הידועה לעולם המוסיקה בכלל וליבשת הרוקנרול במיוחד. אלבום בכורה של זמרת נהדרת זה דבר נפלא. אלבום בכורה של זמר מעולה זו שמחה גדולה. אלבום שני מצוין של להקה זה תענוג. אבל אין דבר יותר מלהיב ומרגש מאלבום חד וחזק של להקת רוק חדשה.

תצלום: אלה בלוך

מתי בפעם האחרונה שמעתם אלבום ישראלי כזה? לדעתי, זה לא קרה כבר די הרבה זמן. יש הרבה להקות חדשות בשטח, והן מוציאות אלבומי בכורה, וחלק (די קטן) מהאלבומים האלה מרעננים ויפים, אבל רק לעתים נדירות רואה אור אלבום בכורה חריף באמת, מה שהופך את "להישמע להוראות השימוש" של "אנטיביוטיקה" לאירוע קטן וחריג בשגרה של המוסיקה הישראלית העצמאית.

נתחיל דווקא עם מה שאין ללהקה הזאת. דן פביאן בלוך הוא לא גדול הזמרים. יש לו קול רגיל, די דק, וכשהוא צועק (מה שקורה לא מעט) מיתוסף לקול שלו גוון נערי. בחלק מהשירים הוא נשמע כמעט כמו תיכוניסט, אף על פי ששערות לבנות זרקו זה כבר בבלוריתו המתנפנפת.

כשם שבלוך אינו זמר יוצא דופן, הלהקה כולה אינה מורכבת מחבורה של מוסיקאים מחוננים. יש להקות שהכישרון המוסיקלי קולח להן מהאצבעות; "אנטיביוטיקה" אינה אחת מהן. אין לה, למשל, צליל ייחודי ומסוגנן שהוא רק שלה. לעתים קרובות היא אף סובלת מתסמונת "הם נשמעים כמו", והתסמונת הזאת היא אחת הסיבות העיקריות לכך שההאזנות הראשונות ל"להישמע להוראות השימוש" לא מגלות את עוצמתו האמיתית של האלבום הזה.

זה מתחיל כבר בדקה הראשונה של השיר הראשון, "סלנואיד". הבית מזכיר את "משינה" מודל 1985, ובמעבר לפזמון אי אפשר שלא לחשוב על "Fade to Grey" של "ויסאז'". בשיר השני, "לנוע בעיר", יש מטען גנטי די כבד של "נושאי המגבעת". הסינתיסייזרים שמולכים בשיר הרביעי, "פלסטיק ריק", הם ספק הצדעה-ספק חיקוי של "קראפטוורק". רוח הרפאים של "נושאי המגבעת" חוזרת לרחף מעל השיר החמישי, "היא אוחזת", ומומרת באמצע השיר בצלה של "הקליק".

האסוציאציות האלה אינן נעלמות גם בהאזנה השביעית והשמינית ל"להישמע להוראות השימוש", אבל הן מפסיקות להפריע ברגע שמתברר מעל לכל ספק של"אנטיביוטיקה" יש זהות אמנותית חזקה משל עצמה. במובן מסוים, הזיהוי הקל והאוטומטי של מקורות ההשפעה של "אנטיביוטיקה" אפילו מעצים את ההנאה ממנה מפני שהוא מדגיש את אחת הסגולות שהופכות אותה ללהקה מעניינת.

תצלום: רלי אברהמי

"משינה", "נושאי המגבעת" ובמידה פחותה גם "הקליק" הן להקות שעשו, בדרכים שונות לחלוטין, את הקפיצה מהשוליים אל המיינסטרים. "משינה" בילתה כמה דקות במועדון הפינגווין וכבשה מיד את המיינסטרים. "נושאי המגבעת" הגיעה למיינסטרים ומיד רצחה את עצמה. "הקליק" לא השתלבה במיינסטרים, אבל התמקמה לידו והשפיעה על להקות אחרות שעשו את הקפיצה. כש"אנטיביוטיקה" מאזכרת את הלהקות האלה, במודע או שלא במודע, היא מפתה את המאזין לחשוב עליה בהקשר של הסיפור הגדול והמכונן הזה - המעבר מהשוליים אל המרכז.

זה טוב ויפה, אבל לא מאוד מציאותי. ההבקעה של להקת רוק דוקרנית אל המיינסטרים נהפכה בשנים האחרונות מעלילה ריאליסטית (גם אם נדירה למדי) למדע בדיוני. התחושה היא שבתנאים הקיימים הפנטסיה הזאת נהפכה לבלתי אפשרית למימוש. מה שנותר שריר וקיים, עדיין, היא המיתולוגיה של ההבקעה אל המיינסטרים. זה סיפור גדול וחשוב מכדי שנניח למציאות להשכיח אותו.

וכך, המשימה של להקת רוק דוקרנית חדשה בעידן הנוכחי אינה לבצע את אקט ההבקעה מהשוליים אל המיינסטרים הלכה למעשה, אלא ליצור מוסיקה שתהדהד את מיתולוגיית ההבקעה ותאפשר לתחזק את הפנטסיה שהמהלך הזה עדיין אפשרי. במוסיקה כזאת צריכים להיות גם אש וגם אינטליגנציה, גם קצה משונן וגם ממד קומוניקטיבי. אני שומע את כל הדברים האלה באלבום החדש והמצוין של "אנטיביוטיקה".

הלהקה התחילה את דרכה כשלישייה רזה של גיטרה-בס-תופים, אבל מאוחר יותר צירפה את הקלידנית נורית שטרנברג, והתוספת הזאת עיבתה את הצליל של "אנטיביוטיקה" ובעיקר תרמה לו נפח שעוזר לתווך את המוסיקה גם למי שלא גדל על דיאטה של פוסט-פאנק שחור-כחוש. התוספת של הסינתיסייזרים גם מדגישה את הממד המלודי שקיים במוסיקה של "אנטיביוטיקה" והיה עלול לקבל ביטוי קטן מדי בהרכב של גיטרות ותופים בלבד. ההפקה של דני אברג'ל משמרת את האופי המחוספס של "אנטיביוטיקה" אבל גורמת לו להישמע כמו חספוס מתקשר ולא כמו חספוס מרחיק. על עטיפת האלבום חברי הלהקה מודים לאברג'ל על כך שהוא "התאבד עלינו", ויש להניח שהוא לא היה עושה את זה אם אנשי "אנטיביוטיקה" לא היו "מתאבדים" בעצמם על האלבום שלהם.

עוד תכונה שמבדלת את "אנטיביוטיקה" מהרבה להקות אינדי ישראליות והופכת את "להישמע להוראות השימוש" ליצירה בעלת משקל היא הזיקה העמוקה של בלוך ושותפיו למקום שבו הם פועלים, לעיר שבה הם חיים, לשפה שהם מדברים. "בסוף נשארנו כאן, עם כל הפיח והעזבונות", הם שרים ב"נשארנו". מאיפה באה המלה המוזרה הזאת, עזבונות? והאם העובדה שהשיר מאזכר את "זרעי קיץ" מעידה שזאת פרפראזה על הערגונות המפורסמים של מאיר אריאל?

אבל אריאל סתם עובר כאן. מקור ההשראה הטקסטואלי של חברי "אנטיביוטיקה" הוא השפה הקרה והממוכנת של דני דותן ואהד פישוף, והשירים שלהם פורשים בדרך כלל פנורמה של עיר מנוכרת ומושכת בעת ובעונה אחת. לפעמים זאת תל אביב המפורשת ("ממוגרבי עד הירקון/ השקיעה בדם מושלם", הם שרים ב"השחר"), ולפעמים זאת עיר פחות ספציפית, אם כי גם היא מזכירה את תל אביב: "החניונים האסורים ברעש/ ומתחמי התיירות הריקים/ המרתפים העמוסים בכעס/ כאבים מחושלים/ איך קו האופק בבהירות מדהימה/ מיוגע ומיוזע בלי דופק/ בעליית המדרגות הצרה/ עולה לרחוב תעשייה/ נוכל, נוכל לצאת לדיסקוטק/ ולרחף כמו שקית של פלסטיק ריק".

לרחף כמו שקית של פלסטיק ריק - איזה דימוי עצוב ונפלא זה, והוא לא היחיד. בלוך יודע לכתוב תחושות של חידלון קיומי. בשיר אחד יש "קוסמונאוט כושל שסופר את הזמן עד שהחבל יתחיל לסחוט", שיר אחר מדבר על ג'אנקי שמתהלך בעולם כמת-חי: "עובר חולף/ חולף עובר/ פותח דלת ובוער/ בטרם עת, בטרם עת/ אוויר לוקח, אוויר פולט". וכל החידלון האטרקטיבי הזה מוגש עם מוסיקה דינמית ואנרגטית שמשדרת את ההיפך הגמור מאין אונים. בפעם הבאה שאתם פותחים את הרדיו ושומעים מוסיקה ישראלית שעושה אתכם חולים, אתם יודעים איזו תרופה לקחת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו