בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשבלפור יבעיר את תל אביב כמו מיסיסיפי

רוברט בלפור, בן ה-72, הוא אחד הנציגים האחרונים של הבלוז המקורי שצמח על גדות המיסיסיפי. החודש הוא יבוא להופיע בתל אביב

30תגובות

"אתה לא מאמין איזה זמר בלוז עתיק ומדהים שמעתי ברדיו לפני כמה ימים", אמר חבר לאחרונה. היתה רק בעיה אחת. החבר, ששמע את הבלוזיסט העתיק בתוכנית הרדיו היחידה שמשמיעה דרך קבע בלוזיסטים עתיקים, תוכניתו של ערן סבאג בגלי צה"ל, לא זכר איך קוראים לזמר. במשך שעות הוא ניסה לחפש ברשימות השידור של התוכנית באינטרנט, אך ללא הצלחה. אחרי שבועיים הוא התקשר נרגש: "מצאתי סוף סוף!", אמר. "קוראים לו רוברט בלפור. חפש ביוטיוב את השיר 'Treat me right'".

ההתרגשות מאיתורו המוצלח של הבלוזיסט התגמדה בהשוואה להתרגשות שאחזה בחבר כעבור כמה שניות, כשהוא שמע שבלפור עומד להופיע בישראל בקרוב. זה יקרה ב-23 בחודש, בבארבי בתל אביב, וזה אכן מאורע מרגש. בעיקר מפני שבלפור הוא בלוזיסט נפלא, אבל גם משום שהוא מייצג מסורת אדירה ¬ המסורת של הבלוז השורשי מהדלתא של נהר המיסיסיפי ¬ שמעולם לא היתה לה דריסת רגל בשוק ההופעות בישראל.

"העובדה הבנאלית והמדהימה היא שמעולם לא היתה הופעה של בלוז כזה בארץ", אומר ערן סבאג. "הבלוז היותר ממוסד, זה שחצה את גבולות הגזע, היה פה כמובן", הוא מוסיף. הוא מתכוון לבלוז העירוני, החשמלי, שנוצר כשאנשי הבלוז המקוריים עברו ממיסיסיפי לשיקגו. "הבלוז המבוסס, גם כשהוא פרוע ומופלא, אפשר לשמוע בו את ה-Arrangement, את הסידור", ממשיך סבאג. "לעומת זאת, בבלוז שבא ממיסיסיפי, ובעיקר מהגבעות הצפוניות של מיסיסיפי, שמהן בלפור בא, אין שום סידור. זאת מוסיקה כאוטית לגמרי, אף על פי שהיא מבוססת על אקורד אחד. האנשים שמנגנים אותה הם כוהני הוודו האחרונים של הבלוז, וההופעה של בלפור תהיה הפעם הראשונה שנזכה לשמוע את המקור".

שון ריי

לבואו של בלפור לישראל אחראית ימית הגר, פנאטית של בלוז שאין לה שום ניסיון בהפקת הופעות. היא יזמה ואירגנה את ההופעה של הבלוזיסט בן ה-72, והיא משווקת אותה עכשיו במרץ בלתי נדלה. לא מעט אנשים הצטרפו אליה בדרך - חברים, חברי אינטרנט, אנשי עמותת הבלוז הישראלית, אנשי מועדון הבארבי, וגם האדם שמימן את ההופעה - אבל בסופו של דבר זאת פעולת קומנדו של אשה אחת, שחלמה חלום והחליטה להגשים אותו.


פורים בלוז

כשהגר נשאלת איך נולד הרעיון להביא את בלפור לישראל, היא מצביעה על פוסטר קטן שתלוי על המקרר בביתה. כתוב עליו "מסיבת בלוז פורים, מרץ 2012". "שלושה ימים לפני פורים כתבתי בפייסבוק שבא לי מסיבת פורים בלוז", אומרת הגר. "סתם כתבתי, לא באמת חשבתי שתהיה מסיבה. אבל היו הרבה תגובות, ובתוך שלושה ימים אירגנו מסיבה, ובאו בסביבות 100 אנשים, שהביאו כלי נגינה ושרו. היתה הצלחה מרשימה, והדבר שהכי ריגש אותי זה שאנשים שעברו באותו זמן בנחלת בנימין (המסיבה התקיימה בחנות במדרחוב, ב"ש) יכלו לשמוע את הבלוז שאני אוהבת, לא את הבלוז הרגיל ששומעים כל הזמן. למחרת בבוקר, נרגשת מהמסיבה, התקשרתי לחברה ואמרתי לה 'צריך להביא מישהו לארץ'. היא אמרה 'כן, כן, בסדר', כי מה לי ולהפקת הופעות? אבל ככה זה התחיל".

הגר, שמתפרנסת מבדיקת משחקי מחשב ומבישול ארוחות לזוגות, התאהבה בבלוז לפני שנים אחדות. "מישהו המליץ לי להקשיב לתוכנית של ערן סבאג, ולאו דווקא בגלל המוסיקה", היא מספרת. "הקשבתי לתוכנית אחת, ואחד השירים שערן השמיע היה של מיסיסיפי פרד מקדואל. לא האמנתי למשמע אוזני. נשרף לי המוח. לא הבנתי איך יכול להיות שהדבר המופלא הזה חמק לי מהאוזן 30 שנה. איך יכול להיות שהקשבתי ל'רדיוהד' ו'פרל ג'אם' ולא לדבר הזה. מאחר שאני בן אדם אובססיבי, ומאחר שהתוכניות של ערן היו באינטרנט, ישבתי בסוף שבוע אחד ושמעתי 50 תוכניות. מאותו רגע התחלתי לחפור ולצלול לתוך הבלוז האמיתי".

מדוע הגר התבייתה דווקא על בלפור? "גם כי הוא אדיר, וגם כי הוא אחד האחרונים שנשארו מאנשי הבלוז האמיתיים. לצערי, כבר לא נשארו הרבה. בשנתיים אחרונות מתו כמה בלוזיסטים שאנחנו אוהבים. דייוויד 'האני בוי' אדואדס שמת בגיל 96, פיינטופ פרקינס, יוברט סאמלין, לאיזיאנה רד. בשבוע שעבר מת רוברט קייג', עוד אחד מהגיבורים שלנו".

 

הגר ניגשת לתקליטייה שלה, מוציאה כמה דיסקים, ואומרת: "יש עדיין בלוזיסטים שעושים דברים מדהימים. אודל האריס, פרשס בריינט, פט תומאס. אבל הם מזכירים את הדבר האמיתי, הם לא הדבר האמיתי. בלפור הוא כמו השריד האחרון של הדבר האמיתי. הוא כאילו מזמן אחר, שייך למשהו שכבר מת".

כשסבאג נשאל אם הוא מרגיש כמו הסנדק של ההופעה, הוא אומר מיד "לא. כל המסירה של הבלוז היא איזו מין שרשרת שעוברת מחבר לחבר. יש שרשרת אינסופית של אנשים שהעבירו לי את הדבר הזה. במקרה יצא שמי שהכניס אותי לתוך הבלוז הכניס שדרן רדיו. בעשור האחרון הקדשתי את רוב השידורים שלי לבלוז, והתמזל מזלי להיות היחיד בארץ שהשמיע את רוברט בלפור".

סבאג הגיע אל בלפור דרך מיסיסיפי פרד מקדואל, "ופתאום שמעתי את הצלילים הישנים בסאונד חדש", הוא אומר. "כשאתה מקשיב למיסיסיפי פרד, אתה שומע ברוח שנושבת
במיקרופונים שזה שנות ה-50. אתה מבין שעלית על הרכבת מאוחר מדי ושהאיש הזה כנראה לא בין החיים. אצל בלפור אתה שומע את אותם צלילים, את הבסיס הכי מיסטי של הבלוז, אבל אתה אומר: 'רגע, זאת הקלטה מהיום'. וזה היה גילוי מרעיש, כי מה שלימדו אותנו זה שהיה תור זהב לבלוז והוא דעך ונגמר, ובלפור מראה שזה לא לגמרי נכון".

חשיפה מאוחרת

בלפור נולד ב-1940 בגבעות הצפוניות של מיסיסיפי, באזור שבו חיו מיסיסיפי פרד מקדואל ואגדות בלוז אחרות כמו ג'וניור קימברו ור"ל ברנסייד. בלפור התחיל לנגן כשהיה נער, עבר לממפיס בסוף שנות ה-50, הקים משפחה והתפרנס במשך עשרות שנים מעבודה בשיפוצים. הוא ניגן כל השנים, אך לא היה ידוע כמוסיקאי מחוץ למעגל הקרוב שבו התנהלו חייו.

באמצע שנות ה-90, כשהיה כבן 55, שמע אותו חוקר הבלוז דייוויד אוונס. אוונס התלהב, הקליט את בלפור והוציא אלבום אוסף בכיכובו של הבלוזיסט. רק בשנת 2000, כשהיה בן 60, בלפור הקליט את אלבום הסולו הראשון שלו בחברת "Fat Possum", שמתמחה בבלוז שורשי עכשווי. אלבום שני יצא ב-2003, וזאת ההקלטה האחרונה של בלפור עד היום.

העובדה שבלפור התגלה בגיל כל כך מאוחר איננה מפתיעה. "זאת הביוגרפיה של כמעט כל הבלוזיסטים", אומר סבאג. "ממש כמו הרבנים של הגמרא, הם לימדו את התורה בלי לקבל שכר. הם היו אריסים על אדמתם, חקלאים, נהגי משאיות, ספרים, עד שאוזן לבנה שמעה אותם ועשתה מזה כסף".

לדברי אלי מרכוס, מוסיקאי בלוז ומומחה לבלוז, "בלפור נחשף לציבור רק בגיל מאוחר, אבל יש להניח שהוא ניגן כל חייו על המרפסת, למשפחה וחברים. בעולם שלנו יש הפרדה ברורה בין נגינה בנסיבות משפחתיות לבין נגינה מקצועית לפני קהל. אבל בעולם של הבלוז אין הפרדה כזאת. בן אדם אחד עם גיטרה אקוסטית זה בסיס לריקודים. האנשים עבדו כל השבוע, וכשמגיע מוצאי שבת הם רוצים להתפרק מכל העבודה הקשה אז הם יוצאים לרקוד בג'וק האוס, צריפון קטן עם משקאות לא חוקיים. בג'וק האוס אין מגברים או במה מסודרת. יש מוסיקאי אחד, שמנגן בגיטרה או בפסנתר, וזאת המוסיקה לריקודים.

"בלפור הוא לא גיבור גדול בעולם הבלוז", אומר מרכוס. "יש הרבה חובבי בלוז שלא שמעו עליו. הוא מנגן בלוז די טנדרטי ממיסיסיפי, לא משהו מפואר מדי, סגנון שמבוסס בעיקר על קצב ולא על פריטות מיוחדות או טכניקות מיוחדות. היופי בדבר הזה הוא שאמנים כאלה מסתמכים יותר על רגש. ההבעה שלהם מבוססת על הקול שלהם והתזמון שלהם, ולא על וירטואוזיות". בלפור ינגן בישראל לבדו: רק הוא, הגיטרה שלו, וההיסטוריה של האדם השחור באמריקה במאות השנים האחרונות.

לחשמל בלי חשמל

כשהגר התחילה לבדוק את האפשרות להביא את בלפור לישראל, היא פנתה אל מנהל חברת התקליטים "Broke and Hungry", שמתמחה בבלוז. הגר היא קליינטית קבועה של הלייבל. המנהל של "Broke and Hungry" אמר שאולי עדיף לה לקחת אמנים אחרים, אבל הגר היתה נחושה. היתה רק בעיה כספית: לא היה לה הסכום הדרוש. כאן נכנס לתמונה האדם שהסכים לממן את הבאתו של בלפור. הגר מחייכת כשהיא אומרת בטון של קריינית "הוא מבקש לשמור על עילום שם". האם הוא חובב בלוז? "קצת חובב בלוז", היא אומרת. "חובב רוברט בלפור".

בשבועות האחרונים הגר משקיעה כל מאמץ אפשרי בשיווק ההופעה. היא שלחה דיסקים לכל תחנת רדיו אפשרית, התדפקה על דלתות של אולפנים וחדרי חזרות, התקשרה למוסיקאים שיש קמצוץ של בלוז ביצירה שלהם, הפיצה את הבשורה בפייסבוק ובבלוגים, ואפילו פנתה לקונסרבטוריונים למוסיקה קלאסית.

אחת השאלות המעניינות היא אם הגר תצליח למשוך להופעה של בלפור לפחות חלק מהציבור הלא מבוטל של חובבי הבלוז החשמלי, אלה שנוהרים להופעות של גיטריסטים וירטואוזים מסוגו של ג'ו בונמסה, שממלאים אולמות גדולים בישראל. "אני לא יודעת", היא אומרת, "אני יכולה רק לקוות. הכרטיסים יהיו זולים יחסית, 100 שקל. זה הרבה פחות ממה שלוקחים בדרך כלל להופעות מחו"ל. לי יש עבודה, והמשקיע לא רוצה להרוויח. המחשבה היתה שאם ניקח מחיר סביר, אנשים לא יוכלו להגיד 'לא באתי בגלל המחיר'. הפנטסיה שלי היא שיבואו אלף איש, ושאף אחד לא יישאר בחוץ. שהבן אדם האחרון שירצה להיכנס יהיה הבן אדם האלף".

בינתיים היא ממשיכה ללכת כמעט כל ערב להופעות כדי לחלק פליירים. "באחת ההופעות", היא מספרת, "ישבתי מאחורי בחור ובחורה שהחזיקו פלייר. הבחור, שלא ידע מי אני, אמר לחברה שלו 'רוברט בלפור זה הסוף, כשהוא ימות הבלוז ימות. זה עשה לי צמרמורת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו