שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לאן נעלם הפזמונאי דני מינסטר

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

כשמחפשים את דני מינסטר בגוגל, התוצאה הראשונה שמקבלים היא הפניה לאתר של יוני רכטר. בפורום של האתר כתב לפני שלוש שנים אחד הגולשים: "למישהו יש אינפורמציה על דני מינסטר? בתור אחד שנהנה להקשיב לשירים של יוני רכטר ולנגן אותם, שמתי לב שרבים מהשירים שלו נכתבו על ידי דני מינסטר. לפי מה שאני יודע, דני מינסטר היה חבר ילדות של רכטר, וחוץ מזה - כלום. הוא כתב שירים לעוד אנשים? זה 'הובי' שלו? אני מבין שזה יכול להיראות כטפל לכמה אנשים, אבל אותי זה מעניין".

זה באמת מעניין. לפחות את מי שקשור בנימי נפשו לשירים שהלחין יוני רכטר באופן כללי ולשיריו של דני מינסטר שהולחנו על ידי רכטר באופן ספציפי. יש כמה דברים שאנחנו יודעים על מינסטר. הוא באמת למד בתיכון עם רכטר והשניים, בעודם נערים, כתבו ביחד את השיר "דמעות של מלאכים". שיר של מינסטר, "בלוז שקט מהדרך", הופיע באלבום "14 אוקטבות" של רכטר ואבנר קנר, ובאלבום הראשון של גידי גוב, שהולחן ברובו על ידי רכטר, מינסטר כתב חמישה שירים ‏(האלבום נקרא "תקליט ראשון"‏). הוא גם חיבר את המלים ל"בלילות הקיץ החמים" שהלחין מתי כספי. וחוץ מזה, כפי שכתב הגולש בפורום של רכטר - כלום.

דני מינסטר. השיר כותב את עצמוצילום: דודו בכר

האם מינסטר כתב עוד שירים, שהתפרסמו פחות משיריו המוכרים? האם הוא עזב את הפזמונאות? ואם כן, מדוע? ההדפסה המחודשת של האלבום הראשון של גידי גוב ‏(שכוללת דיסק בונוס ובו שני שירים יפהפיים שלא ראו אור מעולם - לחן של אבנר קנר ל"כשצילצלת רעד קולך" של נתן זך ולחן נוסף של קנר לשירו של גידי רוזנטל "המוות בקצות מחשבותי"‏) היא הזדמנות נהדרת לברר את השאלות האלה ולהשלים את הידע שלנו על דני מינסטר.

חשוב להקפיד על טון ענייני ומינורי. אין כאן דרמה. מינסטר לא נעלם לשום מקום. בשנות ה–60, ה–70 וה–80 הוא כתב מספר לא גדול של פזמונים, שהולחנו על ידי טובי המלחינים שלנו, ואחר כך הפסיק לכתוב פזמונים והמשיך בחייו. זה הכל. הסיפור הוא שאין סיפור, בדיוק כמו בשירים של מינסטר. השורה "בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה" ממחישה את האופי שלהם, וכך גם השיר "שלוש בלילה בעיר", שפותח את האלבום הראשון של גוב.

זה שיר שיופיו נובע מכך שאין בו עלילה ואין בו פעולה: "ריח אדמה, שתיקת הקיץ/ פסיעות חרישיות מחוץ לבית, רוח חמה/ לילות חיוורים עובר ושב בשדות קוצים/ נביחה רחוקה/ פנס מצהיב, אור־צל חליפות, דממה בעיר// שקט בחוץ, בתים שקטים/ פנס רחוב, תריסים פתוחים/ קליפות אבטיח מוטלות על החוף/ וכבר מאוחר/ והבוקר קרוב/ רדיו פתוח, נשמע איזה שיר/ שעה שלוש בלילה בעיר".

בתחילת השיחה עם מינסטר בביתו בתל אביב, כשהוא נשאל על תהליך העבודה על האלבום של גוב, הוא מתנצל על הזיכרון החלקי שלו ואומר: "זה היה לפני כל כך הרבה זמן, שאני מרגיש שאנחנו מדברים על אדם אחר". השירים לאלבום הזה, הוא מספר, נכתבו למוסיקה קיימת. רכטר נתן לו קלטת עם כמה מנגינות, ומינסטר הקשיב להן שוב ושוב, ספג אותן, וכתב את השירים מהר.

"לא מפני שאני מהיר. להיפך, אני כותב די אטי", הוא אומר. "אבל הייתי לפני נסיעה לאמריקה, והייתי חייב לגמור את השירים לפניה" ‏(שיר אחד הוא לא הספיק לכתוב, והמשימה הועברה אל עלי מוהר. כך נהפכה המנגינה הג'זית המסחררת של רכטר ל"העיקר זה הרומנטיקה", הידוע מבין שירי האלבום‏).

גידי גוב. שירים קצרים, תוכן עשירצילום: ז'ראר אלון

כמעט כל שיריו של מינסטר באלבום הזה מתרחשים בלילה ‏("שלוש בלילה בעיר", "הו איזה לילה". "כבו האורות"‏). כשהוא נשאל מדוע זה כך, הוא עונה שהוא לא יודע. "השיר מוליך אותך, לא אתה אותו", הוא אומר. "השיר כותב את עצמו למעשה. אתה רק, איכשהו, לפעמים, מתקן טיפה. כך זה בשירים הטובים בכל אופן. אתה משתדל לא להפריע, לא להיכנס באמצע. מנסה להיות קשוב, לתת לשיר להכתיב לך את עצמו".

מינסטר מספר שתמיד כתב, מאז שהוא ילד ועד היום. בתיכון הוא ורכטר, שגבוה ממנו בראש, היו מסתלקים אל ביתו של רכטר וכותבים שירים ביחד ליד הפסנתר. אחרי הצבא הוא נסע לטיול ארוך באירופה, חזר כשפרצה מלחמת יום כיפור, ובשנים הבאות תרם מדי פעם פזמונים לפרויקטים של רכטר. "בלוז שקט מהדרך", שהופיע באלבום של "14 אוקטבות", הוא השיר שלו שהוא הכי אוהב. "בשבילי זה הדבר", הוא אומר. "אולי מפני שזה בלוז. גדלתי על בלוז".

לא צריך לראות את ספרי המוסיקה הרבים בספרייה של מינסטר כדי להבין שהוא חובב מוסיקה מושבע. אפשר לשמוע את זה בשירים שלו: "רדיו פתוח, נשמע איזה שיר" ‏(מתוך "שעה שלוש בלילה בעיר"‏), "כשאני מתעורר בכל בוקר ופותח חלון/ והקיץ נכנס שוב לבית אתך כמו מוסיקה" ‏(מתוך "שיר התעוררות"‏), "אם תרצי ששירים אנגן לך, אנגן לך שירים" ‏(מתוך אותו שיר‏).

המוסיקה שמינסטר אהב תמיד לא היתה מוסיקה ישראלית. "גדלתי בארץ, אבל התרבות שלי היתה אמריקאית: צ'נדלר, הוליווד, וכמובן מוסיקה אמריקאית: דילן, ה'בירדס', פול באטרפילד, 'קרידנס'". אחת הלהקות האהובות עליו היא ה"אנימלס" האנגלית, ורטט של התרגשות עובר בו כשהוא מספר על הופעה של אריק ברדן, סולן הלהקה, שהוא תפס במקרה כשטייל בגרמניה ב–1972. הוא לא דיבר אחר כך במשך יום שלם. "חוויה דתית", הוא מדווח.

האהבה העזה של מינסטר לרוקנרול ולאתוס של הרוקנרול היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שהוא עזב את הפזמונאות. "ברוקנרול אתה שר את השירים שאתה כותב. זה הדבר הנכון בעיני", הוא אומר. "אם הייתי יכול לנגן ולשיר את השירים שלי, אין לי ספק שזה מה שהייתי עושה. אבל אני לא יודע לנגן ולשיר, וחשבתי שאם אין לי את כל החבילה, אין טעם להתמקד רק בחלק ממנה. אם היה אפשר להתפרנס מפזמונאות, אולי בכל זאת הייתי עושה את זה. פעם, כשהייתי בלאס וגאס, פגשתי אמריקאי שכתב להיט בינוני אחד. הוא חי הרבה שנים מהלהיט האחד הזה. אבל זה באמריקה".

בסוף שנות ה–70 מינסטר התחיל ללמוד קולנוע, אהבתו השנייה. זאת היתה תקופת הפריחה של הקולנוע הגרמני החדש, ומינסטר נקשר במיוחד לסרטיו הראשונים של וים ונדרס, ואפילו חשב לנסוע לגרמניה ולנסות לעבוד עם הבמאי. "היתה לנו תחושה שאפשר לעשות דבר דומה גם בארץ, אבל זה לא קרה", הוא אומר. לדבריו, הוא לא היה מספיק עקשן כדי להתמיד בעשייה הקולנועית. אביו הקים אז עסק ליצוא מזון ומינסטר הצטרף אליו. "זה הכיוון שבסופו של דבר הלכתי בו - עסקים".

הפעם האחרונה שבה מינסטר שימש כפזמונאי פעיל היתה באמצע שנות ה–80. גם במקרה הזה הוא עבד עם חבר - אבי מטוס, הזמר בעל הקול הדקיק שהיה אחד הראשונים שעשו רגאיי בישראל. מינסטר כתב את רוב שירי האלבום של מטוס. "אבי הקליט באנגליה עם מפיק רגאיי ידוע, ולפעמים הוא היה מתקשר אלי מהאולפן והיינו כותבים את השיר בטלפון, כשהנגנים מחכים", הוא אומר. אגב, אם שאלתם את עצמכם לאן נעלם מטוס, מינסטר מספר שהוא חי בקמבודיה ומגדל עצי גומי.

מדי פעם מתקשר אל מינסטר זמר ושואל אם יוכל לכתוב לו, ולעתים רחוקות מינסטר נותן שירים ששוכבים אצלו במגירה. ב–30 השנים האחרונות הוא כותב רומן שעדיין לא הושלם ולפני כמה חודשים, אחרי הפסקה של עשרות שנים, הוא חזר לכתוב פזמונים. "זה פתאום קרה", הוא אומר. "אין לי מושג לאן זה ילך".

מינסטר אומר שפזמונים "זה דבר פשוט בסך הכל. זה לא טילים בליסטיים". האם הוא ראה או רואה בעצמו פזמונאי? "לא. כתבתי תמיד, מגיל צעיר עד היום. יש מישהו ששר, יש מישהו שבונה בעץ. אלה דברים שאנשים עושים. אני כותב. מפני שאני מאוד אוהב מוסיקה, חלק מהכתיבה הלך לכיוון הזה. יש סרט ישן עם אלברט פיני, שנקרא 'Gumshoe'. אחלה סרט. הוא מין סטנדאפיסט במועדון בינגו, שמאוהב באשה של אחיו, שהוא איש עסקים מצליח. באחת הסצינות היא שואלת אותו מה הוא היה רוצה לעשות בחיים שלו, והוא אומר: 'הייתי רוצה לכתוב את 'הנץ ממלטה' ואת 'Blue suade shoes'. גם אני הייתי שמח לעשות את זה, ואולי גם לביים את אחד הסרטים המוקדמים של וים ונדרס".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ