לא היו השנה מספיק אלבומים טובים, אז סיכמנו רק את השירים המצטיינים

לאור בצורת האלבומים השלמים שעברו את הרף של מבקרנו, נאספו בבררנות קפדנית 15 השירים הטובים של תשע"ט

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סינגל דה פז בנד
"דה פז בנד". שיר השנהצילום: אילנית תורג'מן

איפה הפינצטה שלי? או, הנה היא. אפשר להתחיל לבחור את שירי השנה העברית המסתיימת. מדוע שירי השנה ולא אלבומי השנה, כפי שנעשה כאן בשנים קודמות? התשובה העקרונית, והמרוטה מרוב שימוש, היא שהשיר הבודד דחק הצדה את האלבום ונהפך לפורמט המוזיקלי העיקרי, כמעט הבלעדי, במיוחד בפופ אבל לא רק.

אבל הסיבה האמיתית היא שלא יצאו השנה מספיק אלבומים ישראליים שאהבתי בלב שלם. אני לא מצליח להרכיב רשימה של עשרה כאלה. ייתכן שהגורם לכך הוא הפיחות הדרסטי במעמדו של האלבום, ואולי זאת פשוט היתה שנה מוזיקלית פחות טובה. כך או כך, כשעוברים מאלבומים לשירים יותר קל ויותר כיף להרכיב את רשימת נבחרי השנה. 15 השירים שנכנסו אליה משקפים מבחינות מסוימות את המגמות וההתרחשויות במוזיקה הישראלית של השנה. בו בזמן, יש להתייחס לרשימה הזאת כאל מצג שווא, שלא לומר שקר מוחלט. היא עלולה ליצור את הרושם שהתוצרת המוזיקלית של שנת תשע"ט כמכלול התאפיינה ברמה גבוהה. האמת היא שהפינצטה היתה דקה ובררנית במיוחד.

פלייליסט - שירי השנה של בן שלו

"דה פז בנד" – "Old Bag of Sand"

שיר השנה שלי (והעובדה שלא נכתב עליו כאן כשהוא יצא היא בלתי נסלחת). מי שעוקב בשנים האחרונות אחרי הנעשה באגפים היותר פופולריים של האינדי הישראלי, יודע שגל דה פז היא אחת הזמרות הטובות ביותר שפועלות כאן. מה שלא היה ידוע עד עכשיו זה שהיא גם כותבת שירים נהדרת. ב"Old Bag of Sand" היא מצאה את נקודת המתק שכורכת מורכבות מבנית, נדיבות רגשית, עושר מוזיקלי ונונשלנטיות חסרת מאמץ. המלודיה מציירת קו ארוך ומפותל, שהוא לא רק יפהפה כשלעצמו אלא הוא מהדהד את המסלול הנפשי המורכב שעליו דה פז שרה. זה שיר שפורט בעת ובעונה אחת על מיתר אישי מאוד ועל מיתר קולקטיבי. "I want to find peace before I get older", שרה דה פז, ומיד אחר כך "Want us to find peace before it's all over". אמן.

"עבודות עפר" – "מעל עמק הזוהר"

השיר השני שהכי אהבתי השנה. "כל היום אני מחפש זהב טהור", שר אסף חזן, חצי מהצמד "עבודות עפר", בפתיחת שיר הנושא של האלבום שהצמד (שחציו השני הוא יונתן תורג'מן) הוציא השנה. השיר, שנע בתנופה רב-ממדית (מלודית, קצבית, סיפורית, ויזואלית), הוא אחד האוצרות הסמויים של המוזיקה העברית השנה.

מרגי – "הזוג הזה"

רוב התוצרת המוזיקלית בגזרת הפופ המובהק היתה השנה ירודה מאוד. המכנה המשותף הנמוך ביותר ירד אל מתחת לקו האדום. בתוך כל הקש זהר "הזוג הזה". מרגי הצעיר צריך עוד להשתפר כזמר, ובעיקר כמביע של רגש, אבל ב"הזוג הזה" היו לו שני חייטים מצוינים, סטטיק וג'ורדי, שתפרו לו חזיז גרוב מהודק וכיפי. "תני להם לקנא", שר מרגי, ונדמה שזה מה שעשו יתר הזמרים שפונים לקהל הצעיר. שיר פופ הנעורים של השנה.

יהונתן מרגי
מרגי. חזיז גרובצילום: עומרי מרון

ישי ריבו – "הלב שלי"

לא היה השנה להיט מיינסטרים שהתקרב ביופיו לשיר ההימנוני הזה. "ורק אתה יכול להפוך מספדי למחול, לזכך את החול, לרכך בי הכל", שר ריבו. "שבט אחים ואחיות" עשה יותר רעש, אבל נדמה לי שבעוד חמש או עשר שנים אנשים ישכחו את הקיטש החלול של דורון מדלי ועידן רייכל ועדיין ישירו את ההימנון של ריבו.

מוזיקה ישי ריבו
ישי ריבו. הימנוניצילום: טל שחר

אופק אדנק – "המצב של היום"

אופק אדנק, בסך הכל בן 17, הוא אחד הכוכבים העולים של הסצינה האתיופית הפורחת. הסגנון שלו הוא דאנסהול, והוא בדרך כלל שר על כיף ובחורות, אבל בתחילת השנה הוא הוציא את "המצב של היום", שמוחה במלים חדות ונבונות, על קצב של רגאיי ישן, על השימוש של שוטרים באקדחי טייזר נגד צעירים ממוצא אתיופי. הוא מזכיר בשיר את יוסף סלמסה, שמותו נקשר לירי בטייזר. כמה חודשים אחרי שיצא "המצב של היום" הרג שוטר את סלומון טקה.

יוגב גלוסמן – "מאה מדרגות"

כשזמרי אינדי שמתחילים את דרכם עם שירים באנגלית עושים את המעבר לעברית, בדרך כלל מורגש שינוי ברמת השירים, לפעמים לטובה, לפעמים לרעה. אצל יוגב גלוסמן זה לא קורה. האלבום שלו באנגלית מהשנה שעברה היה נהדר, וכך גם שני הסינגלים שהוציא השנה בעברית, ובעיקר "מאה מדרגות". מלנכולי ואופטימי כאחד, פשוט לכאורה אבל לא באמת. שיר שלא נמאס לשמוע.

"Not On Tour" – "Lost And Found"

"נוט און טור", אחת מלהקות הפאנק הטובות בארץ, חזרה השנה עם אלבום מצוין שסובב למקסימום את כפתור הווליום, לחץ למקסימום על דוושת המהירות, ולא שכח להמתיק את הרעש האינטנסיבי עם כמה כפיות של סוכר מלודי.

להקת Not On Tour
"נוט און טור". רעש ממותקצילום: אלה בן יקר

"נערות ריינס" – "שה מה לה מה"

כשלהקות עבר חוזרות להופעה חד-פעמית לרגל כך וכך שנים לאלבום ישן שלהן, הן לפעמים מוציאות שיר חדש כדי לקדם את המיזם. כמעט תמיד אלה שירים סתמיים, שלא מתקרבים אל הישגי העבר של הלהקה. והנה, "נערות ריינס" התאחדו לפני כחודש כדי לחגוג עשור לאלבום הבכורה הפנטסטי שלהם, והשיר שהם הוציאו לא רק עמד בסטנדרטים הגבוהים שלהם אלא אפילו הצביע על כיוון חדש ללהקה, בוגר במובן הטוב של המלה. יש רק בעיה אחת: הלהקה לא קיימת. שמא תופעל מחדש?

רונה קינן – "מות התפוז"

"בקיץ שוב מלחמה", שרה רונה קינן בחורף שעבר ב"מות התפוז", הסינגל המוביל והמצוין מתוך "זמן התפוז", האלבום שהוציאה השנה. מלחמה לא היתה, אבל תפישת העולם שנגדה קינן יוצאת בשיר הזה, במוזיקליות רזה ומושחזת ובנימה שמוהלת דמעה באירוניה, עדיין שרירה וקיימת.

אפרת בן צור – "רוח צועק"

מעטים הזמרים הישראלים שיודעים להלחין ולשיר משיכה אל הלא נודע, המפחיד, המאיים. אפרת בן צור היא אחת מיחידי הסגולה שיודעים, וכשהיא עושה את זה עם שירים של דליה רביקוביץ', גם האפילה מתעבה וגם היופי.

דודו טסה – "El Hajar"

שיר הנושא היפהפה מתוך האלבום השלישי בסדרת "הכווייתים" מטשטש בצורה מרתקת את הגבולות בין המוזיקה של האחים אל-כווייתי לבין המוזיקה המקורית של דודו טסה, גבולות שהיו ברורים בשני האלבומים הראשונים בסדרה. לי זה נשמע כמו נעילה אמנותית של הפרויקט.

גיאגיא ואיילו – "ילד פח מספר אחת"

תחושה מלהיבה של טיוטה מבריקה, של דמו מחוספס אך מלא תוכן, בוקעת מהשירים של גיאגיא (גיא בנעמי), שבמשך כשנה הציף את הרשת באי-פי חדש כל שלושה שבועות, ולפני כחצי שנה כינס את מיטב השירים האלה ב"לא אלבום אבל הנה". לא פאנק אבל קצת כן, לא טראפ אבל קצת כן – והכל באווירת לו-פיי מקסימה וקודחת, בידיו של מוזיקאי שיודע טוב מאוד הוא עושה אבל לא מרגיש שום צורך לנפנף בזה.

"שמיע" – "הוראות שימוש"

הזמרת הצעירה הגר שמיע והלהקה שהיא מובילה אחראים לאחד מאלבומי הבכורה הטובים שיצאו השנה בשוחות הרוק העצמאי. בהשפעת זמרות כמו הילה רוח ושני פלג, שמיע קרובה לגבש קול מאופיין משלה, שיש בו שילוב בין מבט צלול לבין כאב עכור. שמיע מתריסה נגד גבריות תוקפנית ("תבקש רק הוראות שימוש, תקבל הוראות חימוש") ובו בזמן, במוזיקה שלה, משתמשת לעתים קרובות בריפים מסוקסים. לא תמיד ברור אם זה ניכוס אירוני או שפשוט מתחשק לה לתת בראש.

"שוורצמן" – "כל העולם"

אייל שוורצמן והלהקה שנקראת על שמו עושים פופ פסיכדלי מופנם ואאוטסיידרי, עם הרבה מעוף מלודי ובלי גרם אחד של יומרה.

אלון עדר ולהקה – "זהו זה"

אלון עדר הוציא השנה שני אלבומים, "משתלבים בנוף", ו"מחשבות על הדרך", שיצאו בהפרש של כמה שבועות. אחוזי הפגיעה שלהם היו גבוהים מאוד. הדבר שנותר בזיכרון בצורה החיה ביותר היה התוגה המכבידה-ועם-זאת-משחררת של שני השירים האחרונים באלבום הראשון. "זהו זה", השיר שנועל אותו, הוא השיר הכי מתאים לסגור אתו את הרשימה הזאת. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ