מה זה סינתי-בס ומה בסאונד שלו כובש את מוזיקאי האינדי המקומיים?

זה בס, אבל לא כמו שאתם מכירים. הוא מציף וכובש, נע מאוורירי למסיבי. זאת הוויברציה החד-פעמית של הסינתי-בס. יש לו היסטוריה מרשימה, ועכשיו הוא חוזר

בן שלו
בן שלו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוגב גלוסמן. למד מאסף אמדורסקי
יוגב גלוסמן. למד מאסף אמדורסקיצילום: צילום : שי ליבנה
בן שלו
בן שלו

האלבום החדש והנהדר של יוגב גלוסמן נקרא "מישהו בדלת". על עטיפת האלבום אדם צעיר, בן דמותו של גלוסמן, שממתין עם עציץ ביד מחוץ לדירה, מחכה בנימוס מבויש שהדלת תיפתח. זה האלבום השני של גלוסמן, אחרי אלבום באנגלית שיצא בשנה שעברה תחת השם Iogi, ונדמה שהוא משלים את תהליך התקבלותו אל הקומה העליונה והלא מאוד מאוכלסת של יוצרי האינדי-פופ בישראל. ספק אם יש יוצר אחר בגזרה הזאת שהוציא בתוך זמן כל כך קצר שני אלבומים כל כך יפים. גם הרדיו לא נותר אדיש. לא רק 88 אף-אם, הבית הטבעי של מוזיקאי כמוהו, אלא גם גלגלצ, שעורכיה קשובים לתדר הייחודי של גלוסמן וכבר הכניסו כמה סינגלים שלו לפלייליסטים.

השיר שפותח את האלבום, "שקט אמיתי", מתחיל להתרחש בתוך התגלמות מעודנת מאוד של המשולש השגרתי גיטרה-בס-תופים. בפזמון, שמתחיל במלים "תחפש אותי בין החדרים" ומחליף את נקודת המבט הגברית בנשית, גלוסמן פותח דלת ומעביר אותנו לסביבה מוזיקלית אחרת, שהכלי הדומיננטי בה הוא הסינתסייזר. בחלק השני של הפזמון נפתחת דלת נוספת, ואל החדר זורם צליל בעל מרקם קציפתי ובשרני כאחד, שמציף וכובש את קולטני התדרים הנמוכים במוח. זה בס, אבל לא בס רגיל. אוורירי ובו בזמן מסיבי, כמעט פולשני, הוא מחולל תנודת עומק פחות מוכרת, ולגמרי ממכרת. זאת הוויברציה של הסינתי-בס: בס שמנוגן על ידי סינתסייזר.

אם אצל יוגב גלוסמן הוא אלמנט מוזיקלי נקודתי, שמופיע מדי פעם לזמן קצר ואז מפנה את מקומו לבס הרגיל, באלבום החדש-יחסית והמעולה של גיאגיא ואיילו, שנקרא "לא אלבום אבל הנה", הסינתי-בס הוא השליט הבלעדי. אין בס רגיל באלבום הזה, כפי שאין בו שום דבר רגיל. זאת מוזיקה פרטיזנית, זרוקה, חסרת אמצעים אבל מלאת דמיון ויצר. הכלים היחידים הם התופים של גיאגיא (גיא בן עמי) והסינתסייזר של איילו (אייל ערב). התופים מייצרים המולה מקרקשת והסינתסייזר ממשמע את הבלגן (בלי לפגום ברוח החופש), בין השאר באמצעות מהלכי בס מתפתלים, שמייצרים שילוב מרומם של חום ותנופה. האפקט הרגשי החריף הזה לא היה מתהווה עם בס רגיל. למעשה, המחשבה על השירים האלה מנוגנים על ידי בס סטנדרטי היא בלתי נסבלת. זה היה הורס הכל. איילו וגיאגיא הם מוזיקאים צעירים, שמרגישים ומבטאים את הדופק של ההווה. כך גם יוגב גלוסמן, שמבוגר מהם בשנים אחדות. אבל השימוש בסינתי-בס במוזיקה הישראלית העכשווית הוא לא רק נחלתם. זה קורה גם באלבום החדש של אלון אולארצ'יק, למשל בשיר "הלב כואב". גיבור השיר חרד שמא הוא חווה התקף לב, והדרך שבה אולארצ'יק והמפיק שלו, הוד מושונוב, מבטאים את החרדה הזאת במוזיקה היא באמצעות הכשה פתאומית של סינתי-בס משתולל, שאחר כך מתייצב איכשהו על פעימה מוסדרת עם משקע היסטרי קל.

השימוש בסינתי-בס הוא כמובן לא חדש, לא בישראל ובוודאי שלא בפופ העולמי. ברגע שהסינתסייזר נכנס לשימוש נרחב בשנות השבעים, קלידנים קפצו על האפשרות לנגן בס בסינתי. הז'אנר הראשון שהסתער על הסינתי-בס היה הFאנק השחור. סטיבי וונדר, ג'ורג' דיוק וברני וורל מ"פרלמנט"/"פאנקדליק" הקליטו תפקידי סינתי-בס נפלאים, שהעניקו לשכבה המוזיקלית הנמוכה גוון חדיש ואפילו עתידני ובו בזמן שימרו את הדינמיות והגרוב של הבס הרגיל במיטבו. שימוש מסיבי בסינתי-בס, בגישה שונה לחלוטין מזו של הFאנק השחור, עשתה גם חלוצת המוזיקה האלקטרונית הגרמנית "קראפטוורק", שיצרה בשנות השבעים יקום מוזיקלי חדש ורב-השפעה שחתר למכונתיות מוחלטת, בלתי אנושית כביכול.

הסינתי-בס המכונתי היה פופולרי מאוד בשנות השמונים, שבהן הפופ כולו נעשה מסונתז. "Cars" של גארי ניומן (מ־79 אבל קאנוני) ו-"Blue Monday" של "ניו אורדר" הן שתי דוגמאות איקוניות (למרות שבשני המקרים היה גם בסיסט חי). מהצד הפחות מכונתי, ג'ו ג'קסון הפליא להפוך את הסינתי-בס למסלול ההמראה של "Steppin' Out" האדיר שלו. בשנות התשעים נדמה שהסינתי-בס לקח צעד או שניים לאחור. אלבום שמזוהה עם שימוש בסינתי-בס בעשור הזה הוא "Moon Safari" של "Air", שיצא לקראת סופו.

לקראת סוף שנות התשעים יצא גם "מנועים שקטים" של אסף אמדורסקי, שהוא ככל הנראה האחראי הראשי להתאזרחותו של הסינתי-בס במוזיקה הישראלית. "מערבולת", מתוך "מנועים שקטים", הוא דוגמה נהדרת לשיר מתבסס על סינתי-בס. "אסף אמדורסקי הוא אחד המורים הכי חשובים של הדור שלנו, באופן כללי וגם בהיבט של השימוש בסינתי-בס", אומר יוגב גלוסמן. הוא מזכיר את "רכבת לצפון", שיצא בעשור הקודם, כדוגמה לפצצת סינתי-בס מעוררת השראה. "יש שם באמת סינתי-בס, אבל הוא משולב עם גיטרה בס", מדייק הקלידן יונתן דסקל, שמנגן עם אמדורסקי ובין היתר הפיק ביחד אתו מופע אלקטרוני שבו כל תפקידי הבס נוגנו על ידי סינתסייזר.

גם גלוסמן וגם דסקל מזכירים את "LCD Soundsystem" ואת "Tame Impala" כלהקות שמרבות להשתמש בסינתי-בס (בדרך כלל בשילוב עם גיטרה בס) והפכו את הסאונד שלו לצליל נחשק בשנים האחרונות. "אבל השיר שהפך את הסינתי-בס לאופנתי במיוחד בזמן האחרון היה '24K Magic' של ברונו מארס", אומר דסקל. "יש שם תפקיד סינתי-בס די אגדי. עשו לזה הרבה קאוורים, והרשת היתה מפוצצת בסרטונים שהראו איך לנגן את הליין הזה".

העלייה העכשווית במניותיו של הסינתי-בס עשויה להיות גם תוצר של מלוכת הטראפ של השנים האחרונות. הטראפ שינה בצורה גורפת את הסאונד של ההיפ-הופ וחילחל גם לאזורים אחרים של הפופ. אחד מתווי ההיכר של הטראפ הוא הבסים העצומים שלו. הם לא מנוגנים על ידי סינתסייזרים. הם מיוצרים באמצעות שימוש קיצוני במכונת התופים רולנד 808. אבל הסאונד הזה קרוב ברוחו לצליל של הסינתי-בס, והפיכתו לסופר-דומיננטי מעלה באופן טבעי את קרנו של הסינתי-בס. "אי אפשר לייצר את הבסים השמנים האלה עם גיטרה בס", אומר יונתן דסקל.

לדברי דסקל, השימוש הרווח בסינתי-בס הוא גם תוצר של המציאות המוזיקלית-הטכנולוגית העכשווית, שבה מוזיקאים רבים מפיקים את עצמם בבית ומנגנים בכל הכלים. הוד מושונוב מסכים: "אם מישהו שהוא לא הבסיסט הכי טוב בעולם ימצא ליין טוב וינגן אותו בסינתי, זה יכול להישמע פצצה. אבל זה טריקי. כשקלידן מנגן בס, זה עלול להיות קטסטרופלי גם אם הסאונד הוא מדהים. אתה חייב לחשוב בסיסט", אומר מושונוב, שמנגן בדרך כלל ב-Keytar, סינתסייזר נישא שתלוי על הגוף כמו גיטרה.

"השימוש שלי בסינתי-בס הוא לא שימוש מושכל, זה משהו שאני פשוט מרגיש מתי הוא צריך לבוא", אומר יוגב גלוסמן. "הוא נותן עומק שאי אפשר להשיג בגיטרה בס. הנפח של התדרים הנמוכים הרבה יותר נוכח. זה מכניס לשיר איזה חום, איזו אדמה".

בניגוד לגלוסמן, שעושה מוזיקה מעודנת ומופנמת, מושונוב, שמקליט ומופיע תחת השם "BEMET" ומצליח לאחרונה בשוק ההודי הענק, יוצר בהתכוונות יותר אנרגטית, מוחצנת וגופנית. "לסינתי-בס יש כוח שלא יכול להיות לגיטרה בס", אומר מושונוב. "בפופ של השנים האחרונות אתה קודם כל צריך להוכיח את עצמך ברחבה, המוזיקה שלך חייבת לתת פייט למה שהדי-ג'יי מנגן. בסיסט לא יעזור כאן, ולא משנה אם זה הבסיסט הכי טוב בעולם. זה עניין של תדרים".

מושונוב שוזר את האפקט הכוחני של הסינתי-בס ביחד עם האפשרויות היותר דינמיות של הכלי. הוא מביא כדוגמה את הקטע "צ'יקן מסאלה", שבו הוא ניגן בשלושה סוגי סינתי-בס. "יש שם סינתי-בס דינמי, תזזיתי, בסגנון של ג'ורג' דיוק", הוא מסביר, "ויש סינתי-בס לא דינמי, קר, כזה שעושה את העבודה, ויש עוד סוג, מצחיק ופאנקי. שיחקתי עם שלושת הסוגים האלה".

כשמושונוב נשאל אם יש סיטואציות שבהן הוא מעדיף לא להשתמש בסינתי-בס, הוא חושב כמה שניות ואז צוחק ואומר "לא". אחר כך הוא מסייג. "הפקתי עכשיו אלבום לבסיסט הכי טוב", הוא אומר בהתייחס לאולארצ'יק, "והצלחתי לשכנע אותו להשתמש לפעמים בסינתי-בס, אבל כשאתה עובד עם מישהו כמו אולארצ'יק, או יוסי פיין, אתה רוצה לשמוע אותם מנגנים. אין מה לעשות, כשהם נוגעים במיתר אתה שומע אופי. זה לא יעבור בסינתי-בס". 

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ