כשדייוויד ברן מ"ראשים מדברים" שובר שתיקה

המופע המבוסס על אלבומו האחרון של דייוויד ברן, יוצא ה"טוקינג הדס", ממחיש שלסולן האגדי בן ה-68 עדיין יש אינסטינקטים אמנותיים חדים. זוהי ההתגייסות הפוליטית שלו, צודקת ככל שתהיה, שמעיבה על האירוע

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
בן שלו
בן שלו

מה שקרה על הבמה בברודוויי בה עלה לפני שנתיים המופע של דייוויד ברן, שהכרנו בעבר כדייוויד ביירן, ונלכד ב-11 המצלמות של הבמאי ספייק לי, נוכח כעת בסרט החדש American Utopia. מה שקרה שם חצה את הרף שמפריד בין אירוע תרבותי נאה לבין אירוע אמנותי מרהיב. זה קרה בעיקר בשירים של להקתו לשעבר, "טוקינג הדס" (שהונצחה בעצמה, ב־1984, בסרט הופעה קלאסי בבימוי ג'ונתן דמי, Stop Making Sense), פחות בשירי "אוטופיה אמריקאית", אלבומו האחרון של ברן, שהיה העוגן של המופע. למשל, I Zimbra. השיר הזה, שפתח ב-1979 את אלבומה של "טוקינג הדס" Fear of Music, יצר התנגשות מתיזת ניצוצות בין סוריאליזם אירופי לבין פוליריתמיקה אפרו-קריבית ובישר את הגרוב הלבאנקי (לבן + פאנקי) המהפנט של Remain in Light, אלבומה המופתי של "טוקינג הדס" שבשבוע שעבר חגג יובל 40.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ