המוסלמית שתגרום לכם לרקוד כל הלילה

יותר משלוש שנים קאהירה עינין מפעילה ליין מסיבות במועדון הוונדרבר, בעיר התחתית בחיפה. היא קובעת מי יתקלט, מי יעבור סלקציה קפדנית, ומי יקבל יחס של VIP. המסיבות שלה מפוצצות באנשים, וכן, היא מוסלמית, בת 38, רווקה, והליין שלה מיועד למגזר הערבי. ראיון

בועז כהן, כלבו חיפה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בועז כהן, כלבו חיפה

מועדון הוונדרבר בעיר התחתית, יום חמישי. עשרות בליינים צובאים על דלת הכניסה ומשתחלים פנימה. צעירים מהודרים במיטב האופנה האחרונה, ממלאים את הרחבה עד אפס מקום. בנים ובנות מתנועעים לקצב הדיג’יי, הדי המוזיקה נשמעים חזק, דאנס מערבי מתובל במוזיקה ערבית. הבר עמוס לעייפה. אם בחצות יכולתם לתפוס מקום, ב-02:00 בלילה כבר לא תמצאו מקום פנוי. לכאורה עוד מסיבה, רק המוזיקה מסגירה את הקונספט - מסיבה למגזר הערבי. אם אומרים שאלוהים הוא דיג’יי, לבאי המסיבה יש הבנה אחרת - האלוהים פה היא קאהירה עינין, שבמשך שלוש שנים מנהלת ביד רמה את ליין המסיבות הזה שנקרא ערבנג'י. היא תחליט מי יתקלט, מי ישלם, מי ייכנס און דה האוס על תקן סלב. מוקפת בשומרים המסוקסים של המועדון היא עומדת בכניסה ומחליטה מי מתאים להשתחל ומי לא, ורק כשהמסיבה תגיע לשיאה היא תיכנס פנימה כדי להתחכך בקהל שחלקו עשה דרך ארוכה מאוד כדי להגיע לשם, אפילו מרמת הגולן הרחוקה. וכשמדובר באשה מוסלמית, בת 38, רווקה, שמחליפה צבע שיער כל כמה ימים (ולפעמים גם קוצצת ללוק קירח), שהגיעה לחיפה מהכפר מזרעה בצפון, הרי שזוהי תופעה שכולם מכירים אותה או לפחות מדברים עליה.

» מדור לילה - כל הכתבות» לאן יוצאים ביום העצמאות?» השעות הכי שמחות בעיר» חדשות לילה: הבר החדש ברושטילד» לא רק בירה: אקסטרה ברוט» עכבר העיר חיפה - כל הכתבותמנהלת ביד רמה. קאהירה עינין (צילום: באדיבות כלבו חיפה)

"אני עושה מה שאני רוצה" עינין היא סימפטום למטמורפוזה שעוברת החברה הערבית בכלל (בעיקר בערים הגדולות), והאשה הערבייה בפרט. גם אם ישנם גורמים שמנסים להתנער ממנה ולהתכחש לה, את המודרניזציה אי אפשר לעצור, עינין היא ההוכחה המובהקת לכך. היא משדרת ביטחון, לא חוששת לדבר על עצמה, וחושפת את מה שרבים לא מודעים לו - סצנת הלילה של המגזר הערבי חיה ובועטת, והיא המלכה שלה. את דרכה בחיי הלילה החלה כבר בשנת 2006 כיח"צנית של מסיבות. "היה חסר לנו פה משהו", היא אומרת, "תמיד כשרציתי לבלות או לשמוע מוזיקה ערבית עכשווית, הייתי צריכה לנסוע לרמאללה או לבית לחם. לא היה פה דבר כזה, מסיבות היו רק בחגים, אז התחלתי במסיבות קטנות. לא הרבה הגיעו אליהן כי הכל קרה במועדונים קטנים. לפני שלוש שנים החלטתי לפתוח את הליין בוונדרבר".איך המשפחה קיבלה את זה שעזבת את הכפר, עברת להתגורר לבד והתחלת לעסוק בחיי הלילה?"בהתחלה היה להם קשה, לא בגלל שהם לא סומכים עלי אלא בגלל שאנחנו עדיין חיים במגזר הערבי. אני גם לא יצאתי בשביל ללמוד כמו שהרבה בנות עושות, אלא כדי להיות עצמאית. החלטתי שאני לוקחת את החיים שלי בידיים ושכרתי בית. הכפר הוא מקום מדהים בשביל השקט הנפשי ובשביל לחיות עם המשפחה, אבל בשביל להתקדם? זה ממש לא המקום".ומה לגבי חיי הלילה והסטיגמה שלהם?"הם סומכים עלי. תתפלא, אבל אני מקבלת הרבה תמיכה מההורים. אני יודעת שהיה עדיף שאומר שזו בעיה ושהם לא קיבלו את זה, אבל זה ממש לא ככה. הם גם לא מתערבים לי בעבודה שלי".ואיך מקבלים במגזר שאת, כבחורה, עוסקת בחיי הלילה?"אני אגיד לך משהו - אני חושבת שהם לא מקבלים את זה אבל הם לא אומרים שום דבר". את שומעת דיבורים מאחורי הגב? "בטח, אני שומעת הכל. אני שומעת שהם נותנים דוגמאות על אנשים אחרים, אבל אני עושה מה שאני רוצה. למשל, המסיבות שלי מתחילות בחצות ולא ב־20:00 ואז הולכים הביתה. אני עושה מסיבות אפטר כל הזמן. היית אצלי וגם ראית, אני עושה סלקציה טובה מאוד".מי הקהל שמגיע למסיבות?"מגיע אלי קהל רציני, לא ילדים. אלה גילאים שמחפשים להכיר אנשים אחרים, ועם הזמן הליין הפך להיות מועדון חברים. כמעט כולם מכירים האחד את השני. הקהל מכיל את כל הגוונים של המגזר – מוסלמים, נוצרים ודרוזים - ויש גם זוגות נשואים וסלבס. בקיצור, אנשים שאוהבים לשמוע מוזיקה, לשמוח ולרקוד. אני רוצה להדגיש עוד משהו כי הרבה דיברו על העניין הזה - מגיעים אלי גם גייז וקוקסינלים. מבחינתי כל בן אדם שמכבד בני אדם יכול להיכנס למסיבה שלי, וזה לא קשור אם הוא סטרייט או גיי".בלילה כבר לא תמצאו מקום פנוי. הקהל בערבנג'י (צילום: באדיבות כלבו חיפה)יש הרבה דיבורים על הסלקציה שלך."וואי, זה קשה. אני מנסה כמה שיותר לעשות איזון בין גברים לנשים. יש אנשים שהם לא כל כך נוחים למראה עין והם בעייתיים. יש אנשים שאני מכירה ויש אנשים שאני לא מכירה, אז אנחנו מנסים אותם פעם אחת. בכל מקרה, אלה שלא אוהבים את הסגנון של המסיבה לא יחזרו יותר".ואין לך פחד שיסגרו איתך חשבון?"האמת, אני לא פוחדת. אני לא רואה ממטר. חוץ מזה שאנחנו חיים במדינת חוק, אז מה יש לי לפחד?".

"אנשים מסורתיים לא ילכו למסיבות" וכאשר עינין מצהירה שהיא לא רואה ממטר, לא מדובר רק במאוכזבים שלא עוברים סלקציה. גם ממתחרים - אם יהיו כאלה - היא לא בדיוק חוששת ולא רואה בהם מתחרים שיאיימו על מעמדה. "חוץ ממני אין היום מישהו שעושה מסיבות", היא אומרת, "יש כמה שמנסים, אבל מבחינתי העניין הוא להתמיד. אני תמיד אוהבת שיש עוד ליינים חוץ מהליין שלי כי זה יכול לעזור לי בסלקציה - מי שאני לא רוצה אצלי יכול ללכת למקום אחר - אבל לצערי אין. היו פעם כאלה שניסו אבל התייאשו. מבחינתי ליין שלא נמשך לפחות שנה הוא לא ליין".אז אפשר להגיד שאת היחידה בתחום?"נכון. ידוע שהליין שלי הוא איכותי, ולא לחינם מגיעים אלי סלבס מהמגזר - שחקנים, אנשי תקשורת וטלוויזיה ובעלי מסעדות ומקומות בילוי. בגלל שהליין שלי נמשך עד שעות הבוקר לא נדיר למצוא אצלי גם בעלי ברים בעיר". את רואה שינוי בחיי הלילה של המגזר מאז שהתחלת לעסוק בזה?"אנשים תמיד יוצאים ותמיד מחפשים מסיבות. הרי איך התחלתי בכלל? אנשים היו נוסעים לאנה לולו בתל אביב שיש שם מוזיקה ערבית. המון אנשים שאני מכירה היו נוסעים לרמאללה ולבית לחם, גם אני הייתי נוסעת לשם. אז התחלתי ליין שקראתי לו בכוונה ערבנג’י – שם שמסמל את זה שיש בו מוזיקה ערבית אבל לא רק - יש גם אנגלית. ערבנג’י זה שילוב של שתי מילים - ערבי ואג’נבי שפירושו הוא זר או לועזי. אני רוצה ש-80% מהמוזיקה במסיבות שלי תהיה בערבית. התחלתי עם דיג’יי קבוע, ואז שילבתי עוד דיג’ייז, כי כל אחד מביא קונספט אחר ואת הרוח המוזיקלית שלו. אז נכון שאני עושה מסיבה שבוע כן שבוע לא, אבל גם בשבוע שאני לא עושה אנשים מתקשרים ושואלים אם יש מסיבה".יש לך חלק גדול בהתעוררות הזו של חיי הלילה."כי עכשיו יש לאן לצאת. פעם לא היה, אז היו יושבים באיזו מסעדה במושבה הגרמנית והולכים הביתה. אל תשכח שאנחנו גם לא עוברים סלקציה במסיבות אחרות. בכרמל או במסיבות של הרוסים אנחנו לא נכנסים. הייתי במסיבת רוסים פעם אחת ונכנסתי רק בגלל שחבר הכיר את הבעלים, אני לא יודעת אם היו מכניסים אותי אם הייתי באה לבד". אולי זה סוד ההצלחה שלך, כי הדלת שלך פתוחה עבורם."אני חושבת שכן, בסך הכל צריך להרגיש בנוח במקום שאליו אתה יוצא לבלות. גם המוזיקה היא כזאת שכל אחד יכול למצוא את מה שהוא אוהב. יש את הקטע של מוזיקה בלאדית חצי שעה, ואני אוהבת מוזיקה בלאדית, אבל מוזיקה בלאדית אנחנו שומעים בחתונות ואנחנו לא רוצים ללכת לחתונה אלא למועדון. יש היפ הופ בערבית, יש ראפ בערבית, יש כל מיני".יהודים שבילו במסיבה שלך יצאו ממנה עם הלם תרבות. הם ציפו למשהו אחר ופתאום הם רואים בנות מטופחות עם מיני, גברים לבושים בשיא האופנה, ריקודים מעורבים על הרחבה."אנשים שיוצאים לבלות בלילה - לא משנה אם זה גבר או בחורה - הם אנשים פתוחים. אנשים שיוצאים כדי להכיר אנשים אחרים, לרקוד ולהתפרק כי הגיע סופ"ש אחרי שבוע קשה של עבודה. אנשים שבאים למצוא מעבר לזה - אם אתה מבין למה אני מתכוונת - לא אצלי. אנשים שיוצאים ובאים למצוא חברים - זה כן אצלי. אני לא אומרת שאחרי זה הם לא יכולים ללכת ולעשות מה שהם רוצים, וזה בסדר, אבל לא אצלי. אם חשבת לראות אנשים מסורתיים אז לא, אנשים מסורתיים לא ילכו למסיבות. הם יבואו למסיבות קריוקי שאני עושה".אנשי הלילה הם אנשים פתוחים. קהל בערב של קאהירה (צילום: באדיבות כלבו חיפה)ליהודי יהיה קשה להיכנס למסיבות שלך?"אם הוא אוהב מוזיקה ערבית, מתחבר אליה, ואין לו בעיה עם האנשים - אז למה לא? באו אלי הרבה יהודים והרבה רוסים, והסברתי להם בכניסה שזו מסיבה עם מוזיקה ערבית, אני לא אומרת שזה מסיבה למגזר הערבי, ואלו שנכנסו גם יצאו מבסוטים. חלק חזרו ובאים מדי פעם. מי שעוברים את הסלקציה המדהימה שלי, נוהגים לפי החוקים של המסיבה, מתקשרים שאשריין להם כניסה למסיבה הבאה ומגיעים בזוגות או עם חברים משותפים בקבוצה מעורבת שכוללת גם בנים וגם בנות - אין שום בעיה".

"לא אהבתי את החיים ברמאללה"

גם בחייה האישיים עינין היא נון קונפורמיסטית שפורצת את מוסכמות החברה הערבית המסורתית. מלבד העובדה שהיא כבר נושקת לגיל 38 ועדיין רווקה - תופעה נדירה בחברה שמרנית - בשלוש השנים האחרונות היא מנהלת זוגיות עם ויסאם זועבי, עניין שרק מוסיף לה הילה של מי שמערערת את הסדר הקיים.איך המשפחה מקבלת את הזוגיות שלך?"אנחנו בקשר רציני ועומדים לקראת חתונה. כבר הייתי אצל המשפחה שלו והוא היה אצל המשפחה שלי, ובגלל שזה קשר רציני אז אין להם מה לדבר על זה. אנחנו במאה ה-21, אנשים חושבים בצורה אחרת. יש המון זוגות אצלנו במגזר שיוצאים, מתחילים להכיר האחד את השנייה, וכבר לא מסתכלים על זה כמו פעם. אולי בכפרים או במקומות נידחים - מבלי לפגוע באף אחד - לא מקבלים את זה. היום זה השתנה".אולי גם בגלל שאת חיה בחיפה שהיא עיר מעורבת."בכל מקום הדברים כבר מתנהלים אחרת, בעיקר אצלנו בחיפה. אתה יודע מה לא מקובל אצלנו במגזר? לא מקובל שרואים מישהו או מישהי שיוצא או יוצאת בכל פעם עם בחורה או עם בחור אחר. זה לא נראה טוב בעין. אבל כל זמן שהקשר הוא יציב ועם בן אדם אחד אז מתחילים לקבל את זה".

כמוסלמית היה לך גם חבר נוצרי, זה משהו לא שכיח במגזר."זה היה מזמן וזה לא הסתדר. לא בגלל עניינים של דת, ממש לא. אני לא תקועה באיזו מסגרת. אני חושבת שזה גם בא מהמשפחה, אני יודעת שההורים שלי אוהבים אותי ורוצים שיהיה לי הטוב ביותר, אז אם הייתי מחליטה להמשיך עם הקשר הזה הם לא היו מתנגדים, כל עוד שהוא בן אדם טוב".גם התגוררת במשך תקופה מסוימת ברמאללה."עבדתי שם בתחום ההפקות. עשיתי מסיבות, ואפילו את ליין הערבנג’י העברתי לשם, ומדי פעם לקחתי לשם אנשים והייתי אחראית על הלינה שלהם. אפשר לבלות ברמאללה, אבל לא אהבתי את החיים שם. זה לא בשבילי, זה לא כמו שזה נראה. האנשים שם הם צבועים מאוד - ביום הם אנשים מסוימים ובלילה הם אחרים לגמרי, הלבוש שונה לגמרי. אני חושבת שזה בגלל המצב הפוליטי וקשה להם. זה כלא גדול כזה שאי אפשר לצאת משם. זה לא כמו פה, שם מתחילים לבלות מוקדם ומסיימים מוקדם. בחצות זהו, נגמר. בבית לחם זה אחרת, שם אתה יכול להישאר עד הבוקר, יש שם מועדונים עד 4:00 בבוקר".

"מוחמד מוניר לא הסכים לבוא" עינין לא מגבילה את עצמה למסיבות בלבד. לעתים היא מפיקה אירועים, או מייבאת לארץ מופעים וקונצרטים של להקות ערביות מחו"ל. העובדה שהיא ישראלית מקשה עליה את המלאכה, גם היא מרגישה על בשרה את החרם שאמנים כל כך חוששים ממנו. זה קרה לה עם להקה בשם חרקת קרט (כרטיס שרוף), הצדדים כבר סיכמו את כל מה שצריך היה לסכם, עשרות כרטיסים נמכרו, ובסופו של דבר ההופעה בוטלה. "זה היה קשה מאוד", היא מספרת, "רציתי להביא אותם מירדן, ואז התחילו המתקפות. יש חבר’ה שנקראים 'תטביע' שלא רוצים שנגנים ואמנים יבואו לכאן בגלל שאנחנו 'תחת כיבוש'. היו מתקפות גם עלי וגם על הלהקה, ואז התחילו גם איומים. בסוף הם לא באו".את מרגישה את החרם?"בוודאי, ולא רק עם להקות ערביות. בהתחלה הייתי נחושה להביא רק להקות ערביות. למה? כי לא רציתי לנסוע למצרים או לירדן בשביל להיות במופע של להקה שאני אוהבת. אני רוצה שהם יבואו לפה ואני עובדת על זה. בזמן האחרון אני חושבת להביא להקות לא ערביות כי אני רוצה להתעסק אך ורק במוזיקה". לא מפחדת מהתגובות במגזר. קאהירה עינין (צילום: באדיבות כלבו חיפה)את מי החלום שלך להביא?"את מוחמד מוניר. זה זמר מצרי שאני מכבדת מאוד. אני יודעת שהוא לא יבוא, אבל אני מתה להביא אותו. ניסיתי לגשש אבל הוא לא הסכים. אתה יודע מה, יש אמנים שלא מסכימים לבוא לפה ולא מסכימים לבוא לרמאללה - אותם אני מכבדת. אבל את האמנים שלא מסכימים לבוא לפה, אבל כן מסכימים לבוא לרמאללה - אני חושבת שזה עניין של כסף ואני לא סובלת אותם. הם אומרים שהם לא רוצים לבוא לפה בגלל שאנחנו תחת כיבוש, אבל כשהם נכנסים לרמאללה מי נותן להם את אישור הכניסה? מי מכניס אותם לשם? הרי רמאללה גם תחת כיבוש, אז מה הקטע?".שמעתי שאת מתכננת גם ליין מסיבות ערבי לגייז."רציתי, אבל שמעתי שיש ליין כזה שהתחיל לא מזמן. אתן לליין הזה להתחיל, אתן להם עוד שלוש-ארבע מסיבות. ברור שיש ביקוש לליין כזה. אני יודעת שלא כולם באים אלי כי לא נוח להם, כי יש כאלה שמסתכלים אחרת, אז אני רוצה שיהיה להם נוח במסיבות".ואת לא חוששת מהתגובות במגזר לליין כזה?"לא".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ