התל אביבים החדשים: האמהות הן השחור החדש

הן מכירות כל ליין בעיר ומחזיקות צי בייביסיטריות שנשארות עד הבוקר, חיות על מונית שרות קו חמש וסופר יהודה, וגרות בדירה שכורה כבר 20 שנה, העיקר לא לעזוב את העיר - כך הפכו האימהות הבלייניות של תל אביב לכוח תרבותי מוביל

יעל רייף, עכבר העיר | צילומים: מנחה נופה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעל רייף, עכבר העיר | צילומים: מנחה נופה

זה התחיל בבחירות האחרונות, אלה שהרבה תל אביבים הלכו לישון בהן אופטימיים והתעוררו עם 30 מנדטים לליכוד. בעוד שהפייסבוק סיפר על שינוי בסדר העדיפויות הלאומי, הפריפריה הצביעה ברגליים. זה המשיך עם הבשורות על תחילת העבודות על הרכבת הקלה, שהפחידה את העסקים ועוד יותר את הבליינים. ואם זה לא מספיק, אז מחירי הדיור ממשיכים לעלות, אי אפשר למצוא חנייה, ובשביל לקנות עגבנייה בצרכנייה ליד הבית צריך למכור כליה. פתאום העיר שכולם רוצים להגיע אליה נראית מבודדת, וגורמים בממשלה (היוש, מירי רגב) מאיימים לגזול ממוסדות התרבות שלה את התמיכה הכספית. שינוי המציאות שמסביבה השפיע מטבע הדברים גם על המרקם החברתי שבתוכה. במידה מסוימת, רבים מהטיפוסים שאפיינו את תל אביב עד היום, אלו שהפכו אותה למוקד למתקפה פוליטית וחברתית, עזבו אותה או שינו בתוכה לוקיישן. אז מיהם התל אביבים החדשים? עד כמה הם שונים מהתדמית שלהם? ומה זה אומר על העיר ללא הפסקה? פרויקט חג מיוחד מציג 8 מתושבי העיר, שמייצגים משהו מהשינוי שעבר עליה בשנה החולפת.

» התל אביבים החדשים: הצעירים של הריאה הירוקה

» התל אביבים החדשים: דיירי המגדלים מסתכלים עלינו מלמעלה

» התל אביבים החדשים: ערבים לתפארת מדינת תל אביב

» התל אביבים החדשים: אמני העיר שעשו רילוקיישן

» התל אביבים החדשים: הצרפתים שמצאו בית בעיר» התל אביבים החדשים: הקהילה הטרנסית פורצת את הדרך

האמהות החזקות של תל אביב הן כמו כוסברה. או שממש מתים על סגנון החיים שבחרו - בו הילד הוא במרכז אבל משאיר מספיק מקום גם בשבילן - או שממש נרתעים ומצקצקים בשפתיים מול אלו שמבלות את הלילה בחוץ במקום בבית עם הילדים. מספיק לנסות להתקבל לאחת מקבוצות הפייסבוק האקסקלוסיביות והחצי סודיות שלהן כדי להבין שמדובר בסוג של תופעה תרבותית: מצד אחד הן רבות עם העירייה על שטחים לגינות קהילתיות ונפגשות בדיאדה כדי להבין איך להפוך את העיר להרבה יותר משפחתית פרנדלי. מצד שני הן שואבות חלב בשביל לצאת להרים עד הבוקר בבלוק, מרגיעות את המאנצ'יז בסנטה קתרינה, ותמיד נראות כאילו התאבזרו בגראג' סייל הכי שווה - לא משנה אם לילד בדיוק יוצאת שן והן לא ישנו כבר שבועיים. הכירו את התל אביבים החדשים.  שם: שחף סגל גיל: 45 וחצי, בזוגיות + 2 (עומר בן 7, ואדם בן 6)

עיסוק: תקציבאית אופנה בכירה במשרד היח"צ רוני ארנון תקשורת, שחקנית בהבימה וקריינית פרסומות ברדיו ובטלוויזיה.מקום מגורים: בזל, בחלק השקט שבין סוקולוב לדיזנגוף.למה בחרת באזור הזה? "פעם מישהו אמר לי שבזל זה הרחוב היחיד בתל אביב שבו אתה מרגיש קרוב לפריז. כל מילה בסלע".איך זה להיות אמא בתל אביב? "יד על הלב ובלי טיפת ציניות - לא הייתי רוצה לגדל את הילדים שלי בשום מקום אחר בארץ, ולמרות שלא הייתי בכל העולם (גם לא באלפית ממנו. מעמד הביניים הנשחק זה אני), נדמה לי שתל אביב מנצחת הרבה ערים אחרות גם כמקום לגדל בו ילדים. היא סואנת, היא מפתה, היא מגרה, והיא לא מפסיקה. והילדים גדלים בה בהתאם – קצת יותר משוכללים והרבה יותר פתוחים. אני מסתכלת על עומר ואדם, ילדי, ורואה בפירוש את התל-אביביות שלהם. אף ילד בשום עיר אחרת בארץ לא יוצא לרחוב בגיל שלוש, מצביע ואומר: 'תראי, אמא, זה דגל הגאווה!'. זה נפלא בעיני".

כמה שנים את בעיר: "אמנם גיאוגרפית נולדתי כאן, אבל בצד האחר של העיר, באזור התחנה המרכזית".

"יש אנשים שאיכות חיים בשבילם היא מרחבים ירוקים ושקט. אני מעדיפה לירות לעצמי בראש". שחף סגלאיך הגעת לכאן? "נולדתי בשכונת "מכבי החדשה" שנמצאת בפאתי התחנה המרכזית החדשה. בגיל 17 אמרתי לחברה ללימודים 'לא יודעת למה, אבל נורא בא לי לגור בג'ורג' אליוט'. היא ענתה שאבישג רבינר (אז סטודנטית, שחקנית ודוגמנית לעת מצוא, היום סופרת לילדים ולגדולים) גרהשם ומחפשת שותפה. תוך שבוע עברתי לשם. אחרי כמעט שנה עברתי לגור עם שותפה אחרת ביוחנן הסנדלר, ובזאת מיציתי את תקופת שיינקין שלי. המקום הבא אליו רציתי להגיע היה הצפון הישן של תל אביב. גרתי שלוש שנים עם שני שותפים ביהושע בן-נון פינת ז'בוטינסקי, ישבתי באופן כפייתי בקפה אשתור והייתי סוף סוף תל אביבית כמו שדמיינתי תל אביביות אמיתית, לא כזאת של יד אליהו וסביבותיה. באפריל 95 עברתי לגור בדירה שבה אני גרה עד היום, בהתחלה עם שותפים מתחלפים והיום עם בן הזוג ושני הגורים. השבוע אני חוגגת 20 שנות שכירות מאושרת".

בזל טובה לילדים? "אני יודעת שיש אנשים שעוברים לגור בכל מיני ערי שינה כמו הוד או רמת השרון כי ירוק שם ויש לילדים איכות חיים. באמא שלכם? אני גרה חצי קילומטר מהים, חצי קילומטר מפארק הירקון, מאה מטר מדיזנגוף ומאתיים מאבן גבירול. זאת איכות חיים! מתחם בזל הוא הכי שכונה שיש. אני אומרת המון שלום ברחוב, מכירה את בעלי העסקים הוותיקים, רושמת במכולת, יורדת עם הילדים לפיצה כשאין לי כוח לבשל, משאירה אותם בחנות של גורן לבדוק את משחקי המחשב החדשים בזמן שאני קופצת לקניות. לילדים יש המון חברים בסביבה. בית הספר של עומר והגן של אדם קרובים, ובשנה הבאה שניהם ילכו יחד לבית ספר "הר נבו" שייפתח ממש ברחוב שלנו. מה עוד אני יכולה לבקש?"איך השתנתה העיר במהלך השנים? "השכונה בה נולדתי הפכה משכונת עוני רגילה לסלאמס של ממש, המאוכלס ברובו בעובדים זרים. בשכונה שבה גדלתי יש עכשיו שלטים מאירי עיניים שקוראים לכל אם ובת להדליק נרות שבת ולהתלבש צנוע. וברחבי העיר יש הרבה יותר מתחמי קניות ובילויים, ורחוב דיזנגוף מקפיד להמציא את עצמו מחדש כל כמה שנים. על השכונות בצפון שנמצאות מעבר לקו הירקון אני לא יודעת לדבר. הן חוץ לארץ בשבילי".מה הדבר האהוב עליך בעיר? "יש אנשים שאיכות חיים בשבילם היא מרחבים ירוקים ושקט. אני מעדיפה לירות לעצמי בראש. מתה על האינטנסיביות של העיר הזאת, על זה שהיא אכן ללא הפסקה, על בן & ג'ריס סינמון מסופר יודה באמצע הלילה, על מונית שירות קו חמש מהבלוק עד הבית בשישי בבוקר. מתה על חיי הלילה, במיוחד אלה של הגייז, אוהבת את הים ובמיוחד את חוף הילטון, שם אני עושה יוגה סאפ, ואת פארק הירקון בו אני רצה".מה הכי קשה בעיר? "סורי על הקלישאה, אבל יוקר המחיה. מטורף כאן. הבנתי את זה רק כשהגעתי לברלין בפעם הראשונה".

איפה את שותה קפה? "לאביט בדיזנגוף פינת ז'בוטינסקי. הוא הכי קרוב לבית, ויש בוא את הקפה הכי טעים. אם מחפשים, אפשר למצוא שם קופסאות גפרורים עם התמונה שלי".איפה שותה בירה? "אני כמעט ולא שותה אלכוהול, ובטח לא בירה. אני נערת מועדונים, תמיד הייתי. מהפינגווין, קולנוע דן והליקוויד בשנות ה-80, דרך הדיוויין ומועדון התיאטרון בתחילת שנות ה-90, אלנבי 58 וה-scene לקראת סוף המילניום ומשם ה-TLV , האומן והבלוק. לא תמצאו אותי ליד הבר, אלא במרכז הרחבה, מתחת לשנדליר, עם הידיים באוויר".

מוסד תרבות אהוב: "הבלוק. היתה לי התלבטות קטנה בינו לבין האומן, כי האומן הוא הבית הרבה שנים, משירזי ועד הפוראבר, אבל לצערי המועדון עצמו לא מכבד את רוקדיו. כל מי שרקד שם בתוך מי השירותים שעלו על גדותיהם או נמס בחום המזגנים שלא עובדים, יודע על מה אני מדברת. הבלוק הוא באמת מקום של תרבות, של מוזיקה, ובמה ליוצרים מכל העולם. ירון טראקס, הבעלים, הוא קודם כל מענטש אמיתי ושנית אדם טוטאלי שעובד מסביב לשעון כדי לתת לבליינים של המקום חוויה אבסולוטית".

איך את מאזנת בין היותך אמא לבליינית? "בשיניים ובציפורניים, אבל מתוך הבנה שאני חייבת את זה לעצמי ולבן זוג. כשעומר נולד הבטחנו זה לזו שהילדים יהיו חלק מהחיים שלנו, אבל לא כל החיים. הבליינות אצלנו זו לא פאזה חולפת, זו דרך חיים. אנחנו מחוברים כל אחד לסצנה מוזיקלית משלו, לקהילת בליינים משלו. יש גם מקומות שזה חופף, ואז אנחנו יוצאים יחד והשמחה רבה. בימי חמישי הוא בבלוק. זה הלילה שלו. לפעמים אני קופצת לפאג וחוברת אליו בבלוק אחרי. יש לנו חבורה של בייביסיטריות מגניבות בנות 16-19. רובן לא פגשו את הילדים מעולם. הן מגיעות בחצות והולכות הביתה בשש בבוקר, אחרי שינה טובה. ימי שישי הם שלי – פוראבר, שירזי. אם זו לא מסיבת יום הולדת של חבר קרוב, בן הזוג נשאר בבית. אחת לחודש בערך אנחנו שולחים את הגורים לוויקנד ביד אליהו או בכפר סבא וסבתא. אנחנו מספרים לעצמנו ולהם שזה כדי לנוח קצת. זה תמיד נגמר במסיבה".

תל אביב אוהבת אמהות? "תל אביב אוהבת את מי שאוהב אותה, ומי שאוהב אותה – מסתדר בה נהדר". לאיזה אזור בעיר בחיים לא תגיעי? "אין כזה דבר. אני יצור חברותי, ואם חברים שלי ייצאו מדעתם ויחליטו לעבור לשכונות עם שמות הזויים כמו "סי אנד סאן" או "הגוש הגדול" – מה, לא נלך לבקר?"מה היית רוצה לשנות בעיר? "הייתי מאמצת את המודל שפועל בהצלחה בכמה ערים גדולות באירופה, מקימה חניוני ענק בפאתי העיר מכל הכיוונים, מגבירה תחבורה ציבורית על כל שלוחותיה (אז מה קורה באמת עם הרכבת הקלה?), ולא מאפשרת לאנשים שבאים מחוץ לעיר להיכנס אליה עם המכונית הפרטית שלהם. תנו לחנות בשקט, זה מגיע לנו".כמה שנים את רואה את עצמך חי בתל אביב? "עד שיגיע הזמן להחזיר ציוד".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ