הבארקי בחיפה: בירה במחוזות מוארים

שיפוץ הרחבה שליד הבארקי הסתיים, והמבקר שרגיל לאפלולית של מקומות קטנים עד מחתרתיים, נהנה לבלות ערב בבר מרווח וחיובי. וגם: האם אפשר לערוך תחרויות לגימת בירה באווירה כמעט מהוגנת?

שי אילן, כלבו חיפה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שי אילן, כלבו חיפה

לא אפל, לא סהרורי, לא ברנז'איסטי, לא מחתרתי, לא מהפכני, בלי להיות ספציפי למגזר או ספציפי למגדר. עד כמה שזה נשמע מוזר, יש בר כזה בעיר התחתית בחיפה. מרווח, עם חלל פנימי גדול וחצר גדולה, דומיננטיות של אוכלוסייה צעירה וטולרנטיות לאוכלוסייה מבוגרת, בארקי זה המקום שאליו אפשר לקחת כל אחד ולדעת שמה שלא יהיה, יהיה גוד טיים. » מסיבות פורים ברחבי הארץ» חיפה והסביבה: מסיבות פורים בצפון» ביקורת ברים: בגבי הבר השכונתי» חדשות לילה: הבר שנחת בגבעתיים

על אנשי הצפון, קו יזרעאל-חיפה כל עיר צריכה מקום כזה, של אלכוהול בלי מורבידיות, שאתה יכול להישען בו על הבר, לטייל בעיניים על השולחנות וליהנות מעצם זה שיש בו שפע – שפע של אנשים ששותים שפע של אלכוהול; מקום שאתה הולך אליו בשביל לגמוע בירה בלי שיספרו לך על סגולותיה ועל הרכבה הייחודי ועל מוצאה ממבשלה ציורית כזו בחבל ארץ ציורי אחר. ובצד הבירה אתה רוצה משהו מטוגן ואתה תקבל משהו מטוגן ותרגיש לרגע שאתה במגה בר בנמל של מרסיי, באילת או כל מקום שאנשים הולכים אליו לחופש. הגעתי לבארקי ביום חמישי ב־23:00. "לא יודע כמה זמן אשאר", אמרתי לבעלים עופר בולקא. "אני אדאג לזה שגם ב־1:00 אתה עוד תהיה כאן", הוא ענה לי בחיוך. איש נמרץ וחיובי, שעבד בעבר בבית המרזח ברמת ישי. יש בהם משהו, באנשי העמק שממלאים באחרונה את חיפה, שלא נגוע בכמיהה בלתי ניתנת לסיפוק לתל אביב. מין נינוחות שלא אומרת בכל רגע "איפה אנחנו ואיפה הם", שלא משווה בכל פעם את שדרות העצמאות לרחוב אלנבי. ונראה שהם הולכים ומתרבים: אנשי הבורדל, הבעלים של צ'אנג בה וגם דובי שיפמן שהתאזרח בעמק למשך כמה שנים טובות.לא יראו אותם על המתניים. או שמא? המבורגרים בבארקי (צילום: שי אילן)

חלומות גדולים ובירה בצהריים ב־23:00 הקהל היה די מעורב מבחינת הגיל, ולמרות הנטייה הצעירה אין שם תחושה של מועדון נוער. במשך זמן רב החצר האחורית הקסומה של הבארקי היתה נתונה בשיפוצים. כעת היא פתוחה מחדש, כאשר לא הרחק מאזור הישיבה יש גם אופציה למזרקה, שיש לקוות שהעירייה תבחר להפעיל. עם פתיחת החצר המחודשת הקדימו בבארקי את שעת הפתיחה ל־19:00. השאיפה האולטימטיבית, הם אומרים, היא לפתוח ב־12:00 ולמשוך את קהל יושבי המשרדים בסביבה. הם רוצים להתמקד יותר באוכל, והאמת היא שזה נשמע הגיוני בהתחשב במיקום המצוין שלהם, בסוג האוכל הפונה לחתך רחב מאוד ובצפיפות הניכרת במסעדות האזור בשעות הלאנץ'. המבורגר עם צ'יפס או טורטייה עוף וירקות יכולה לשבת נחמד מאוד לעת צהריים, בדיוק כמו בערב. לגבי בירה בצהריים – ובכן, זה חזון שאני ממתין לו מאז שנכנסתי לשוק העבודה פחות או יותר, כאשר שר האוצר עדיין היה באופן מסורתי איש המפלגה הליברלית, ואפשר היה לקבל את המשכורת בבישליקים. עד שנתקדם לרעיון של בירה באמצע יום עבודה, חוששני שהשיער על ראשו של דונלד טראמפ יצמח מחדש והעירייה תצליח לפתוח את חזית הנמל, ובמילים אחרות - בחלום. אבל מותר לחלום, וכאן, ברחבה הפנימית המרווחת והאינטימית, ההרגשה היא שגם קל לחלום, לפנטז בצהריים שאתה עורך דין מדופלם כמו שאמא התפללה שתהיה, יושב בחולצה מעומלנת על כיסא פלסטיק קשיח עם ליטיגטורים מיומנים, זריזים ודקי גזרה, שאת הארוחה עתירת הקלוריות בצהריים יורידו בערב במכון הכושר. אחר כך, בערב, קל לחלום כאן שאתה חלק מגעש ההורמונים הגואה מסביב, שלא רואים לך את ההמבורגרים על המותניים, ושיש לך עוד קיבולת שתאפשר לך לגמוע חצי כוס בירה בעשר שניות, באחת מהתחרויות שנערכות כאן מדי פעם כדי להכניס חיוניות בהתרחשות.הבירה של השכן מוגזת יותר התחרויות שייכות לשעות המאוחרות יותר. בשעת הפתיחה החדשה, 19:00, הבארקי מכוון לקהל קצת פחות קרחניסטי וקצת יותר מיושב. הבארקי מגיש משעת הפתיחה ועד 21:00 עסקית ערב שמורכבת ממנות עיקריות כמו ההמבורגר (שתי לחמניות עם קציצות עבות, צ'יפס וסלט עגבניות), שאיתן מקבלים מנה ראשונה לבחירה –  שתי נקניקיות צ'וריסוס, שלושה מיני פיתות עם בשר עגל וטלה, מנת מיני שניצלונים, צ'יפס, טבעות בצל או אדממה. בנוסף, מי שמזמין עסקית מקבל כוס בירה או יין ב־15 שקל. ככל שהערב מתקדם מפנות הבירות של העסקית את מקומן למתקני הענק של הבירה עם הברז, שניתן להזמין לשולחן ולשתות ליטרים בלי להטריח את המלצרים. עוד יתרון יש למתקן הזה, שלא במתכוון עושה תיקון לשיטת המזיגה הנהוגות במקומותינו (מהר כדי שאף אחד לא יחכה לבירה יותר מדי) – הוא מאפשר ללגום בירה ממזיגה איטית, סמיכה וחלקה יותר, ופחות קפואה ועצבנית מבחינת הגזים. לחלק מהמזמינים בירה במתקני הענק זה דווקא מפריע והם שואלים את המלצרית לאן נעלם הגז, אבל לא נורא, שילמדו. מבחר הבירות הוא מספק, וכך גם מבחר בקבוקי האלכוהול הכבד במנות ובצ'ייסרים. נאמן לטרנד של השנה האחרונה, שבה גזרתי על עצמי להתרחק מאיילים כבדים, שתיתי גוסר טרייה ומקציפה, שלאחרונה הבחנתי שנעשתה בירת ברירת המחדל בהרבה מקומות בעיר. גם האוכל מבוצע במיומנות, נדיב בכמות וטעים.תרבותי ומעודן. תחרות שתייה בבארקי (צילום: שי אילן)

מזיגה מתקנת כשאתה מגיע למקום שבו יש קצת אחרי חצות תחרות בירה, מתלווה לזה חשש מסוים. כמי שעבר כמה פעמים בחייו במסיבות של בני תשחורת אמריקאים בגילאי קולג' ועסק בעצמו לא מעט באמנות הנשכחת של שתיית בולמוס, אני יודע כמה מהר האקט הזה יכול להוביל לצרות. אבל איכשהו, בבארקי יודעים להנדס את הקהל במיומנות. התחרות שלהם נראית כמעט מהוגנת. המשתתפים מתאספים סביב שולחן וממתינים בסבלנות לאות הזינוק, ואז מרוקנים את הכוס בגמיעה, בלי מחזות מיותרים של התבהמות ואובדן עשתונות. אחר כך נוטלים הזוכים את השמשיות שלהם וחוזרים מרוצים לשולחנות. הבעלים הבטיח שהוא ידאג להשאיר אותי שם עד 1:00. ב־2:00 עדיין שקלתי אם להזמין עוד בירה. היה נחמד לסטות קצת מהמסלול הרגיל למחוזות מוארים יותר.

בארקי - העצמאות 84, חיפה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ