לא פנוי באלנבי: איך הפך הפסאז' לקיבוץ הגלויות של חיי הלילה?

אחרי שנסגר השנה מספר פעמים, חוזר הפסאז' לבעוט בכל הכוח עם תפריט אוכל חדש וחדר משחקים. אליעזר פרץ, מבעלי המקום, חושף את התכניות להמשך הדרך ומדבר על ההתמודדות עם הקשיים

איתי פת-יה ואילונה אברמסון, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפסאז'
צילום: מיכאל שבדרון
איתי פת-יה ואילונה אברמסון, עכבר העיר

מועדון הפסאז' באלנבי הוא אחד המקומות הכי חזקים בחיי הלילה של תל אביב. יש שיגידו שהוא אפילו מגדיר אותם לצד כמה מתחרים. אם אתם מהבליינים הוותיקים שהצליחו לשרוד את הלילות של הפסאז' ועדיין לזכור משהו ביום שלמחרת, אתם בטח זוכרים שהחלל המרתפי שינה לא פעם את פניו. לפני כארבע שנים היה אפשר להגיע לשם בכיף לבירה ונשנוש, ואפילו למשחק פינג-פונג ספונטני אפטר וורק, אבל בשנתיים האחרונות המקום הפך למזוהה ביותר עם סצנת המסיבות, וכל זכר למטבח נכחד מהמקום. למרות זאת נראה שהקונספט הראשוני הולך להתקמבק בקרוב לכתלי הפסאז'. "בקרוב תהיה לנו משבצת ארלי נייט חדשה שתתחיל כבר ב-20:00, עם מבצעי בירה ב-17 שקלים ומנות טעימות ששורטי רוקחת לנו ויוגשו בשקיות. יהיה מדהים", מספר אליעזר פרץ, מבעלי המקום, "יש פה שולחן ביליארד, ובקרוב גם שולחן כדורגל, כדורסל והוקי אוויר. הווייב הוא שיהיה כיף לאנשים לבוא, לשחק, לאכול ולשתות".

» שורטי משתלטת על חיי הלילה

» סטלאר החדש ממשפחת דה לוקס - ביקורת

» חיית לילה: בת ה-22 שצובעת את הסצנה

» הברים המבטיחים לתשע"ז

מה קרה שהחלטתם לחזור אחורה פתאום?

"זה לא פתאום, הרבה זמן זה היה בתכניות. היו לנו את כל ענייני הרישוי (המקום נסגר מספר פעמים השנה בעקבות צווי סגירה שהוטלו עליו מרשות הכיבוי וההצלה, א.פ), לאט לאט אנחנו מתחילים לפתור את כל העניינים, אז עכשיו זה זמן טוב להוציא את זה לפועל. עשינו הכל מבחינתנו כדי שזה ייפתר, וכשאני אומר הכל - זה אומר סכומי עתק. מבחינתי הכל מאחורינו, אבל אי אפשר לדעת אם נצטרך להילחם שוב".

אתה מרגיש שהרשויות רודפות אתכם?

"אני לא אוהב להאשים גופים ולהרגיש נרדף. בירוקרטיה זה חרא וצריך להתמודד איתה".

מחכים לעומר אדם

נראה שאנשי הפסאז' התאוששו דווקא די מהר מהחודשים השקטים שלהם. לאחרונה הושקו במקום מספר ליינים חדשים, שמטרתם להביא קהל מגוון יותר לערבים שמתקיימים במקום לאורך כל השבוע. "הרגשתי שחסר באמצע שבוע קצת את המוזיקה הכיפית", מסביר פרץ. "אני יכול לתפוס את עצמי יותר מדי ברצינות ולהביא לפה רק תו איכות, אבל חסר לי קצת כיף טהור. בשביל זה עשינו את ליין הטריביוט (ערבי מחווה לאמני ההיפ הופ החזקים בסצנה העולמית, א.פ). המקום הזה עובד כל יום וצריך כל הזמן לעניין את הקהל, אנחנו לא כאלה נישתיים כמו שאנשים חושבים".

לצד ערבי הפאן הטהורים, הפסאז' נותן גם במה להופעות עבור אמנים - קטנים כגדולים. לפני כחודש הפכו ימי ראשון של הפסאז' לערבי TLV Sessions, בהם מתארחים מוזיקאים מכל צבעי הקשת המוזיקלית לסוג של ג'אם מאורגן. "יש פה הרכב של אנשי רוקנרול אמיתיים שהם הבסיס לדבר הזה, הם עושים את הסשנים של המוזיקה", אומר פרץ, "מדי פעם הם מביאים חברים שלהם, אושיות מוזיקה שמתארחות אצלם לערבי מחווה של ז'אנרים שונים. פתאום יכול לבוא החלילן של ריטה לנגן איתם - מן סטוץ מוזיקלי ללילה".

מקבל את כולם בזרועות פתוחות. פרץ על העמדה:

אבל החלילן של ריטה הוא ממש לא השם הגדול היחיד שעלה על במת הפסאז'. במהלך השנים האחרונות התארחו במקום זהבה בן, אהובה עוזרי וצלילי העוד, ויש מי שנוהג בחשדנות כלפי החיבה לסמלים וותיקים של מוזיקה מזרחית מצד מקום שמזוהה עם סצנה היפסטרית-תל אביבית. עד כמה שזה תלוי בפרץ, הפסאז' יקבל בזרועות פתוחות גם כוכבים עכשוויים מהז'אנר המזרחי ולא רק קונצנזוסים מפעם. "אני אשמח שעומר אדם יבוא להופיע פה", הוא חושף, "המקום יהיה מפורק עם תור מפה ועד אינסוף, אבל נראה לי שהוא ירצה 50 אלף שקל ואין לפסאז' את הכסף הזה".

גם מבחינת הקהל יש מקום למזרחית בת ימינו בפסאז'?

"תצטט אותי בדיוק כי זה נושא מאוד רגיש בקהילות שלי - אני מכיר את הניואנסים. לא מעניין אותי אם האנשים שבאים מתחברים לזה באמת או בזיוף - אני לא חושד בקהל שלי. הפסאז' והרבה מקומות דומים לו עושים את החיבורים, הכל מתחיל ונגמר באחראי בוקינג שאוהב משהו ספציפי. אני אישית מאד אוהב את זה, וגדלתי על הצלילים האלה, אבא שלי נגן בוזוקי. עכשיו הקהל התחיל לקבל את זה, אבל היינו עושים את זה גם לפני שבע שנים עם לירון עמרם ברדיו EPGB, שם נולד החיבור בין אנשים שאוהבים פוסט Pאנק לבין אנשים שאוהבים מזרחית. לנו זה נראה טריוויאלי כי גדלנו גם על זה וגם על זה. מי שמשייך לעדות ולזרמים לא מבין את הקונספט של המקום, אין את השיח הזה אצלנו בכלל, אסור".

קונצנזוס אבל לא מיינסטרים

כל מי שביקר במועדון בסוף השבוע יכול להעיד שהרכב הקהל אכן אקלקטי - חובבי היפ הופ מושבעים, אנשים שסתם רוצים לרקוד, מקומיים ועובדים זרים - החינגה תופסת את כולם. "זאת השאיפה של המקום, אנחנו אנשים מאוד פתוחים בראש לכל בנאדם, עד שמישהו יעשה בעיות", מספר פרץ. "אבל זה יכול להיות כל אחד. לא יצא לנו שהיו גילויי גזענות וכאלה, גם לא מצד המבלים". אם יצא לכם להתקל בתור ארוך שמשתרך בכניסה למקום, עכשיו אתם מבינים את הסיבה. הפסאז' הפך להיות סוג של קונצנזוס בסצנת חיי הלילה התל אביבית, שמושך אליו לא רק את השותפים הטבעיים, אלא ממגנט אליו גם עוברי אורח סקרנים שחולפים על פני אחד הספוטים המרכזיים על אלנבי.

עלתה המחשבה שאם תעשו יותר ערבי מיינסטרים תוכלו לדפוק קופה?

"זה תמיד עובר בראש כי זה בסוף גם עסק, אבל היתרון שלנו הוא שאנחנו פתוחים כל השבוע. מי שבא לפה מהמיינסטרים מתאים את עצמו קצת אלינו ואז הוא נהנה. בלי חופש המחשבה הזה בראש הוא לא יצליח ליהנות".

נראה ששטרות הם לא הראשונים במעלה אצל מי שמסב חלק מהנדל"ן המרכזי (מוצר מבוקש בתל אביב) לחלל אמנותי אותו פוקדות תערוכות מתחלפות. כן, גם את זה עושים בפסאז' - ועל קירות המרתף המגניב תוכלו לא פעם למצוא מיצגי אמנות מגוונים של יוצרים צעירים.

אנשים בתכל'ס באים לרקוד, כמה מהם באמת בוחנים את התערוכות שמוצגות אצלכם?

"להגיד לך עכשיו ש-500 איש באים לתערוכה? לא, עדיין לא. אבל הרעיון הוא לחשוף את האנשים שגם ככה מגיעים לקצת אמנות. הרבה יוצרים צעירים מגלים את הצורך להציג את העבודות שלהם מחוץ לעולם של הפייסבוק. לא שאני איזה נביא שבא עכשיו להציל את העולם, פשוט יש אנשים שהם סופר מוכשרים, עושים דברים מדהימים. בעולם הישן זה כנראה היה נשאר אצלם במגירה או אצל אמא שלהם שהייתה אומרת 'וואי איזה יופי'. בעולם שלנו יש פלטפורמות אחרות, אז החיבור הזה נראה לי טבעי".

פרץ נמצא כבר כמעט שני עשורים בסצנה, ונראה שהתרומה שלו רק הולכת וגדלה עם הזמן. לאחרונה אף נכנס כשותף לבר החדש שנמצא ממש מעבר לכביש, בית הפסנתר, יחד עם אנשי החתול והכלב והטיילור מייד, כולם תותחים כבדים בחיי הלילה. בשונה מהפסאז' שרוצה ומצליח להכיל את כל סוגי הבליינים, נראה שבית הפסנתר לא מתיימר להגיע לכולם - גם בגלל הווייב המחתרתי משהו, וגם בגלל הספייס המצומצם. בתוך כל הטירוף שמביאים איתם חיי הלילה לחייו של פרץ, הוא מתפקד גם כאבא לשתי ילדות קטנות, וכשהוא לא מכלה את לילותיו במקומות שבבעלותו, הוא נמצא בביתו הרחק מהרעש - במושב אודים.

איך מכניסים כל כך הרבה אגו לחלל הקטן של בית הפסנתר?

"אתה יודע, יש ויכוחי עבודה קטנים אבל הקונספט מאד ברור לכולם. ברור שיש ניואנסים, אבל יש גם קו מאד אחיד וכל אחד עושה את התפקיד שלו. אם אני בתוכן, אז אני בתוכן. כל אחד אמר מה השאיפה שלו והסכמנו על זה".

יש לך זמן בכלל להיות אבא עם כל העיסוקים האלה?

"בשעות הכי יפות של אחר הצהריים אני עובד הכי קשה, אז לא תמיד יוצא לי להיות עם הילדות כשהן חוזרות מהגן, נניח. אני מנסה לא להפסיד את הדברים החשובים, זה באלאנס. חשוב שיהיה באלאנס".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ