אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש והדאנק: סוד הקסם של הפאב החיפאי

אלכס אדלשטיין הוא הבעלים של ה"דאנק". זו מהותו, עד כדי כך שהוא מבטיח שיום אחד ישנה את שם משפחתו ל"מהדאנק". רגע לפני חגיגות יום ההולדת ה-18של הפאב שלו, שי אילן נפגש איתו כדי לברר מהן התכונות הדרושות כדי להיות מקצוען בתחומו

תגובות

סצנה ראשונה: לפני צהריים, שמש חורפית ספק מחממת את רחבת האספלט במגינים פינת בן גוריון, אבל למרות הספק רוב הדמויות שמתקבצות שם לבושות בחולצות קצרות שחורות וחדשות, שקפלי הגיהוץ שלהן נראים בפעם האחרונה. בפינת הרחבה עומד מישהו על יד גריל, הופך נקניקיות או צלעות, מנגב את ידיו בשולי החולצה החדשה. זה שחור, לא יראו, ועד השנה הבאה היא תתמלא בעוד הרבה כתמים. בידיהם של המסתופפים שהולכים ומתרבים יש כוסות בירה במפלסים שונים. מעבר לדלת שבצד מגרש החניה שוררת אפלולית נצחית. היום כבר בשעות צהריים המוקדמות אי אפשר למצוא כיסא פנוי. גם כאן הכוסות מתרוקנות כמו באוהל בירה בווארי. "המקום הזה הוא מסנן הקרינה הכי טוב בעולם", אני חוזר על הרפליקה השחוקה שלי מדי קיץ כשאני בא לכאן עם מישהו חדש. מה שבטוח - זה המקום הכי טוב בעולם לרפליקות שחוקות. אף אחד לא ייסר אותך כאן יותר מדי על כך שהפרחת קלישאה, כי זה הדאנק. בכל מקרה, בעוד שבוע אף אחד גם לא יזכור את זה ותוכל לחזור על הבדיחה שוב, אפילו בצהריים. » הדאנק - המגינים 95, חיפה» חיי הלילה המפתיעים של חיפה» למדור לילה בעכבר העיר» עכבר חיפה - כל מה שקורה בעירסצנה שנייה: כעבור 12-10 שעות, בחוץ הרחבה עדיין מלאה, אבל רוב הנוכחים כבר כיסו את חולצות יום ההולדת בשכבות. חלק נשארו כאן מהצהריים, שרועים על הספות או על המדרכה, אחדים מהם בתנוחות שלאורתופדיה המודרנית אין להן הסבר. הוונטה עדיין מסתובבת בלי הרף ומפיצה החוצה ניחוחות טיגון וצלייה. בפנים זה נראה כאילו עדיין צהריים, למרות שפה ושם נשמט איזה ראש על הבר. לא רק את השמש הדלת מסננת. משהו בחלל הזה גורם לי להרגיש כאילו השעה היא תמיד 19:00 - הזמן שבו כל אדם שפוי מסמן לברמן שימזוג לו את הבירה הראשונה. חלפתי כאן ביום ההולדת העשירי של הדאנק. הייתי עדיין חדש ובשלבי התאקלמות. ביום ההולדת ה־11 כבר הייתי בן בית. עכשיו הוא בן 18. אלכס אדלשטיין, הבעלים, חושב על שנות פאב כעל שנות חיים של חתול, כך שלשיטתו הוא בן 126. עול ימים במונחים בינלאומיים, מתושלח במושגים מקומיים. אני לא יכול למנות כמה פעמים נכנסתי למונית ואמרתי "המגינים פינת בן גוריון" – מאות כנראה – החלפתי מאז שני מקומות עבודה, התחתנתי, הבאתי לעולם צאצאית שבשנה הבאה הולכת לכיתה א', ואולי הדבר היחיד שלא דרש ממני הסתגלות ושינוי אורחות חיים זה הפעמון הקבוע שם בדלת. אלא אם ההסתגלות לברז חדש של בירה יכולה להיחשב לאירוע בעל משמעות קיומית. משהו בחלל מגביר את החשק לבירה. הדאנק (צילום: שי אילן)כשאני אומר "הפעמון הקבוע בדלת" אני מתכוון פחות לאביזר הפיזי, שאופן הלחיצה עליו הוא סוג של סטטוס במקום (ואני לא אגלה איזה סוג של לחיצה מזהה אותך כקבוע), ויותר לפעמון המטאפורי של הדאנק. הפעמון הזה כחוש, למעט כרס בירה קטנה, קירח ורטנן, שקוע כמעט תמיד בשיחה סוערת, פנימית בחלק מהזמן, חיצונית כאשר מישהו אחר מזדמן לסביבתו. אלכס שונא שאני קורא לו אדלשטיין כשאני כותב עליו. "אתה יכול לקרוא לי אלכס מהדאנק?", הוא מבקש, ואפילו הבטיח לשנות את שם המשפחה בתעודת הזהות. לכבוד יום ההולדת אני חושב שאעניק לו את מבוקשו באופן חד פעמי. נראה אם זה ישרוד בעריכה. בניגוד לסברה הרווחת   "על כולם אתה עושה כתבות משתפכות, רק עלי אתה תמיד מלכלך", אומר אלכס מהדאנק בקול נעלב. זה נכון עובדתית. אדם קרוב אצל עצמו ולכן הוא מרשה לעצמו להתעמר במי שחביב עליו. "אתה סתם מזיין את השכל", אני עונה לו, והוא משיב: "אני זיין שכל, זה המקצוע שלי". אני לא באמת זקוק לראיון איתו כדי לכתוב על יום ההולדת, אבל ניקרה בי השאלה אם למרות ההיכרות הדי אינטנסיבית שלנו, בכל זאת אוכל לגלות עליו משהו חדש. "בזה שאתה זיין שכל אין כל חדש", אני אומר לו, אבל אחר כך אני שואל את עצמי אם בעצם, בניגוד לטענה הנושנה והחבוטה, דווקא זה המקצוע העתיק בעולם, ואולי זו תובנה חדשה (אם בין הקוראים יש כאלה שחושבים עכשיו שלא ברור מי עסוק יותר במלאכה האמורה, אומר רק שזו מחשבה ראויה לדעתי, ואולי זה גם סוד החיבור ביני לבינו). יושבים, אם כן, שני אנשים שמוציאים את לחמם מזיון שכל, ושזה מכיר את מרכולתו החבוטה של זה לפני ולפנים, ומנסים להפיק משהו חדש שיעניין מישהו. אלכס מבין את המשאלה לחדש באופן קונקרטי ומנסה לספק רשימה של עשר עובדות שלא ידעתם. מתוך כבוד אזכיר כאן כמה: בניגוד לתדמית של אדם חושב שחלק הולכים אחריה שולל, הוא בטוח ש"הנסיכה הקסומה" הוא הסרט הטוב ביותר שנעשה אי פעם. בניגוד לתדמית של איש בירה, הוא כבר שנה וחצי שותה רק סיידר ושפריץ, אלא אם כן אין שום דבר אחר. בניגוד לתדמית של פוחח, הוא נשוי ויש לו ילדה וילד. בניגוד לסברה שהוא קנה את השכלתו מספרי בישול וממדריכי אלכוהול, הוא למד היסטוריה באוניברסיטה וחסרים לו רק קורס בלטינית ושני סמינריונים לתואר. בניגוד לתפישה שלפיה הוא מנותק לחלוטין ממדורת השבט, אחותו היתה שגרירת ישראל ברוסיה ובאוקראינה וכיום היא שגרירת ישראל בפולין. ולבסוף הוא טוען משהו שזוכה להנהוני הסכמה מהצוות: שבניגוד למבט הזגוגי שעל פניו מחצית מהזמן ולתפישה הרווחת שהוא שרוי רוב הזמן בעילפון מוחי, הוא זוכר הכל ולפרטי פרטים. בכלל איש של סיידר ושפריץ. אלכס אדלשטיין (צילום: שי אילן)בעצם עוד טענה אחת בפיו, שכבר שמעתי לא פעם. הוא אומר שבנערותו הוא היה כנר מוכשר ומבטיח, שהשתתף בכיתות אמן ואפילו ניגן פעם בקונצרט בניצוחו של זובין מהטה. ביום ההולדת הקרוב הוא מבטיח שאולי יביא איתו את הכינור ויוכיח אחת ולתמיד שלמרות מקצועו, כנזכר לעיל, יש לו גם מיומנויות אחרות. בניגוד לכינור, יש דבר אחד שהוא אומר שהוא לוקח איתו לכל מקום, צמוד לקו המותניים – את הבר עצמו. אלכס מסתובב בתבל כשפלטת עץ עבה חוצצת בינו לבין כל מי שהוא פוגש. "כולם יושבים יותר נמוך ממך, והחלק התחתון של הגוף יורד מהמשוואה", הוא אומר, "אתה בעל הפאב שמדברים איתו כבן אדם, בלי להתייחס למיניות". לבר הסמלי הזה יש פונקציה כפולה. זה מעניק לו הרבה כוח, כפי שהוא מודה בכנות, אבל גם מקבע אותו בתפקיד, קצת כמו בתיאור של סארטר את המלצר בבית הקפה: "התנועה שלו מהירה, קצת מהירה מדי, קצת מדויקת מדי, הוא מתכופף בהשתוקקות קצת מופרזת, עיניו משקפות עניין קצת מוגזם בהזמנה של הלקוח". סארטר אומר שהמלצר משחק את התפקיד של מלצר, ושהמשחק הזה נועד לשכנע את הציבור שהוא לא יותר מאשר מלצר. "חנווני חולמני הוא דבר פוגעני מבחינת הלקוח", אומר הפילוסוף שמזוהה אולי יותר מכל עם המקצוע הנזכר. זה פוגעני כי הוא עלול לערער את הביטחון הקיומי של לקוחותיו, כאילו נמלט מהתבנית המגדירה אותו. המקצוע העתיק בעולם, אם כן, הוא המקצוענות עצמה. בעל פאב היא התבנית שמגדירה את אלכס, וחריגה ממנה עלולה לאיים על הביטחון הקיומי של יותר מדור אחד של שתיינים. במובן זה "מהדאנק" הוא לא סתם שם המשפחה הנבחר שלו, אלא העור שלגופו, שחוגג ביום שבת 126 שנות חיוורון.

*#