אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרינק אחרון וביי: חברים נפרדים מהשסק

רגע לפני שהדחפורים באים, קיבצנו את האנשים הבולטים של השסק לחלוק את מיטב הסיפורים השיכורים והזכרונות המרגשים שלהם מהמקום

תגובות

סקולמאסטר הכיר בשסק את אישתו, שימי סוניק מצא את עצמו בעיצומה של תאונת אמ.די, ניב הדס לימד את התל אביבים לרקוד סלואו וריאן גוסלינג עשה שטויות על הבר. בסוף החודש הבר התל אביבי המיתולוגי, השסק, ייסגר לצמיתות לטובת הקמת אזור מסחרי - אבל רגע לפני שהדחפורים באים, ביקשנו מדמויות מפתח לספר חוויה אחת בלתי נשכחת מאחד המוסדות המובהקים והשיכורים של תל אביב. המשתתפים, לקוחות קבועים וחובבי הטיפה המרה, הצליחו לדלות מבעד אדי האלכוהול סיפורים מצחיקים, מרגשים, אישיים ובעיקר שיכורים.

» שסק - לכל הכתבות

מתוך ראיון שנערך עם דנה ינקלביץ' ורועי זקהיים לפני כחצי שנה:

"הייתה תקופה שלא היו לנו אישורים והיינו צריכים לסגור כל יום באחת בלילה, שעה שהבר תמיד מפוצץ באנשים. כשהפקחים היו מגיעים, המשגיח התורן היה מזהיר אותנו מבחוץ עם ווקי-טוקי, ומיד היינו דוחפים את כל האנשים להתחבר בחדר השלישי של השסק. הפקח היה נכנס ואנחנו בנוהל קבוע התחלנו להרים כסאות, להדליק אורות ולהנמיך את הבסים. כל עוד הפקח היה בסביבה - לא הרשנו לאף אחד לצאת. לפעמים הפקחים היו מתמהמהים ואנשים כבר התעייפו ורצו ללכת לישון, אבל לא יכולנו לקחת את הסיכון. כפתרון היינו עומדים עם בקבוק וודקה ומצ'פרים את כל מי שכלאנו שם עד לאובדן הכרה. אבל יש גם כמה זיכרונות לא בהכרח פליליים: כשאיאן בראון הופיע בארץ למשל, קיבלנו טלפון מאייל רוב שבראון רוצה לבוא לשתות, ואנחנו כבר היינו סגורים. תוך כמה דקות התייצבנו לפתוח, המקום התפוצץ מחדש והוא ישב על הבר ושתה מיץ תפוזים. היו גם כוכבים פחות סחים שישבו על הבר, MGMT למשל הגיעו עם ג'יימס מרפי, פירקו בקבוק פטרון והלכו עם הברמן לאיציק ורותי. רועי רקד עם רובין רייט ברחבה וזכה ממנה לנשיקה בפה, רייף פיינס וריאן גוסלינג קישטו את הבר והייתה תקופה שסאשה ברון כהן היה כמעט לקוח קבוע. אבל אולי הסיפור המרגש מכולם הוא שדנה הכירה בשסק את בן זוגה ואב בנה הבכור". (דנה ינקלביץ' ורועי זקהיים)

צעירים ויפים לנצח. משפחת שסק (צילום: אורן זיו)

"קשה לבחור ערב אחד מתוך עשרות החוויות שעברתי בשסק, גם כמבלה וגם כדי ג'יי. אבל זה סיפור אחד מיני רבים, על ערב בלתי נשכח שמשלב בתוכו כל אלמנט הכרחי לסרט טראש ממוצע: בעיצומו של ערב לוהט במיוחד בו תיקלטתי, הגיע אליי הברמן ושאל אותי אם אני צמא. עניתי לו בחיוב ודקה לאחר מכן הוגש לי בקבוק מים שגמעתי בשקיקה. אחרי כחצי שעה התחלתי להרגיש גלי חום ואופוריה בלתי מוצדקת, שגרמו לי להבין ברגעים אחרונים של צלילות - שאני נמצא בעיצומה של תאונת אמ.די קשה. הרגשתי כמו אריה בכלוב בתוך העמדה הקטנה - הספידים איימו להתפרץ ממני והמוח שלי התחיל לשדר הוראות לא הגיוניות. יצאתי מהעמדה הקטנטונת אדום ומזיע, ניגשתי לאגוזי ודרשתי ממנו שייתן לי מיקרופון. לא ברור לי עד היום מה רציתי להגיד לקהל החף מפשע, אבל אגוזי ברוב חוכמתו הסתכל עליי ומיד אמר 'אין מצב' וכך חסך ממני בושות שהיו מלוות אותי שנים. בדיעבד, למרות שאני לא זוכר מה ניגנתי או איך הרגשתי, זה היה אחד התיקלוטים הטובים שלי במקום. מעדויות שזרמו אליי מחברים שנכחו באותו ערב מסתבר שרוב הזמן נגעתי בעצמי ומלמלתי דברים לא ברורים, אבל נראיתי מאושר. זה רגע אחד, קטן, מצחיק ושטותי מתוך עשרות רגעים מופלאים במקום שבו למדתי על מוזיקה, על אנשים ובעיקר על עצמי. הכרתי שם חברים לכל החיים, התאהבתי ועכשיו הגיע הזמן גם להיפרד. ביי שסק". (מיכאל אמת, א.ק.א שימי סוניק)

לא ציפיתי. מיכאל אמת (צילום: בן פלחוב)

"הפעם הראשונה שנכנסתי לשסק הייתה ביום הפתיחה שלו, ומהרגע הראשון הבנתי שמדובר בסיפור אהבה. מערכת היחסים התהדקה כאשר קיבלתי מהבעלים דאז, אורן ומייקי, הצעה שלא ניתן לסרב לה, בטח לא כשאתה שיכור - להצטרף לצוות ההקמה והניהול של המשמיש בר, שנפתח בצמוד.

את דנה הכרתי כאשר הצטרפה לצוות המשמיש כמנהלת. באותם ימים חלקנו חיבה משותפת למוות ווודקה רדבול (מאז הפכנו לאנשים אופטימיים ושמחים השותים רק מים מוגזים עדינים) ואחרי דייט בריף ראף ז"ל הפכנו לחברים טובים. כשהיא סיפרה לי שהשסק עומד למכירה לא יכולתי שלא לקפוץ על העגלה, אבל התעקשתי על מציאת שותף שלישי. באותם ימים צו סגירה ריחף מעל המקום, ומשפט שעמד להיערך שלושה חודשים אחרי - עתיד היה לקבוע את גורלו. דנה, עוגיה קשוחה אמיתית, אפילו לא מצמצה, אבל לי רעדו הביצים. כשנודע לי שבנוסף אלינו מתחרה על רכישת השסק עוד קבוצה ממונפת העונה לשם רועי זקהיים, יזמתי פגישה שתוצאותיה ידועות לכל: אני הלכתי הביתה ודנה ורועי רכשו את המקום. בערב שבו התקבלה ההחלטה יצאנו ביחד לשסק. תחושות מעורבות של הקלה והחמצה ליוו אותי במהלך הערב, ובסופו ביקשתי מהם שיתנו לי לעצב את החלון הקטן שבחלל המרכזי. הם כמובן הסכימו וזה כמובן מעולם לא קרה". (עמית נויפלד)

כמעט ועיצב את החלון. נויפלד (צילום: גיא פיטשון)

"שסק, יא אללה שלך, איך אתה נסגר?! אני יושב בשסק מאז שהחוק הותיר לי לשתות, בימים שהיינו צריכים לבקש מאח גדול של חבר שיארגן שיכניסו אותנו, אני יושב שם בין סיבובי הופעות עם המוג׳וס ואני יושב שם עם חברים ישנים וחברים חדשים שהכרתי בשסק. תשאלו כל אחד שעבד שם, there is just something about Shesek. יש לי בערך 1,000 סיפורים משוגעים מהמקום, אבל אתמקד באחד. אומרים שדברים שקורים בשסק נשארים בשסק, ויש לא מעט סיפורים שקרו אחרי הסגירה ונשארו בגדר אגדות - הנה אחד:

זה היה בספק שעת לילה מאוחרת ספק שעת בוקר מוקדמת, במקום נשאר הצוות שעבד באותו לילה, כמה חברים והדי ג׳יי. כולם כבר היו שיכורים במידה הנכונה, שהיא כידוע - יותר מדי, ומהרמקולים בקעו להיטי ניינטיז. כמה חברים פצחו בריקודים סוערים על הבר ופתאם מישהו (לא ננקוב בשמו) הציע שנוריד את החולצות. משהו בקול הסמכותי שלו או בצ׳ייסר האחד יותר מדי ששתינו גרם להצעה להיראות הגיונית, ובין רגע מצאנו את עצמנו רוקדים על הבר ועל כל פריט ריהוט אחר שמצאנו - טופלס. כמה רגעים אחרי כן נזרק הרעיון שנקשט את הפטמות שלנו במדבקות עגולות של להקה (לא ננקוב בשמה), וכך מצאנו את עצמנו שוכבים על הריצפה הקרה של השסק, שיכורים, חצי ערומים, עם מדבקות על הפטמות. אגב, מסתבר שלהוריד דבק מהפטמה זה לא עניין של מה בכך". (רן ניר)

צ'ייסר אחד יותר מדי. ניר (צילום: רואי פיינבורג)

"יש לי המון רגעי שסק מגניבים, אבל ללא ספק האחד שעולה על כולם הוא הערב בו פגשתי את רוני, זוגתי לחיים ואם בתי. לפני קצת יותר משלוש שנים נתבקשתי לערוך ולהנחות חידון מוזיקלי בשסק והיא גם נכחה באירוע. החידון כלל תחרות זיהוי שירים ושאלות טריוויה מהארץ והעולם, כמו גם שאלה מרובת נקודות על המאכלים בשיר 'חומוס מטמטם' של נייג'ל האדמור. כל קבוצה שהגיעה לשש נקודות זכתה בצ'ייסרים של וודקה ווויסקי. הקבוצה שלה דווקא לא ניצחה, אבל כולם כבר היו שתויים למדי והשעה היתה רק תשע בערב כך שלאף אחד לא היה אכפת. חברה משותפת הכירה בינינו באיזשהו שלב, וההמשך שייך להיסטוריה של האוהבים". (עופר טל, א.ק.א סקולמאסטר)

האפטר הבלתי נשכח של אוריה קלפטר

"הרגע הכי פסיכי שאני מצליח לזכור היה כשחזרנו ממסיבת World Unknown לשסק למסיבת אפטר. אגוזי כמובן תפס את העמדה, וברגע שהוא הניח את התקליט הראשון הסתבר שהמגברים נשרפו ואין אפשרות לשמוע מוזיקה ברמקולים, אלא רק במוניטור. אני ועוד 30 איש העברנו את האפטר הזה עד 13:00 בצהריים כשהמוניטור מחרחר כל מיני רעשים ואגוזי מסובב תקליטים בעיניים עצומות". (אוריה קלפטר)

מה שקורה בשסק.. (צילום: סיפו)

מה שקרה למאיר קדוש בשסק נשאר בשסק

למיטבי לכת: מתי ואיך הומצא ה-108

"אם אתם מבקרים מזדמנים של השסק ייתכן ויצא לכם להיקלע לסיטואציה בה לקוח פנה לברמן והזמין 108 (וודקה רדבול, מנת ילדים). אבל גלגוליו השונים של המשקה הקלאסי ידועים רק למעטים, ולמיטב ידיעתי זו הפעם הראשונה בה הם נחשפים.

ומעשה שהיה כך היה: כשנה לאחר שהמשמיש נפתח, הוזעק דודי בלאו, המנהל המיתולוגי של השסק, לעזרה: שדרת הניהול של המקום החדש קרסה ועזרתו נדרשה. דודי, שהגיע מתרבות שתיה שונה לחלוטין (סטולי 1, סטולי 2) הזדעזע לגלות שעובדי המשמיש נדרשים, בהתאם לרוח המקום, לשתות קוקטיילים מתוקים חמצמצים, הו הזוועה. עוד באותו היום דרדס דודי את הפיתרון הסופי למצוקתם של העובדים ובצעד בוטח ניגש והקליד קוד חדש במחשב – 108 – וכינס ישיבת חירום של הברמנים ועדכן: 108 הוא קוד לצ'ייסר של וודקה עם רד בול, בכוס אולד פאשן, שבתאורה מסוימת, נראה בדיוק כמו סינגל מאלט און דה רוקס. מיותר לציין שמאותו יום איש לא נגע בתאורה.

פחות מעשרים וארבע שעות נדרשו על מנת שהשמועה תעשה לה כנפיים ועוד פחות על מנת שכל העובדים יתמכרו – המאה ושמונה הפך באחת למשקה הרשמי של הקוקטייל בר האמיתי הראשון. כשדנה רכשה את השסק היא הביאה עימה את מסורת השתייה המקומית של המשמיש, והמשקה, שבתחילה היה מסופק רק למתי מעט, הפך ברבות הימים להזמנה לגיטימית של לקוחות קבועים". (עמית נויפלד)

*#