אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הו, מאמא: הזן החדש של האימהות הבלייניות

ביום הן בעבודה, בערב הן מתקתקות את הבית ומטפלות בילדים ובלילה הן קורעות את הרחבה – יותר ויותר אימהות מתחזקות הרגלי בילוי שלא יביישו רווקים צעירים. תופעה

תגובות

להתעורר בזמן, להכין ארוחה לילדים, לסיים את הפרויקט החשוב בעבודה, להסיע את הילדים לחוג, לסדר, לבשל ולכבס. מי היה מאמין שלרשימת המטלות האפרורית והא-סקסית הזו מצטרפים גם להשיג חינמים לבלוק, להודיע לכל שאר ההורים בוואטסאפ לאיזו מסיבת טבע הולכים השבוע, מי מנגן בחתול ואם מתחילים את הערב בכלל באלפאבית. או ברסק. יותר ויותר הורים בכלל, ואמהות בפרט, מוכיחים שהעובדה שהם הורים לא אומרת שהם מוותרים על הנאות החיים של הצעירים. להיפך, הבילויים, הריקודים והקרחנה הכללית אף עושה אותם הורים יותר טובים.

» אהבה בימי כולרה: הבר שתמצאו בו חתונה» קוקטייל עם מטריה: הברים השווים של החורף» לא שותה יותר? כל הפתרונות להנגאובר

אפרת אנזל, מנחת טלוויזיה ואשת תקשורת וקולינריה, היא אמא לאור בן ה-8, גרושה ונמצאת כיום בזוגיות פרק ב'. במהלך היום היא עובדת במרץ ובערב נשארת בבית או יוצאת לשתות באחד מהמקומות האהובים עליה: האמפריאל, קפה אירופה, טאיזו, האחים, והאלפאבית. אחת לשבוע, בימי חמישי, היא יוצאת לרקוד בבלוק, בדלי או ברסק. ליציאות לבלוק יש הרכב קבוע: אחת מחברות הקבוצה היא אמא של ילד מהכיתה של תום, והשנייה היא חברה ותיקה, גם היא אם לשני ילדים. למיטה היא חוזרת בסביבות ארבע בבוקר, ישנה כמה שעות ויוצאת לאסוף את בנה אור מבית הספר ולהמשיך לבלות במחיצתו את היום.

ישנה פחות, מבלה יותר. אנזל (צילום: מנחם רייס)

"תמיד היה לי הרבה מרץ", אומרת אנזל, "אבל כמובן שזה ג'אגלינג אין סופי בין להיות אמא לבין לשמור על החיים שלי, דבר שכרוך בעיקר בפחות שעות שינה. חוץ מזה, הסטארט אפ הזה שנקרא 'גירושים' הוא מדהים. הילד שלי נמצא בימי חמישי עם אבא שלו, כך שלצאת ביום הזה ולקום בשישי כדי לקחת אותו מבית הספר, זה משהו שעובד אצלנו מצויין. יש הרבה הורים שיוצאים ומשאירים את הילד עם הבייביסיטר - אצלי זה קורה לעיתים רחוקות".

חורף, קר ויש כל כך הרבה תוכניות בסטרימינג, מה מושך אותך שם בחוץ?"הדבר היחיד שאתה מאבד כשאתה הופך להורה זו הספונטניות, ובאמת הרבה שנים לא יצאתי. אנשים יכולים לחשוב שאני יוצאת כדי לחוות את אווירת הסליז, אבל הדבר היחידי שמעניין אותי זה לרקוד. אני לא מבינה איך ויתרתי על התחביב הזה - אחרי לילה של ריקודים אני חוזרת חדשה, רגועה יותר ואני יודעת שאני ממשיכה לחיות. אני רואה נשים שהופכות לאימהות וכל אורח החיים שלהן משתנה - אני לא יכולה להתמסר להורות במאה אחוז. אור שואל אותי לפעמים 'למה את צריכה ללכת?', אני מסבירה לו ש'אני לא צריכה, אני רוצה. כמו שאתה נפגש עם חברים, גם אני נפגשת עם חברים אחרי שאתה הולך לישון'. זה מסר חשוב לילד, שלהורים שלו יש חיי חברה, וזה בסדר שההורה ימשיך את התחביבים שלו כל עוד זה לא מגיע על חשבון הילד".

גם נאווה דוידוף, אמא לשלושה ילדים (12-19) ונשואה לחן מזה 22 שנים, דואגת שאורח החיים הבלייני שלה לא יבוא על חשבון הילדים. "רוב היום אנחנו נמצאים בבית ויוצאים רק לקראת 23:00, כך שזה לא מפריע לילדים, להיפך, הם מבינים ותומכים בנו", היא אומרת. "חן ואני תמיד אהבנו מוזיקה ואהבנו לצאת, אבל לא תמיד היה לנו עם מי. לפני עשר שנים הכרנו את האנשים הנכונים לנו, והם הכירו לנו עוד אנשים והתחילה שגרה של בילויים ויציאות". בימות השבוע דוידוף עובדת כמנהלת אדמינסטרטיבית בחברת סטארט אפ, ובחופשים היא טסה לאיביזה לרקוד את עצמה לדעת. "זה היה חלום שעלה הרבה כסף, אבל היה מדהים ושווה כל גרוש. איביזה זה עולם שלם של מסיבות מכל הסוגים שנמשכות כל היום וכל הלילה. שבוע שלם יצאתי ממסיבה בשמונה בבוקר, שמתי את הראש כמה שעות ובארבע הכל התחיל שוב. חוויה בלתי נשכחת".

מרסקת את הוואטסאפ. דוידוף (צילום: חן דוידוף)

לעומת איביזה, בארץ, דוידוף מגדירה את עצמה כמי ש"חיה מחמישי לחמישי". אם היא יוצאת באמצע השבוע, זה בעיקר לבר או להופעה, אבל לקראת יום חמישי מתחיל הוואטסאפ, כהגדרתה, "להתרסק". "מתחילת השבוע החבורה בונה את סוף השבוע - כל מי שיודע על מסיבה שווה מודיע לשאר. חן ואני תמיד יוצאים ביחד ומצטרפים לחבורת חברים בגילאים שונים. אנחנו אוהבים את החתול והכלב, את הבלוק ואם יש אז גם מסיבת טבע טובה. כמעט תמיד אנחנו מסיימים בחמש - שש בבוקר עם הנקניקיות שמחוץ לבלוק".

המדונה והזונה

הפסיכולוג הקליני אייל עציוני, מדבר על התופעה תוך בחינת התקופה התרבותית והחברתית בה אנו חיים. "עולה פה קונפליקט תרבותי בין תפקיד האם לתפקיד הבליינית, והוא גילגולו של הפיצול הקלאסי בין קדושה וקדשה, המדונה והזונה. התפיסה המסורתית רואה את האישה באחד משני תפקידים: זונה שאליה נמשכים ומשתוקקים, או המדונה הבתולה שמגדלת ילדים. העידן הנוכחי מתאפיין בשבירת מבנים ישנים, ונשים כיום מערערות על המבנה המסורתי הזה ומגלמות בחייהן שילוב חדש המקבל בשנים האחרונות ייצוג נרחב במיינסטרים דרך קונספטים חדשים כמו 'קוגריות' ו-'MILF'". 

ממה נובע השינוי ולמה הוא התחולל דווקא בשנים האחרונות?

"בעיני זה גלגול נוסף של פמיניזם. פרויד דיבר על עבודה ואהבה כשני נדבכים מרכזיים בחיי אדם. על ההשתלבות של נשים בשוק העבודה, נכתב רבות וכאן אנחנו מדברים על שדה נוסף - מיניות נשית אשר עשתה דרך ארוכה מאז המצאת הגלולה וכו'. העובדה שתופעת האם הבליינית מייצרת כתבה, מספרת כי תופעת 'האם המינית' היא משהו שהתרבות רואה צורך להתעכב עליו".

נראה שאין מי שמגלם את קונפליקט הנערה-אישה יותר מדויק מורד אלקיים אלבז (45). בבקרים היא מתעוררת מדי יום בשש בבוקר ומתארגנת לעבודה בחברת "מזמ טכנולוגיות" בתפקיד אדמינסטרטיבי, ובערבים חוזרת הביתה לגדל את בתה בת ה-16.5 ובנה בן ה-19. בלילות, לעומת זאת, היא חולשת על הפייסבוק תוך קידום הליינים אותם היא מייחצ"נת, ובימי חמישי (ולפעמים גם במוצ"ש - אם יש מסיבת קריוקי טובה), היא עולה על עקבים, מתמנגלת במפגשים ובאופן כללי קורעת את הרחבה. "היום הכי חזק שלי הוא כמובן חמישי. אני צמודה לפייסבוק ולטלפון כבר בשעות אחר הצהריים ומכינה רשימות", היא מספרת. "לפני שאני יוצאת למועדון אני עוד מספיקה לבשל לבן שלי שחוזר מהעתודה. רק אחרי שהכל מתוקתק אני מתרעננת, מתארגנת ויוצאת למועדון עד השעות הקטנות. בארבע אני חוזרת הביתה, ישנה כמה שעות וקמה בתשע כמו חייל".

קורעת את הרחבה. אלקיים אלבז (צילום: אנדרי קורדושין)

לצד האהבה לריקודים ומועדונים, העייפות היא חלק בלתי נפרד מחייה של אלקיים אלבז. "בהתחלה היה לי מאוד קשה. יחצ"נתי מועדונים בימי שבת, ועבדתי עד שתיים לפנות בוקר ובשש כבר הייתי על הרגליים. גם היום יש לילות בהם אני ישנה שלוש שעות, אבל הגוף מתרגל. חוץ מזה, יש את הפינוקים הקטנים - אחרי כל בילוי, חברי המועדון הולכים יחד לפתוח שולחן". למועדונים היא יוצאת עם חברה טובה נטולת ילדים או עם אימהות גרושות נוספות ששמחו על התוספת החדשה לחבורה. "זהו אורח החיים שלי בשלוש השנים האחרונות, לפני כן לא הייתי בליינית גדולה", היא מוסיפה. "לאט לאט התחלתי לצאת לפאבים ומועדונים ואנשים הכירו אותי כי אני חברותית וחייכנית. התחלתי ליחצ"ן קצת ובמקביל הילדים גדלו קצת והבנתי שאני יכולה לצאת בכיף".

עציוני מדבר על ניסיון למתוח את שנות ההתבגרות שלנו עד לקצה. "תקופת גיבוש הזהות אשר בעבר אמורה הייתה להסתיים לקראת גיל 20, נמשכת היום לתוך שנות ה-20 וה-30 ולמעשה לא מסתיימת במהלך כל החיים. הגמישות הזו מאפשרת לאינדיבידואל לחזור ולעבד אתגרים התפתחותיים אשר לא קיבלו מענה מספק, או שמתעוררים מחדש. זה כמובן לא מוגבל רק לנשים, גם גברים חוזרים לגיל ההתבגרות דרך צעצועים של גדולים כמו רכבים, אופנים ותחביבים חדשים. לזה מצטרף גם מוטיב קידוש הנעורים - אם בעבר תפקידו של הזקן החכם שמתייעצים איתו היה חשוב ומשמעותי, היום תפקיד זה נעלם, ואמהות מתקשות להשלים עם השינוי והמעבר בין נערות לבגרות, אשר מגולם באמהות - מכאן מגיע הניסיון לשחזר או לחיות מחדש את הנעורים".

הסביבה, כיאה לסביבה, לא תמיד מפרגנת, אך רוב התגובות חיוביות ותומכות. "אני לא יוצאת לפיק אפ ברים, אני יוצאת נטו בשביל לרקוד", מחדדת אנזל. "יכול להיות שמאחורי הגב אנשים מבקרים את אורח החיים שלי, אבל הרבה אנשים אומרים לי שאני מודל וגם הם רוצים להמשיך לחיות למרות היותם הורים". 

יש מכנה משותף בין אימהות בלייניות? "אני חושבת שרוב האימהות מאוד אוהבות מוזיקה. הרבה מהן היפראקטיביות כמוני וצריכות לפרוק את המרץ איפשהו. אולי זה מקרי, אבל רוב האימהות הבלייניות שאני מכירה, נהיו אימהות בגיל מאוחר, ואולי זה מגיע עם איזושהי בשלות. מבחינת מקצוע, רובן פרילנסריות, כך שיש להן יכולת לשלוט בשעות שלהן".

גם אלקיים אלבז מספרת על תחושה דומה: "בהתחלה קצת הרימו גבה פה ושם כי לא הכירו אותי, אבל אני משדרת מסר מאוד מקצועי וברור. הסביבה תומכת ואני מקבלת הרבה אהבה - אולי אנשים מדברים עליי מאחורי הגב, אבל זה עובר לידי".

 איך הילדים מגיבים לעובדה שאמא שלהם מבלה הרבה יותר מהם?

"הבן שלי עובד בעצמו כצלם במועדונים כבר מגיל 15, אבל הבת שלי לא יוצאת בכלל למועדונים. שניהם אומרים לי 'מה שטוב לך, טוב גם לנו'. הבן גם מצלם אותי לפעמים לפני היציאה. צריך כמובן לזכור שהעבודה שלי כיחצנית עוזרת בפרנסה ומהווה תוספת נחמדה לשכר הרגיל".

איזה תגובות את מקבלת מהסביבה?

"אין פעם שאני לא מקבלת תגובות של 'הלוואי שהיינו יכולים להתחלף אותך כמה אנרגיות יש לך?!'", מעידה דווידוף. "מצד שני, אני מאמינה שיש גם קנאים שהעובדה שאני יוצאת עם אנשים צעירים ממני, לא מתקבלת אצלם בצורה חיובית. מבחינתם בגילי אני צריכה לשבת בבית ולחכות לבית אבות".

*#