אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טור עורכת: הפרות שצריך לקנא בהן

מה הקשר בין נפתלי בנט לננה שרייר? ואיך כל זה קשור לפרות? סרטון אחד על גרמנים עם לב רחב לימד את השיעור החשוב של השבוע

תגובות

השבוע האחרון שזר יחד שני אירועים עיקריים - שיכולים להתחרות על תואר ה-WTF של 2014 (כן, למרות שהשנה האזרחית עדיין בחיתוליה). הראשון הוא כמובן מפגן האיוולת של נפתלי בנט וחבריו מול ראש הפרלמנט האירופאי, שהעז (השובב) לדבר בגרמנית בכנסת. כעת אנחנו יכולים להודות למפלגת היהודי שעזרה לנו פעם נוספת לעדכן את רשימת המוקצים שלנו - הומואים - צ'ק, ערבים - צ'ק, שמאלנים - דאבל צ'ק (כי הם בדרך כלל הרי גם הומואים וגם ערבים) ועכשיו גם גרמנים. בחיי, אפילו ליברמן יותר ליברלי מזה.

האירוע השני, שרחוק ממנו שנות אור - הוא הפיכתה של מסעדת ננוצ'קה לטבעונית. המטבח הגרוזיני, שידע להכין בעיקר מאכלים על בסיס בשר וגבינה, קיבל תחת הידיים של ננה שרייר פרשנות חדשה, יש אומרים נועזת. השמועה אומרת שלמרות שהוודקה עדיין זורמת, אנשים יושבים עם פנים משתוממות על הבר, ומשתוקקים למצוץ חינקלי שבתוכו נח בשר נוזלי ועסיסי. מצד שני, יש כמובן את מי שמברכים ושמחים על הצעד הזה, שלא רק שמבשר על פלישתה של הטבעונות לחיינו, אלא כבר עסוק בלחגוג אותה - תרתי משמע.

בין שני האירועים האלה הגיע הסרטון הבא לפיד שלי בפייסבוק. בקצרה - בכפר אוברת שליד קלן בגרמניה, היו כמה פרות חולבות מועמדות לשחיטה, אחרי שסיימו את תפקידן. לא הייתה בהן תועלת כלכלית (שזה מדד האיכות היחיד בעולם קפיטליסטי כידוע), לא היה מה לעשות איתן ולא היה בשבילן מקום. או במילים אחרות: הפרות עשו את שלהן, הפרות יכולות ללכת. אבל קבוצת תושבים בכפר סירבה להשלים עם הגזרה, וסידרה להן שטח מרעה פתוח, שם יוכלו להזדקן בשלווה, עד שימותו בנסיבות טבעיות. הסרטון מצולם רגע היציאה שלהן מהרפת הצפופה, בה היו לכודות במהלך החורף - אל המרעה. שמחה אמיתית. סרטון הפרות המאושרות:

הפרה, שכולם רגילים לחשוב עליה במונחים של כבדות במקרה הטוב, וחלב או בשר במקרה הפחות טוב, הביעה שמחה שאי אפשר להטיל בה ספק. זאת הייתה שמחה נאיבית, כנה, מרגשת בפשטות שלה, ושהראתה כמה מעט דברים צריך כדי לגרום נוחות ונעימות. בראיון מספר יאן, הבן של הרפתן, שכששמע על כוונת אביו לשלוט את הפרות לשחיטה, נשבר לו הלב. ככה, הוא ראה עוולה, משהו התקמט אצלו בפנים, והוא רצה לשנות אותה. למען האמת, יותר מהשמחה של הפרות, היה משהו בווידוי הזה שנגע לי בלב. כי היכולת הזאת, להתכווץ מבפנים נוכח עוולות, הולכת ואובדת במחוזתנו.

פרשת אדם ורטה, היחס לפליטים בדרום תל אביב (ובמתקן חולות), היחס לפלסטינים בשטחים ולערביי ישראל בגבולותיה, הבלגן בבית החולים הדסה, שחיתויות בצמרת המשטרה - ואלה רק הפרשות מהשבועיים האחרונים - לאט אבל בטוח יוצרות תחושה של מחנק. קצת כמו הפרות האלה ברפת, גם אנחנו הולכים ונלכדים, מצטופפים זה לצד זה, כשכל מה שנשאר לעשות (לכאורה), הוא לתפקד ולהיות יעילים מכוח האנרציה.

אפשר לקוות שהסרטון הזה אמיתי, ושמאחורי הפרות לא עומד איזה כלב מפחיד או איכר אלים עם שוקר חשמלי ויצר סדיסטי. אפשר לקוות שבאמת, אי שם בגרמניה (טפו, גרמנים!), היו כמה אנשים שריחמו על 25 פרות, והם אפילו לא טבעונים. אפשר לקוות שהפרויקט החדש של ננה שרייר יצליח, ולו כי בבסיסו יש חמלה כלפי העולם (גם אם זה לא הכי טעים שיש), ואפשר לקוות שבלי לחכות לגרמנים, גם אנחנו נצליח בקרוב לפרוץ את דלתות הרפת שאנחנו חיים בה לאחרונה, ולצאת לאחו, בשביל קצת חופש אמיתי.

*#