פרויקט מיוחד: הקרב האחרון על השד העדתי

ניכוס אריק איינשטיין למחנה האשכנזי, פרשת "הזמר המזרחי", אירועי תרבות אוריינטליים והדבר החם הבא - הקיפוח האשכנזי. במקום סיכומים וניבויים, השבועות האחרונים של 2013 עוסקים בלא אחר מאשר השד העדתי. מה חדש בדיון ולמה הוצת דווקא עכשיו? פרויקט מיוחד

יעל פישר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יעל פישר, עכבר העיר

הימים האחרונים של שנת 2013, כמו בכל שנה, הם ימים של סיכומים, דירוגים ומצעדים - מי עשה את השנה ומי הרס אותה, כמה צעדים לקחנו קדימה ויותר מזה - כמה צעדים אחורה, הסכסוך הפלסטיני לאן, המיסים, המחאה, האיום האיראני, והו לא, מה צפוי לנו בשנה הבאה. כל כך הרבה נושאים להתעסק בהם - כך שהיה מפתיע, שלא לומר ביזאר, שהכותרות של התקופה האחרונה הקדישו עצמן ללא אחר מאשר השד העדתי.

» שוליים מסולסלים: גל מזרחי משתלט על האינדי» ריקודי בטן מלאה: לאן נעלמו הכוריאוגרפים המזרחים?

סדרת כתבותיו של אמנון לוי בערוץ 10 ("הפנים האמיתיות של השד העדתי") הלהיטו את הרוחות והציתו את השיח הישן, פטירתו של אריק איינשטיין הפכה מאבל לאומי לדיון גזעני, ובתזמון כמעט מבריק, פרשת אייל גולן להלן "הזמר המזרחי". גם טורה המדובר והמטוקבק  של נילי לנדסמן בעיתון "הארץ" וטורו של דני רייספלד ב"עכבר העיר" טיפלו בקונפליקט העדתי, אך הציגו זווית מפתיעה וטענו דווקא לקיפוח האשכנזי.  העיסוק התקשורתי מלווה גם בפריחת יוזמות חברתיות המרימות על נס תרבות מזרחית, כמו ערבי השירה "ערספואטיקה", הבלוג "קפה גיברלטר" ואירוע "המזרחי החדש בתחת שלי, חאפלה שבזה לחאפלות". מה השתנה בשיח על השד העדתי, ולמה הוא זוקף את ראשו המכוער דווקא עכשיו?

» "הגזענות כלפי אשכנזים לגיטימית ומותרת" - רייספלד» שלום אחרון: שלל הפנים של אריק איינשטיין» פרשת אייל גולן: המסמר האחרון בארון של א"י הישנה והטובה

בשבוע האבל הלאומי על מותו אריק איינשטיין, לא היה ישראלי שהפיד שלו בפייסבוק עסק במשהו מלבד הזמר הנערץ; לצד שיתופי שירים, סיפורים והעלאת זיכרונות, צצו גם לא מעט התבטאויות גזעניות, במסווה של געגוע ל"ארץ ישראל הישנה והיפה", שהצליחו להכעיס מספר לא מבוטל של אנשים. "קמו אנשים ואמרו 'אל תנכסו את אריק איינשטיין לארץ ישראל היפה והטובה שלכם שמדירה הרבה אנשים שהם לא אתם'", מסבירה עדי קיסר, מייסדת פרויקט "ערס פואטיקה", ערבי שירה שעוסקים, בין השאר, בזהות מזרחית. "אני מאוד אוהבת את אריק איינשטיין, אני חושבת שהוא היה בן אדם שלא רצה שינכסו אותו, ושהוא לא מייצג את מה שהם רוצים שהוא ייצג. זה חלק ממין גל שלם של לצקצק ולהגיד 'תראו מה נהיה מהמדינה הזאת' - טענה חוזרת שיש בה גזענות סמויה על כך שהמדינה הולכת פייפן באשמת האלה - הערסים והפרחות". רפאל בלולו, במאי ומיוזמי "המזרחי החדש בתחת שלי", אירוע רב תחומי העוסק בתרבות המזרחית, מסכים: "מותו של איינשטיין הוציא מאנשים פסולת של התרפקות גזענית. אדם מזרחי בקרית אונו או בחיפה, למשל, לא יחשף לדיבור הוגן על עומר אדם בהקשר של העשייה המוזיקלית שלו, ולא של הטרדות מיניות, כמה כסף הוא עושה וסוגיית הגיל הצעיר שלו. יש די.אנ.איי תרבותי שיש בו מזרח תיכוניות וערביות, והתרבות המזרחית יודעת ומסוגלת להכיל ריבוי. במידה מסוימת אני גם ציוני, אני גם אשכנזי, אני גם אריק איינשטיין. אבל אני מבקש שיתנו לי מקום גם לעומר אדם".

לא מייצג את מה שאתם רוצים שייצג. איינשטיין (צילום מסך)

"הנה המזרחים באים"

אך האם השיח על השד העדתי אכן קשור למצוקתם של מזרחים - שהרי לא נולדה היום - או שמא מדובר בדיון שהתעורר בקרב קומץ עיתונאים, אמנים ואינטלקטואלים תל אביביים, שאוהבים להשליך סטטוסטים בפייסבוק? הטענות החוזרות, גם אם עקיפות, מפנות אצבע מאשימה בעיקר כלפי התקשורת, בין אם מדובר בעיתונות הממוסדת ובין אם במדיה החדשה. הקולות החזקים שנשמעים לא תמיד משקפים את דעת הכלל, אך יוצרים אפקט שבחוגי התקשורת מכונה "ספירלת השתיקה" - באזז גדול שמיוצר על ידי קומץ אנשים קטן ולא מייצג. במקביל, נשמעות טענות לגבי אופן העיסוק בנושא, בחודשים האחרונים בפרט. "צריך להבדיל בין תרבות מזרחית ושיח מזרחי", אומר אופיר טובול, מייסד הבלוג "קפה גיברלטר" ומרצה בנושא התרבות המזרחית. "עיתון 'הארץ', למשל, מתעסק אך ורק בשיח מזרחי. לא תראי את מבקר המסעדות שלהם הולך לסקר מסעדות בפריפריה באותה תדירות שבה הוא סועד בתל אביב. ערס פואטיקה והבלוג שלי מקבלים יחס מהתקשורת כל עוד הם מדברים על הקונפליקט העדתי. את השירים של רועי חסן שלא עוסקים באשכנזים לא יפרסמו".

"התקשורת אוהבת להציג דברים בשחור ולבן", מוסיפה קיסר. "אני אדם היברידי, בעולם התרבותי שלי יש מזרח ומערב – שילוב של הבית שגדלתי בו והחברה שהשתלבתי בה. לתקשורת קשה להתמודד עם ההיברידיות הזו, כי היא אוהבת לייצר כותרות של מזרחים נגד אשכנזים, אז היא מכניסה את ערב השירה שיזמתי ואותי לנישה של 'הנה המזרחים הגיעו', וזו לא האמת. זה ערב שמשלב כמה עולמות ויש בו גם משוררים אשכנזים. המוזיקאית אליוט פנתה אלי בעקבות שיר שכתבתי על סבתא שלי התימנייה שאף פעם לא יכולתי להבין מילה שאמרה, והיא סיפרה לי על חוויה דומה שלה עם סבתא שדיברה רק גרמנית ולכן שהשיר הזה מאוד ריגש אותה".

האפלייה האשכנזית

אבל השד העדתי גרסת סוף 2013 לא הגיע לבד, אלא הוליד מוטציה מעניינת. בין רשימת הטרנדים הלוהטים של השנה, הכירו את הדבר הבא - האפלייה האשכנזית: תחת הטענות שהוא נעלם מהפריים טיים, לא מושמע ברדיו ונדחק לתחתית שרשרת המזון התרבותית - קם גל של אשכנזים מקופחים. זה התחיל בטור הדעה של העיתונאית נילי לנדסמן ב"הארץ", בו טענה כי מלצרית התייחסה אליה בזלזול מפני שהיא אשכנזייה. שבועיים לאחר מכן התפרסם טורו של דני רייספלד בעכבר העיר לקראת צאת סרטו "פנתר לבן", בו הוא מספר על האפלייה המושתקת נגד אשכנזים. גם פרשת אייל גולן לא השאירה אותו אדיש: "למי עושים הנחות? על העלמות מס יעשו הנחה? אם יתפסו את עברי לידר יעשו לו הנחה? אריק לביא היה זמר גדול וסיים כמשכפל מפתחות בבוטקה -מישהו ויתר לו? נתן לו משהו? זו השליטה האשכנזית הגדולה שמדברים עליה? מי היום הזמרים עם הכסף הגדול? אייל גולן, דודו אהרון, קובי פרץ. מי כוכבי הריאליטי?"אבל כל התעשייה שעומדת מאחורי ומייצרת את התכנים מורכבת מאשכנזים, שמלהקים מזרחים כסטראוטיפים."נכון, כי אף אחד לא רוצה לראות אשכנזים על המסך. גם ברמת ליהוק שחקנים - הם לא מעניינים".הטענות על גזענות כלפי אשכנזים אינן זרות לטובול: "בוודאי שאני מכיר את הטענות, אני בעצמי הואשמתי כבר מיליון פעמים שאני גזען. בסדר, גם את נלסון מנדלה האשימו שהוא גזען כלפי הלבנים, וגם מלקולם אקס שמע שהוא גזען וטרוריסט. זה כמו לטעון שיש גזענות בארצות הברית כלפי לבנים. זה יהיה הזוי, לא יעלה שם על עיתון. נעשית כאן הפרדה כלפי המזרחים, ואם מישהו מתייחס לכך אז ישר הוא הגזען". למה טענו נגדך שאתה גזען?"כל אדם שיגיד את המילה 'אשכנזי' בארץ יחשבו שהוא גזען, כי אשכנזים חושבים שהם ישראלים, שהם בכלל לא אשכנזים, והמזרחים הם מזרחים. ואם תכנה אותו 'אשכנזי' אז אתה מתייג אותו על רקע עדתי ואז הוא יחשוב שאתה גזען. על אריק איינשטיין לא יגידו שהוא מוזיקה אשכנזית, יגידו שהוא מוזיקה ישראלית, ועל אייל גולן - יגידו מוזיקה מזרחית".רייספלד, לעומת זאת, רחוק מלהסכים עם הטענה שהתרבות הדומיננטית אשכנזית: "אשכנזית? ממתי כולם פה שומעים מוזיקה ביידיש וזה גם מה שמשמיעים בגלגלצ? ומי זאת נינט טייב? - בסרטי הבורקס שגדלתי עליהם הדמות הכי נלעגת היא דמות האשכנזי, הוא האחרון שאתה רוצה להיות. אני לא מכיר הרבה אשכנזים שגאים באשכנזיות שלהם, אבל אני לא מכיר מזרחי שלא מתגאה בזהות שלו". הוא רואה בחזרה לשורשים שמאפיינת את ההתעוררות המזרחית איום על הישראליות: "בני הדור שלנו בני ה-30 פלוס צריכים לבחור צד. אנשים מחפשים זהות, ומה שנשאר זו העדה. אף אחד מאתנו לא 'צבר' וגם לא יהיה לעולם; אפילו האשכנזים מתחלקים לפי עדות עכשיו: רומנים, פולנים וכו'. ילדים ממפים בבי"ס ילדים על סמך עדות. מי רואה בעצמו ישראלי היום? האם אליקו רואה בעצמו פחות ישראלי מאשר דודו טופז ז"ל? אני לא חושב. היום המזרחים זה הישראלים והאשכנזים זה הגלותיים. אני מסתכל על הילדים שלי, שהם חצי חצי – ושאלו את הבן שלי: 'מה אתה, אשכנזי או מזרחי?' ומה את חושבת אמרנו לו בבית להגיד? אני אמרתי שיגיד שהוא מזרחי כי זה יותר טוב ואשתי אמרה שיגיד שהוא אשכנזי כי זה יותר טוב. מסכן הילד". אשכנזי? לא תודה. מתוך "חגיגה בסנוקר":

"אף אחד לא קורא לי פרענקית"

אחד מהקטליזטורים להצתת הדיון המחודש היה, כאמור, סדרת הכתבות של אמנון לוי "השד העדתי". במסגרת הכתבות נחשפו גם אנשים מצליחים מכל קשת העיסוקים, שסיפרו על קיפוח כואב וארוך שנים שהם סוחבים על גבם. התוכנית עוררה תגובות רבות, ובעיקר שיח סוער ברשתות החברתיות. "השליטה בתקשורת וסדר היום הם בידי אשכנזים כיום, והמדיה החדשה, בעיקרה הרשתות החברתיות, מאפשרת לקולות יותר רדיקלים ופחות פייסניים להישמע ולהגיע לקהל רחב יותר מאשר הפרינט ומאתרים ממוסדים", מסביר איש הטלוויזיה ירון טן ברינק. "לפוסט שנכתב בפייסבוק וזוכה לעשרות שיתופים יש חשיבות לא פחותה משל מאמר דעה בעיתונות המודפסת שלכי תדעי כמה קראו". בעוד תוכניתו של לוי נדרשה לקיפוח המתמשך בכל שכבות האוכלוסייה, יש דווקא מי שרואה את הייצוג התקשורתי הקיים כבריא. "דבר אחד שקורה בתקשורת היא כתבת יזומות, כמו התוכנית של אמנון לוי, הטורים של פרופ' אווה אילוז, וכן הלאה, שמכות גלים ומעלות שיח סביבו בסביבה מסוימת וזמן מסוים" אומרת איילת כהן, ראש החוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה. "במבט רחב יותר בתקשורת קיים יצוג סך הכל בריא בסך הכל של אשכנזים ומזרחים, רואים פחות ז'אנרים סטריאוטיפיים מבעבר, תוכניות שהן מדורת השבט כמו ה-X פקטור למשל, מראות מיש-מש בין מזרח ומערב, ההגדרות המוזיקליות מטשטשות ומשתלבות זו בזו, ובאשר לקיפוח האשכנזי, אם קיים, מדובר במטוטלת טבעית. יחד עם זאת יש לעשות הבחנה בין ייצוג תקשורתי והמציאות נכוחה, האם קיים מתן הזדמנויות שווה הלכה למעשה? צריך לבדוק". טובול תולה את התפרצות השיח הנוכחי באקלים הסוציו-אקונומי של השנתיים האחרונות, ובמחאה החברתית בפרט. "נהייתה מסה קריטית של יוצרים צעירים, סביב גילאי ה-30 שהתגבשה סביב המחאה", הוא טוען. "זה דור פעילים ומאוכזבים שיוצרים רעש תקשורתי". קיסר מצידה מכנה את פלח האוכלוסייה הזה "הדור ה-3", דהיינו דור של צעירים רהוטים ומשכילים, שלא מפחדים להתגאות במוצאם ושגדלו ברווחה יחסית: "העולם פתוח עבורי יותר מאשר עבור ההורים שלי. לא שמו אותי במעברה, אף אחד לא קורא לי 'פרענקית'. אני גדלתי לעולם מתקדם בו אני יכולה לדרוש מקום לתרבות שלי בלי בושה". "תמיד אפשר לראות קורלציה בין מצב כלכלי וחברתי קשה ובין התנגשות של תרבויות", מוסיף טן ברינק. "ברגע שלאנשים קשה הם באופן טבעי מחפשים את האשמים – יש משהו שהתחיל במחאה החברתית ומניע תהליכים תת קרקעיים בחברה וזה ללא ספק אחד מהם". ומה דעתך על הטענות בנוגע לגזענות כלפי אשכנזים שעולות בטורי הדעה?"אני חושב שהם קצת מתבלבלים בין גזענות ובין תחושות נקם - שאפשר להתווכח אם הן מוצדקות או לא כמה שרוצים, אבל הן קיימות. אני חושב שגם הנלהבים שבין האשכנזים לא יוכלו להתכחש לעובדה שבמשך עשרות שנים התקיים כאן קיפוח נורא וגדלו כאן דורות עם תודעה של קיפוח ומי שחושב שזה לא יהיה בלגאן בסוף - טועה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ