אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טור עורכת: לא עומדים בכללי הטקס

תעשיית קולנוע איכותית, תיאטרון מעניין והרבה יוצרים מוכשרים - אז למה הטקסים שמוקירים את כל אלה נראים כמו ערב במתנ"ס הקהילתי? ואיך אלן דג'נרס יכולה לעזור?

תגובות

1. בדצמבר 2012, עלתה בר רפאלי בהפתעה על מסלול התצוגה הפותחת של שבוע האופנה הראשון של תל אביב. אחרי שיירה של סלבריטאיות  חנוטות בשמלות מפוארות, רפאלי פסעה מחוייכת בג'ינס וטי שירט. כשנשאלה מדוע הסכימה להופיע בתצוגה, למרות שאינה דוגמנית מסלול כבר כמה שנים טובות, השיבה רפאלי: "זה מוטי רייף, אם מחר הוא יבקש ממני להתחתן איתו, אסכים". ואכן, לרייף הגיעו אז כל התשבוחות. מדובר היה באירוע חריג מאוד בנוף המקומי, בו טקסים ואירועים מיוחדים לוקים בארומה מתנ"סית מיוחדת. אם בכניסה ייפרש שטיח אדום, מטר לידו כבר יידחקו אנשים ליד צלחות עמוסות במבה, ואם גלית גוטמן תגיע בשמלה מפוארת, יהיו הרבה אחרים שיגיעו בטי שירט וג'ינס קרוע. כן אנחנו, בלבנט, קצת פחות חזקים בגלאם, וקצת יותר מוצלחים בלרדת למכולת עם טרנינג וכפכפים. 2. לכאורה, כל הנוצץ והפומפוזי המרכיב את הטקסים האלה בחו"ל לא מתאים לכאן. חם מדי, מוכר מדי, ובעיקר, אף אחד לא ייקבל יפה את העובדה שמשלמי המיסים צריכים להשקיע מכספם כדי לממן אולם מפואר ותוכנית אמנותית יקרה. במשחק ההוליוודי משתתפים כולם - הטאלנטים המועמדים, הארגונים המחלקים את הפרסים (מהאקדמיה לקולנוע עד לאיגוד התסריטאים) והקהל, שגם בשבילו כל האירוע הוא חגיגה. אבל בישראל הצינית, התעשייה לא אוהבת לפרגן לעצמה, ומעדיפה לשדר לכולם: "אנחנו, המגניבים באמת, מעל כל הדבר הזה". התוצר הוא לרוב מביך, מייגע מאוד ומקושט בפרצופים מקניטים ומלאי בוז של היושבים באולם.

רק באמריקה. הסלפי מאוסקר 2014

3. אחרי כמה שנים בהם התקשה טקס האוסקר לייצר באז ראוי (ותודה לאן האת'ווי וג'יימס פרנקו שפרשו בשיא), הגיעה אלן דג'נרס. קשה למצוא הרבה אנשים שהם קונצנזוס, אבל דג'נרס היא כנראה אחד מהם. היכולת שלה לשלב בין הומור פשוט בגובה העיניים, שלא נשען על בדיחות סקסיסטיות, לבין התמסרות לא מבוישת לזוהר ולעולם הסלבריטאי, הצליח להפוך את הטקס למעניין, משעשע ובעיקר רלוונטי. ולראייה, הסלפי שעשתה שבר את הטוויטר. דג'נרס, במילים אחרות, הגיעה כדי לעבוד, והזכירה לכל הנוכחים באולם שהטקס הזה לא שונה בהרבה מסט של סרט - בשני המקרים הם צריכים לגלם תפקיד. וכשכולם משחקים את התפקיד שלהם, התוצאה בדרך כלל מוצלחת. מי שנכח, להבדיל, בטקסים מקבילים בארץ, גילה פעמים רבות מנחה מבולבל שלא יודע לקרוא מפרומפטר או מכרטיסיות, נאמברים אמנותיים בשני שקל וזוכים שעושים טובה לכולם בעצם נוכחותם. 4. שני טקסים גדולים עומדים לפנינו: פרסי התיאטרון, שנערך היום (שישי), ומחלק הוקרות לכל מי שבלט השנה על הבמה ; ופרסי אופיר, ושמכונים גם "האוסקר הישראלי" שיחולקו ב-21.9. בשני המקרים הדרך שהובילה (ועוד תוביל) לשטיח האדום, מלאה באבני חצץ אפורות. טקס פרסי התיאטרון בשנים האחרונות הפך כמעט לבדיחה - תיאטראות מחליטים לא להשתתף כי כי לא פרגנו להם מספיק מועמדים, ובשנה העוקבת פתאום חוזרים לטקס; מנחים שבימים כתיקונים מדקלמים שורות על הבמה, אבל מעל הפודיום לא מצליחים לדבר משפט אחד בלי לגמגם, ושינוי שיטת הבחירה וההצבעה ללא הרף. ואחרי כל זה, רבים ביניהם התיאטראות על העובדות - איך תיספר במניין הפרסים קו פרודוקציה של הקאמרי ובית לסין? האם הצגה עם שירים צריכה להיכלל בקטגוריית המחזמר? ומה נחשב מחזה מקורי בכלל?.

ניחוחות של מתנ"ס. טקס פרסי התיאטרון5. במקרה של פרסי אופיר הסיפור עגום עוד יותר. השבוע התקוטטו להן המועצה לקולנוע והאקדמיה לקולנוע וטלוויזיה על הפרסים הכספיים שאמורים לקבל היוצרים. מצד אחד, טוענים במועצה, האקדמיה קיבלה תקציב לטקס, ויכולה להשתמש בו כרצונה. מצד שני, באקדמיה טוענים כי לא כך הוא, והמועצה אסרה על השימוש בתקציב למטרות שאינן קיום הטקס ושיווקו. מבלי להיכנס למי צודק (כי באמת שזה לא מעניין), הכותרות שעשה הוויכוח הזה השבוע מעיבות על הטקס. דווקא בשנה שבה הקולנוע הישראלי יכול לזקוף לזכותו הצטיינות יתרה, מוצאים את עצמם היוצרים בתווך פוליטיקות קטנות ומיותרות. 6. טקסים הם חשובים, גם אם הם לפעמים פומפוזיים ומלאי חשיבות עצמית. תעשיית הקולנוע והתיאטרון בישראל יכולה להיות גאה בעצמה על השגיה. לא ייתכן שאת כל היצירתיות, הכישרון והמשאבים שהיוצרים יודעים להשקיע במרכולתם, לא ידעו להפנות גם לאירועים האלה - שבהם עוצרים לרגע, מפרגנים להצלחות, שותים משהו נחמד ויוצאים עם פרס ביד. תשאלו את בר רפאלי.

*#