אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם בעברית זה טעים: לרות סירקיס נמאס מאנגלית

ההיחלשות של העברית והכניעה ל"מותגיות" הלועזית החריפה בשנה החולפת, וחבל. את התקווה לשנה הבאה אפשר בכל זאת למצוא בשווקים המקומיים. פרויקט מיוחד

תגובות

אני יושבת בקניון שליד הבית שלי ושותה קפה. אני מסתכלת סביב – ואף שלט לא כתוב בעברית. בין אם אלו חנויות קוסמטיקה, אופנה, תכשיטים או בתי קפה – כל השמות כתובים באנגלית, באותיות אנגליות. איפה העברית? אני שואלת את עצמי. לדעתי, ההיחלשות של העברית והכניעה שלנו ל"מותגיות" הלועזית היא בעיה שהלכה והתחזקה בשנה החולפת. אני רואה מגזינים בעברית אשר בהם הכותרות הן בשפה האנגלית, שלא לדבר על הפרסומות בעיתונות ובטלוויזיה. גם כשמעיינים בתפריטי מסעדות השפה העברית צולעת. לא רק שיש בהם שגיאות כתיב - "קרישה" במקום "כרשה", "מיתבל" במקום "מטבל" – המגמה הכללית היא התרחקות מעברית. במסעדה חדשה ראיתי תפריט שכל שמות המאכלים כתובים באנגלית, עם תרגום לעברית באותיות קטנות. כנראה שאם שם המנה הוא לועזי – המנה נחשבת טעימה יותר, עכשווית יותר, ובטח שאפשר לגבות עליה מחיר יותר גבוה. אני מצטערת על כך אבל מבינה את התהליכים בחברה הישראלית המביאים לכך, ומצטערת עוד יותר.» לנו סגרו את הפרינט, ולכם? - פרויקט מיוחד» ניצן הורוביץ מבכה את גסיסת המקומונים» למירי חנוך נמאס מהלכלוך בחופים» לימור לבנת: שרת התרבות או שרת מלחמה?» אבנר ברנהיימר התאכזב מעוזי וייל » עוד אבן על הקבר: פרידה מהיהודי האחרון

שמחות קטנות: לעומת זאת, אני שמחה על ההתעוררות של השווקים. אני חושבת שהתקווה הקולינרית העממית היא בשווקים שקיבלו השנה את הכבוד המגיע להם. דווקא השווקים מנגישים את הקהל הרחב עם האוצרות הקולינריים ויוצרים בסיס רחב וטעים למטבח ישראלי עם "נגיעות" בינלאומיות. טיולים בשוק מחניודה בירושלים, שוק האיכרים בנמל תל אביב, שוק הכרמל או שוק לווינסקי הם עבורי חוויה רב חושית ורב-תרבותית. לעמוד בחנות הגבינות של "באשר" בתוך שוק מחניודה הצפוף והססגוני, ולטעום גבינת גרוייר שוויצרית – איפה שביקרתי לא מזמן וראיתי איך מייצרים אותה במגבנה שלרגלי הטירה בגרוייר שבשווייץ - זו הרגשה נפלאה. מעל ומעבר לטעמה המשובח של הגבינה זה נותן לי תחושה טובה של תקווה ואמונה. המרחקים הבינלאומיים מתגמדים וגרוייר וירושלים הופכות לערים תאומות שאוהבות גבינה טובה. אחווה עולמית שהאוכל יכול ליצור.גם לנו יש שווקים שווים. המזווה בשוק נמל יפו (צילום: אורן זיו)

בסיבוב בשוק האיכרים בתל אביב אני נזכרת בשוק האיכרים – "פארמר'ס מרקט" – בלוס אנג'לס. בתקופה שבה גרתי בקליפורניה זה היה אחד המקומות הכי אופנתיים בעיר, והוא עדיין נשאר כזה. זה היה המקום להביא אליו את התיירים מישראל. לא לקחנו אותם אל הקניונים הגדולים, אל חנויות הכלבו המפוארות או אל הסופרמרקטים הענקיים. עם התיירים הסתובבנו בשוק האיכרים וראינו לא מעט שחקני קולנוע עומדים ליד דוכני מיצים ושותים מיץ פטרוזיליה, או בוחרים מהירקות והפירות הכי יפים והכי נדירים. ראינו גם איך מייצרים ממתקי טופי במכונה קטנה שמותחת אותם עד לקבלת המרקם הרצוי.

השווקים המתעוררים בישראל גם הם כבר לא מקום המיועד לקניית מזון בלבד. השווקים המשודרגים, שאני שמחה איתם, הפכו למתחמים שאפשר לשבת בהם ולאכול משהו. זה מקום של קניות נחמדות, מקום של בילויים. ואם המגמה הזו תמשיך – בוודאי יצוצו עוד שווקים כאלה. ויהיה נעים לראות באור טבעי, ולא באור פלורוסנטי, ירקות ופירות, חמוצים וסוגים רבים של חלבה, תבלינים וגבינות. להתבשם בריח של לחם טרי של המאפיות הפועלות בשוק, ללגום משהו באחד הברים הקטנים, לחזור הביתה עם שקיות של דברים טובים ולהתחיל לחגוג. שנה טובה.

רות סירקיס היא אשת קולינריה שהוציאה מגוון של ספרי בישול, האחרון בהם הוא "ארוחות חגיגיות" שיצא לקראת החג.

*#