אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמש במלחמה: הפגנת האמנים - גול עצמי לשמאל

"הגיע הזמן להיות קומוניקטיביים ולצאת מהרדיוס המוכר". דגן ואלד, שלקח חלק בהפגנת האמנים אתמול בכיכר רבין, מעז לזלוג מאזור הנוחות ולבקר גם את חבריו

תגובות

את המילים הקשות האלה אמרתי לא מעט בעבר: כאשר אנחנו, מפגיני ופעילי השמאל, צועקים ומניפים שלטים כמו "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" או "בעזה ובשדרות ילדות רוצות לחיות", וכל זה נאמר במרחב הגיאוגרפי של הבימה, גן מאיר, הקרייה בואכה מתחם שרונה, מתחם מוזיאון תל אביב, מתחם הסינמטק או כיכר רבין - זה נראה רע מאוד. אפשר אולי להאשים את קוצר הזמן, לומר שקשה להפיק כזה אירוע מהיום להיום, וקשה גם לגייס אמנים שאינם משתייכים לרדיוס שבין צפון דיזינגוף לפלורנטין, אבל אם השמאל הישראלי ניסה להוכיח שאכן קיימת פה בועה קטנה שכוללת רק כמה מאות ספורים - הרי שעשה זאת באירוע זה. » התשובה למתקפות ברשת» 15 אלף איש דורשים תשובותקודם כל, חשוב לומר שאפו לעומר קריגר היקר, שיזם תוך זמן קצר אירוע מחאה זריז, קצת ספונטני אבל מהותי וחשוב למדי מטעם ובשם התרבות, על מנת לומר באופן אחר את שחבריי ואני חושבים אודות המלחמה. אני מאוד מבסוט על כך שהרבה אנשים קרובים הופיעו או היו נוכחים בקהל באירוע החשוב הזה. הבעיה היא שלצד היותו חשוב הוא גם הוכיח עד כמה הוא איזוטרי."בהשתקת האב המודאג רק ליביתם את הלהבה" (צילום: AP)את הערב פתח קריגר בנאום מצוין שיצא נגד המלחמה ונגד האבל והשכול: ״אנחנו בועטים בבוז בתעמולה הלאומנית. אנחנו הקול הדמוקרטי ואנחנו בכיכר רבין - הפצע המדמם של הדמוקרטיה בישראל, ואנחנו כאן באבל, אבל חוגגים את חופש הביטוי והמחאה", אמר, ועוד הוסיף: "אנחנו מתנגדים לאלימות מכל כיוון. יש אופוזיציה בישראל. הכיבוש של העם הפלסטיני חייב להיפסק. הכיבוש ייפסק, די לכיבוש ודי למוות. מה אפשר לעשות? שיחות שלום חייבות להתחיל, מדינת ישראל חייבת להשתנות דחוף. אנחנו עומדים כאן יחד נגד השנאה המסמאת. הגענו לכאן כדי לצעוק 'לא למלחמה' - לא לאלימות, לא למוות, לא למצור, לא לשנאה, לא להפחדה. אנחנו שמחים להיות קול חדש בציבור הישראלי״. » פלייליסט נעים לימים קשים » כשהמלחמה מגיעה ללונדוןמיד אחרי נאומו של קריגר עלה אנסמבל של מוזיקאים, שהשמיע רעש של כמה דקות על מנת להביע "מהי מלחמה". רעש שכזה אינו קונה קהל, הוא אולי נשמע נכון לכמה מהלקוחות של "הצימר", אבל הקהל הרחב, או ליתר דיוק הקהל שמחפש איזושהי בשורה אמנותית חדשה בנושא ההתנגדות - לא קיבל מענה. במקום זאת התקבל קטע מוזיקלי לא קומניקטיבי, מתנשא ומרוחק. הפספוס היה בתוכן. ראוי היה להקדיש מספר דקות למוחים נגד האירוע, אחרת למחרת יגידו "השמאל סותם פיות". באירועים לאומניים תמיד תהיה דעה אחת ופרספקטיבה אחת. האירוע הזה לא היה לאומני, זו הייתה יוזמה מטעם אמנים ואנשי רוח, שחשוב להם למחות כנגד האלימות. יוזמה שצריכה להתקיים ולבוא לידי ביטוי כמה שיותר.

בהמשך עלו רוזין בשארת וסער סקלי להקריא את שמות החללים - שזה מעשה חשוב. אך לאחר מכן, כשאיתן קדוש, אב לחייל שמשרת ברצועת עזה הביע את מחאתו נגד האירוע, מאבטחים ואנשים מהקהל, כמו מתוך אינסטינקט, יצאו בקריאות "תעיפו אותו, תזרקו אותו". למה? כולנו הורים, כפי שהביעה מיכל שמיר שעלתה לנאום לאחר מכן. קדוש הוא הורה מודאג שרוצה שילדיו יחזרו חיים מהשירות, ושלא יחזרו בארונות, כפי שחוו 29 משפחות בצד הישראלי ועשרות ומאות משפחות בצד הפלסטיני, מאז תחילת המבצע. כך החל להתהוות הגול העצמי בתוך השמאל.באירוע אמש יצאתם נגד המלחמה, אך בהשתקת האב המודאג רק ליביתם את הלהבה. באופן הזה, קליפ ויראלי שמראה כיצד השמאל השתיק אב מודאג והעיף אותו קיבינימט - לא יאחר לבוא, בדומה לקליפ שעדיין רץ ברחבי הרשתות החברתיות, בו הועף אקטביסט התומך בצה"ל מהבמה של "שוברים שתיקה", במהלך אירוע הקראת עדויות בכיכר הבימה.

אחרי נאומה של שמיר עלה נתן זך ונשא נאום מדהים. לאחר מכן עלתה שורה של אמנים - נעם ענבר עם "תנשב הרוח" שרלוונטי למחאה, וכן הקראות שירה, פרפורמנס ונאומים, שבסופו של דבר לא אמרו כלום ורק חיזקו את כמה שהבועה הזו איזוטרית ונותרת בינה לבין עצמה. נאמרו מילים רבות שאינן רלוונטיות לכיבוש הקשה, השכול והאבל. מיני דברים שמייצגים את השמאל "ההזוי" "המנותק", שעדיין תקוע בבועה ההיא, באותו רדיוס. אני לא רוצה לבקר חברים שלי, אני כותב את הטקסט הזה לטובתם, כי באמת נראה שהאמנים לא מבינים מה קורה פה. הם אכן לא יוצאים מהרדיוס הנוח הזה במהלך העשור האחרון, ולא מודעים לטראומה והכאב שחווים תושבי מדינת ישראל. חשוב מאוד לתת אמפתיה ותמיכה לצד הפלסטיני שחווה שכול כבד, אבל חשוב יותר, על מנת לא להיראות מנותקים ו"הזויים", לחוש גם את הכאב הישראלי. "חשוב להביע אמפתיה לשני הצדדים" (צילום: AFP/Cael Court)

רונן אידלמן המקסים כתב בטור ב"הארץ": "כדי לגעת בלבבות ולשנות משהו, צריך שהאמירה של האמנים בכיכר לא תהיה הצהרה ריקה. קשה לחשוב על משפט סתמי ומתנשא יותר מאשר 'מלחמה זה רע. לא באנו לעולם הזה בשביל להרוג אחד את השני'. האם מי שניסחו את המשפט ועומדים מאחוריו חושבים באמת שהחיילים במבואות עזה, או סתם אנשי ימין, חושבים שמלחמה זה אחלה? או מעוניינים להיות מכונות הרג?". "אנחנו נגד טילים, תותחים, טנקים ורקטות מישראל ומעזה, ומתנגדים לאלימות מכל כיוון ובכל דת, מין, גזע וצבע", מוסיף הטקסט, וצובע את העומדים מאחוריו בצבע הזוי ומנותק.

מאז שהוכרז "צוק איתן", הנוהל התל אביב מכתיב להיכנס פעם ביום למרחב מוגן כלשהו ברחבי העיר, וזהו. עכשיו תעשו אותו דבר עשרים פעם ביום. זה מה שאני עשיתי לפני עשור, כאשר חייתי באזור עוטף עזה, בעת לימודיי במכללת ספיר. כמו מיטב אמני ישראל, הזמרים, כוכבי הריאליטי והבדרנים שירדו למקלט בדרום, כך גם אתם, המופיעים של היום, צריכים לרדת למקלטים של תושבי הדרום, במיוחד של ילדי הדרום, שמבלים את הקייטנות שלהם מתחת לאדמה, ולא רק בעתות מלחמה. לא ירדתם אליהם במהלך 15 השנים האחרונות, אז אולי תתחילו ליצור קשר. קצת לפני תחילת האירוע צעקה עלינו מישהי "האם אתם דואגים גם לתושבי עזה היהודים?", האמנים מלמלו ולא הצליחו לענות לה. הגיע הזמן להיות קומוניקטיביים ולצאת מהרדיוס המוכר.

*#