אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זמן כפר סבא: פעם הייתי ימני

אירועי השבוע האחרון גרמו לעפר (קניספל) בן אדל להיזכר ברגע שבו הפסיק להאמין לימין, והתחיל לחשוב על האמא של האויב. סיפור שאולי קרה באמת

תגובות

הערת המערכת: את הטור יש לקרוא בליווי השיר שבתחתית העמוד יום נקמה טוב לך, עורכת.בכפר סבא תמיד הולכים צעד לפני הקונצנזוס, וכשבירושלים הפחדנים והצפויים מכים אזרחים ערבים, אצלנו עושים שפטים אפילו בסלט אם הוא ערבי. עד כדי כך אנחנו פטריוטים שבעלי מקצוע התחילו להשקיע רק כדי שמישהו לא ישמע שהם עושים עבודה ערבית וינקום בהם ברחוב.האמת, עורכת, שנושא ההסתה, הנקמה והגזענות הביובית שעוררה את שני אלה, כמו חיי המין שלך, כבר די מוצה. לא יודע אם יודונאצים, אבל יודודרעקס, בהחלט. אין לי משהו חדש להגיד שלא נאמר. אז אדהים בסיפור לא צפוי שאינו קשור לכאורה, אבל דווקא כן.הסכיתי עורכת.פעם, לפני שנים רבות, מתוך אמונה אמיתית ויוקדת, הייתי ימני. מאוד. בשיא ימי השבר של הימין בעת ההסכמים עם מצרים, עניתי למודעה שראיתי ונרשמתי לנוער כהנא (אז עוד לא קראו לזה "כהנא חי", דבר מוזר לכשעצמו כי הוא היה חי, והיום כשהוא (כמה נעים לי בגוף) מת, הם מתעקשים לקרוא לו חי). מכיוון שהם היו ירושלמים ברובם ואני מגבעתיים, לא השתתפתי בפעולות בקן, אם היה. נפגשתי איתם בהפגנות מול הכנסת, וצרחתי יחד איתם שבגין בוגד והשוטרים נאצים. למה הגעתי למקום אפל כל כך, עניין לבדיקה נפרדת, אבל האמנתי בכל ליבי שהמצרים מתחבלים אותנו ("אפילו הרמטכל מוטה גור אמר"), ושפינוי סיני הוא השלב האחרון בדרך להשמדה. חשבתי שהתכנית לחנוק את הגדה בטבעת ישובים יהודיים היא נהדרת, ובכלל אני חושב שקדתי קידה כשראיתי מתנחלים אמיתיים, שלא דמו בכלום לשמנמנים הוורודים של הסניף הירושלמי.אחר כך באה מלחמת לבנון הראשונה והתחלתי לפקפק, עורכת. הגופות של חברי יגאל דהן, גידי לוי, יצחק קלי, שי הגבוה וחברי האהוב עוזי ארד, נראו לי זהות לחלוטין לגופות של הסורים והמחבלים ששכבו בכל מיני מקומות. ואז הגיע רגע מכונן שבו, לא זוכר איך ולמה, ראיתי את חיילי שהיו ברברים ברובם מהבית, רצים עם שבוי סורי מבוהל ומכים אותו. אני לא זוכר את פניו, אבל אני זוכר שמשום מה הוא היה סורי בלונדיני. צרחתי עליהם שיפסיקו להכות אותו, אבל הם לא ממש הבינו מה אני רוצה. מתישהו תוך כדי התפוצץ פגז שירה צה"ל על הכפר שהיינו בדרכנו לכבוש, ונפל 100 מטר קצר מדי. כלומר, במקום על אזרחי הכפר, עלינו, החיילים, הילדים של כולנו. שבעה חיילים נפצעו איתי מהפגז הצה"לי ופינו אותנו. אין לי מושג מה עלה בגורל השבוי, אבל אני יודע בוודאות שהוא הועבר ליחידת איסוף השבויים וחי.אני זוכר שבמהלך כל טיסת הפינוי לרמב"ם, לבד מהמחשבה , "איזה מחבלים מפגרים, הם יכולים להוריד את המסוק באבן מרוב שהוא נמוך וטס מעל יערות צפופים" , חשבתי על האמא של הבלונדי שלא יודעת שהבן שלה חוטף עכשיו מכות, משתין על עצמו מפחד והתחלתי לבכות. אחד האחים במסוק שאל אם כואב לי ואמרתי לו שאני בסדר, כי הפציעה שלי היתה מגוחכת לעומת גושי הפחם ששכבו לידי וגם אמא שלהם לא ידעה על זה כלום.חמש שנים אחרי, התחילה האינתיפאדה הראשונה, שוב לא הייתי בארץ. הפעם המדינה באדיבותה שלחה אותי לתפקד בשמה בסקנדינביה. שם הכל התחיל. שלוש שנים ראיתי בטלויזיה את האינתיפאדה כשם שמעולם לא נראתה בארץ (היה אז ערוץ 1 בלבד עם קומיסרים מטעם השלטון שאסרו להראות את מה שלא רצו שתראו), אבל אני ראיתי את זה בלי הצנזורה. את ארבעת החיילים הקיבוצניקים שוברים במשך דקות ארוכות באבן את ידיו של ערבי, את חייליו של מח"ט גבעתי אפי פיין (איתם) שוברים עצמות של אזרחים, ואת מפקדי המוערך מלבנון יהודה מאיר מסתבך בהתעללות קשה באזרחים. שלוש שנים ספגתי את הכיף הזה בכל מהדורת חדשות, וכנציג רשמי של המדינה ראיתי כיצד משתנה מעמדה ברחוב הסקנדינבי מנערץ פלוס (רבים מספור מצעירי סקנדינביה, ראו בחצי שנת התנדבות בישראל ,שליחות. זה נגמר מזמן) לבזוי.זה היה אחרי קו 300, אחרי היחס הסלחני שהמדינה נתנה לרוצחי המחתרת היהודית שנכנסו לבית ספר ורצחו שלושה תלמידים (מוכר? ברברי? כי שניים מהרוצחים הללו עוזי שרבף ושאולי ניר נחשבים היום בקהילתם לאלילי דת ומוסר. שניהם רבנים).זה היה לפני 25 שנה.אני יכול רק לנחש מה חושב האזרח הדני או השוודי על ישראל חצי יובל אחרי. אין שם הרבה ילדים אז אולי הם רגישים יותר וכשהם שומעים הורים שמחפיצים את הבן שלהם למלכות ולרוח הקדושה, הם לא אוהבים אותנו יותר. כשהם נחשפים לרוע, הגזענות והבערות, הם לא מרגישים קרבה. רחמים מתוך בוז, במקרה הטוב. ובימים האחרונים, כשהביוב עולה, רבנים, אלמנות ושולי מועלם צמאים לשוט של דם, אני חוזר שוב לאותה בחילה שחשתי כשחיילי היכו שבוי, שחיילי אחרים התעללו בחסרי ישע אחרים ואני יודע בוודאות שאם הייתי נשאר לחיות שם, הייתי הופך להיות שונא ישראל. אני כאן ואני לא רחוק מזה.כבר מסיים עורכת ותוכלי לחזור לדף "לשכנע יתושים להכיש רק ערבים"נזכרתי בשנת 84'. כמה שניות לפני שנעצרה מחתרת הרצח היהודית הראשונה, פרסם עמוס עוז את "פה ושם בארץ ישראל". תיעוד מפגשים שלו עם אזרחים מפה ושם בארץ. פרק אחד הסעיר את המדינה. מישהו, שעוז סרב להסגיר את שמו שמא יבולע לו, אמר שהוא אישית מוכן להעמיד ערבים לקיר ולירות בהם. סתם ערבים. נקמה. האשימו את הסופר שהוא המציא את הפרק הזה שמתרחש בבת שלמה, כי לא ייתכן שיש יהודי שמדבר ככה. בדיוק 30 מהיום. אבל זה לא בגלל הכיבוש. זה הערבים.עד כאן עורכת.

                                 נתראה בנירנברג.                                                  עפר (קניספל) בן אדל

זמן כפר סבא הוא טור סאטירי, ואין לייחס לנאמר בו שום משמעות אחרת או ניסיון לפגוע

*#