אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפני שיהיה מאוחר: שעתו של השמאל לזעוק

מאורעות השבוע האחרון מוכיחים שכבר לא מספיק להוריד את הראש ולחכות עד יעבור זעם. אם השמאל לא יזעק את קול השפיות, יוביל אותנו השלטון הנוכחי לאבדון. סער גמזו קורא לשמאלנים לצאת לרחובות

תגובות

שלושה ילדים נחטפו ונרצחו בדם קר. שלושה אבות אמרו קדיש מעל קברים טריים. שלוש אמהות הפכו לסמל בעל כורחן. עוד פרק קצר בתולדות הסכסוך נכתב. לכאורה, רק עוד לבנה בחומה. ומכל הסיבות שהתקיימו, הלבנה הזאת כבדה יותר מאלו שקדמו לה. היא כבדה עבור אלו שדורשים נקמה, שקוראים להבעיר, להפציץ, להרוס, לשטח, למחוק, לנפץ, לסלק, להחליף, להשמיד, ליישר, לסקל, למגר, לבוא חשבון, לעשות שפטים, לפתוח את שערי הגיהינום, לתת מכה ניצחת, ללמד אותם לקח, לחדש את ההרתעה, לא לוותר, לא לעבור לסדר היום. אבל הלבנה הזו כבדה גם עבור אלו שעומדים מנגד.אתמול, כשהפיד המונוליטי והמסונן שלי הראה בעיקר צדקנות וטהרנות, וכשחבריי התגאו בכמות הבלוקים וההיידים שהם עשו במהלך היום, התחלתי לחשוב שהגיע הזמן להפסיק. לא להפסיק לגלוש בפייסבוק חו"ח, אלא להפסיק עם כל העניין המיותר והמכאיב הזה שנקרא תודעה פוליטית. הרי בחלקים גדולים של העולם אנשים מבלים את חייהם בלי לדעת מה מבנה הפרלמנט שלהם, מיהם נושאי התפקידים ואיך נראים הסכמי הביטחון של מדינתם. הם לא עוצרים בכל שעה להתעדכן במהדורת החדשות ולא מרגישים אבודים אם פספסו את מבזק החצי. הם לא דרוכים לקלוט האם לנהג שמציע להם טרמפ יש מבטא מוזר או לבוש מעורר חשד. הם חיים את החיים שלהם, מפתחים תחביבים ותרבות פנאי, דואגים למשפחה ולקהילה, הולכים לקולנוע או לפארק, מתכננים מה לבשל לארוחת הערב. עד אתמול רציתי רק להיות חלק מהם. לחיות רחוק מהמקום הסוער והלוחץ הזה חיים קטנים ונטולי מודעות פוליטית מעיקה. עשיתי הכל כדי להיסגר בתוך בועה הולכת ומצטמצמת של קבוצת השווים שלי. בבועה הזו שכן הצדק ושכנה מידת הרחמים, בה התקיימו כל זכויות האדם וחופש המחשבה. הבועה הזו הכתה על חטא הכיבוש וביקשה לשאת מבט של חמלה ולא כזה שעובר בין כוונות הרובה. אנשי הבועה החלו להיקרא סמולנים, מרעילי בארות, סרטן בלב האומה, גיס חמישי, סרח עודף, יפי נפש. הם הואשמו בשנאה עצמית, בהעדפת ערבים על בני עמם, בשיתוף פעולה עם האויב. הם איבדו לגיטימציה. ואם אני לא לגיטימי, ואם מערכת האמונות והערכים שלי מדירים אותי מהחברה שבה אני חי, ואם אני לא מצליח לקבל את דעת הרוב, אולי באמת שווה לוותר? אולי שווה לתלות את האידאלים ופשוט להתיישב עם כולם על הגדר?אי אפשר לשתוק יותר. הפגנת שמאל ב-2011 (צילום: אלון רון)אבל האמת היא שלא רק שלא שווה לוותר, אלא אסור לוותר. אסור לוותר כי אני אוהב את הארץ שלי, אני אוהב את העברית שלי, אני אוהב את החומוס ואת הים, אני אוהב את החברים שלי ואת המשפחה, אני אוהב את הקצב הישראלי ואת החום, אני אוהב אפילו את העבודה שלי, שכל כך קשורה אל המקום שבו אני חי ונובעת ממנו. אסור לי, אפילו בצחוק, להיקרא סמולני. אני חייב לעמוד, בגאווה ובנחישות, ולהיקרא שמאלני. אני חייב להזכיר שזכויות אדם הן לא המלצה, שהכיבוש הורס אותנו עוד קצת בכל יום שעובר, שלילדים בשני הצדדים מגיע לחיות שלא על החרב, שלאוכלוסיות חלשות ומוחלשות מגיע יחס אחר ומכבד, שהפחד שהשלטון מבקש שנחיה בו מוליך אותנו אל עבר פאשיזם מבעית, שלא הגיוני שתקציב הביטחון יגדל בלי סוף על חשבון תקציבי החינוך, הפיתוח והתרבות. אני חייב להזכיר שאפשר גם אחרת, שיש אלטרנטיבה.אסור לי לשתוק. אסור לי להסתגר בבועה הנוחה הזו. אסור לי להרכין ראש ולהסכים לדה-לגיטימציה שעושים לי ולאנשים שחושבים כמוני. אסור לנו לחכות עד יעבור זעם ובינתיים לעבוד על דרכון זר. אנחנו, השמאלנים, צריכים להרים ראש ולצעוק בקול שפוי. אנחנו צריכים לפעול כדי לשבור את מעגל הדמים, כדי להבטיח לילדים שלנו חיים אחרים, כדי שאנשים כאן ירגישו שווים וחופשיים, כדי שהשלטון הרקוב והמנותק יבין שהדרך שלו מוליכה את כולנו לאבדון. זוהי שעתו של השמאל לצאת מהארון ולצעוד בגאווה. זוהי השעה לשינוי, והוא צריך אתכם כדי לקרות.

בשבת הבאה, ה-12 ביולי, השמאל ואני יוצאים לרחוב. אם גם לכם נמאס להיות סמולנים, נמאס לחיות בפחד, נמאס לוותר, נמאס לחכות שאת האור ידליק מישהו אחר – בואו גם אתם.

*#