אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טור עורכת: אל תפלו מהאופניים

תל אביב הייתה אמורה להיות עיר האופניים, אך אוכלוסיית הרוכבים היא כנראה המקופחת מכולם

תגובות

יש לי חבר שמאוהב באופניים שלו. שמו של כל אובייקט אהוב בעולם מוחלף בשניות במילה אופניים - מחשב נייד, מכונית, עגבנייה וכן הלאה. וכשעוברת נערה יפה ברחוב או להבדיל יצא ספר ממש טוב - המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לקבל ממנו היא שמדובר בנפילה מהאופניים. "ראית פעם מישהו נוסע על אופניים ולא שמח?", הוא שאל אותי. "נכון", עניתי בנאיביות. יש משהו בכלי הרכב הפשוט הזה שעצם השימוש בו מעורר עליצות קלילה. ובכן, טעיתי. יש הרבה אנשים שאינם שמחים כשהם רוכבים על האופניים - והאנשים האלה הם רוכבי האופניים בתל אביב.

מכל אוכלוסיית המתנהלים ברחובות העיר, רוכבי האופניים הם המקופחים ביותר. מצד אחד הם לא הולכי רגל, ומקומם על המדרכות הוא פרובלמטי במקרה הטוב. רוב הזמן פשוט אין מקום לנסוע, וכשכבר יש אז נאלצים לזגזג בין הולכי רגל זועמים בצדק. לכאורה, המצאתם של שבילי אופניים הייתה אמורה לפתור את כל הבעיה, רק שאלה מעטים מאוד, ואלא אם ברצונכם לחצות את רחוב אבן גבירול לכל אורכו שוב ושוב, סביר שלא תמצאו אותם. אגב, אם חשבנו ששבילי האופניים שמורים רק לרוכבים, טעינו. במקרה הטוב הסימונים על הכביש או המדרכה הם רק המלצה. קחו למשל את שדרות רוטשילד החביבות, שמחולקות 50-50 לרוכבים ולהולכים. אז מה? למה לא ללכת על השדרה כולה? למה לא לחסום את כל הנתיב? אולי בכלל כדאי לעמוד באמצעו ולדבר בטלפון? והאם צפצופים עדינים בפעמון וקריאה "תיזהר" מקנה את הרוכב הממוצע ביחס? ספחת.

ובכן, עברתי לכביש - כמאמר הפרסומת "אופניים הם כלי רכב לכל דבר". אמ-מה, דבר מה נחמד התגלה - כלי הרכב בעיר לא מעוניינים לנסוע לפי חוקי התנועה. קחו למשל את רחוב דיזינגוף, הרחוב שאסור לחנות בו אבל כולם עושים את זה, הרחוב שיש בו רמזורים אבל כולם עוברים באדום וגם הרחוב שבו מכונית סקודה גדולה וכבדה, מרשה לעצמה לעצור כך סתם באמצע הנתיב הימני. מה אני באה בטענות? הבחורה הנחמדה במושב הקדמי הייתה צריכה לקפוץ רגע לסופר פארם של גורדון, ואני צריכה להמתין בסבלנות.

בהעדר מקום ברור שבו מותר לנסוע בחרתי בשיטת הדילוגים - קצת מדרכה, קצת כביש, קצת דשאים ודרכי חצץ. אבל אז גיליתי את האוכלוסייה החדשה, שאין דרך לכנות אותה אלא כ"עשבים שוטים" - גבירותיי ורבותיי - הרוכבים על האופניים החשמליים. למען השם הטוב, מי ברא את הכלי המשונה הזה? הכלאה משונה ומכוערת בין אופניים, קורקינט וטוסטוס, שדוהרת ברחובות ודורסת כל דבר שזז. האין איסור בתנ"ך על שעטנז? הם מוציאים לכל רוכבי האופניים, אנשים שודאגים לסביבה ירוקה, ושבסך הכל מעוניינים לפדל את דרכם בשלווה, שם רע. בסופו של דבר, אחרי שבוע שבו כמעט נדרסתי פעמיים, כמעט דרסתי מישהו שלוש פעמים ויותר מכפול מזה הרגשתי את הדף האופניים החשמליים שחתכו אותי בסיבוב הגעתי למסקנות הבאות: בשישי בצהריים אסור בתכלית האיסור לנסוע בעיר, במקום פעמון קניתי צופר של מגרשי כדורגל וליתר ביטחון אני נוסעת רק באבן גבירול.

*#