אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עונה מתה: מה עושים עם כל הזמן הפנוי?

איתמר הנדלמן סמית סיים לכתוב את ספרו החדש. עכשיו הוא מתמודד עם הריק

תגובות

אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. יושב בבית, מחכה למשהו שיקרה. עובר מחדר לחדר, מדליק סיגריה בסיגריה על המרפסת, חוזר פנימה לסלון רק כדי לגלות שניים או שלושה זבובים חגים במעגלים לא סימטריים מתחת לנברשת. תרד לקפה הפינתי הקבוע שלך, שתה אספרסו אחרי אספרסו. אולי תזמין גם בדואה־גרדנין. תחליף דברים עם המלצריות הצעירות - דיבורי סרק כאלו על מה שהיה ומה שיהיה - תעבור בסופרמרקט, קנה מוצרים שאתה לא באמת צריך רק כדי להרגיש שעשית היום דבר מה בעל ערך; לך לבולנג'רי, קנה בגט טרדיסיון. "שלום, שלום" עם האופה ממרטיניק. הוא ינסה לפתח שיחת סרק משלו אבל אתה כבר לא מי שהיית עד לפני רגעים ספורים אלא מעין גרסה מכנית של עצמך, מכונת אדם שעובדת על רזרבה. קנה חפיסה של גולואז אדום בחנות הטבק וחזרה הביתה אל השיטוט בין החדרים ואותם שניים־שלושה זבובים מחורבנים שטסים קרוב מדי לנברשת. מדי פעם תנסה לגרש אותם עם אחת הכריות שתאסוף מהספה. הזבובים ייעלמו לרגע ומיד ישובו לטוס בסלון שלך כמו תזכורת לעובדה שאין לך לאן לברוח מעצמך.

"החיים הם ירק מדברי"    תבהה, שעות ארוכות, במסך המחשב הנייד שלך, קרא אתרי חדשות ישראלים תחילה, עבור באלו הזרים, נסה אולי לקרוא גם קצת בצרפתית. נסה לכתוב משהו אבל רק תישאר שעות לשבת ולבהות בעמוד Word ריק. האין הלבן־תכלכל של עמוד המחשב יראה לך כתבנית חייך. שוב על המרפסת, הפעם עם סיגריה מגולגלת, תהרהר במשפט של החזון אי"ש: "החיים הם ירק מדברי".  

אחרי חמש שנות עבודה (שנתיים תחקיר, שלוש שנות כתיבה) סיימת את ספרך החדש. סיימת גם את העונות האחרונות (בינתיים) של משחקי הכס ומד מן ואתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. התחושה הזו מיתרגמת אצלך לחולשה פיזית של ממש, מעין עייפות תמידית, כמו זו של החולה במחלת הנשיקה. בשיחות סקייפ ארוכות עם חברים מתל אביב כל אחד משיא לך עצה אחרת. חבר אחד אומר שזה הזמן לספוח כמה שיותר: לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה, לראות סרטים; הכל בניסיון נואל למלא את החללים הריקים שפערת בעצמך. את "מד מן" ו"משחקי הכס" אתה מחליף בסדרות מתח סקנדינביות ("The Bridge", "The Killing"). הן טובות, אבל מה תעשה בשאר הזמן?

דלג בין האלבומים החדשים, השונים כל כך, של ריצ'רד הורלי ו־ Burial. האווירה ב"Standing on the Sky's Edge", החדש של ריצ'רד הורלי, כמו נתפרה, ברגע זה ממש, על פי מידותיך. הורלי על תקן חייט הנפש. גם אתה מרגיש כמי שעומד על קצה השמים. אבל הורלי לא אחד שנשאר במקום. הוא חייב לזוז. והוא זז. הורלי לא יכול היה להמשיך להיות מי שהיה בעבר ולכן המציא עצמו מחדש. בעיתונות הבריטית אוהבים להדביק להורלי את הכינוי קרונר (crooner, זמר שירי נשמה ובלדות עממיות). הורלי לא מבקש להתנתק מהדימוי הזה באלבום הנוכחי אבל לוקח השראה מעולמות אחרים. במקום הבלדות של אלוויס הוא מטייל על המיסיסיפי של התת מודע וחוזר משם אדם חדש. גם אתה רוצה לחזור אדם חדש.

ממציא את עצמו מחדש. ריצ'רד הולי (צילום: AP)ואז אתה מקשיב ל־Burial החדש. "Street Halo/Kindred" אינו אלבום ממש אלא שילוב של שני האי.פי האחרונים של Burial. כל תת הז'אנרים האלקטרוניים מתנקזים אצלו לדבר מה חדש, חסר צורה ברורה; לפעמים המוזיקה הזו מינית וחמימה ולפעמים היא פסקול למעשה שוד בפרבר עני של דרום לונדון.

אתה קורא ב"אמצע הבשר", שירים 2011-1991, של דורי מנור (הוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, 341 עמודים). אתה חייב להודות, לפחות בינך לבין עצמך, שאתה מקנא בדורי מנור. אתה מקנא במנור משלל סיבות: ראשית, כי הוא משורר ואתה לא. וישנו הספר עצמו, כמוצר. הגודל, הכריכה הקשה, עיצוב העטיפה הקלסיציסטי (הקטע החזק ביותר מתוך "תומא המפקפק" של קרואוג'ו ובו תומס הקדוש מחטט בפצעו של ישוע הנוצרי). כמי שזה מקרוב סיים ספר חדש, גם אתה היית רוצה שספרך יראה ככה. ואז ישנה ההצלחה של דורי מנור (המוצדקת כמובן) וישנם השירים עצמם."אמצע הבשר" מאגד תרגומים שונים של מנור לסטפן מלארמה, לפול ואלרי ולאחרים, וכ־100 משיריו שלו עצמו. קראת בעבר כמה וכמה ספרי תרגומים של מנור ואתה עדיין קורא בהם (הערת אגב: עצם המונח "לקרוא שירה" הוא בעייתי. מעשה הקריאה השירי לא דומה למעשה קריאה אחר. שירה לא קוראים וממשיכים הלאה אלא היא דבר ששבים אליו בתנועה מחזורית. קריאה של שירה היא לכן אקט פיזי של ממש) אבל מעולם לא התעמקת בשירה שלו עצמו. ואז, כבר מהעמודים ומהשירים הראשונים אתה מבין שנכונה לך הרפתקה גדולה; השירה של מנור, על אף ההיצמדות למבנים ולמקצבים קלאסיים, אינה הומאז' לשירת העבר אלא דבר העומד לחלוטין בפני עצמו. השילוב של המבנים הקלאסיים עם אלמנטים לשוניים ותוכניים עכשוויים ביותר נתפס אצלך כמעשה גבורה: "אז מהו עברנו? לח ריחני/ שמהביל בין סוף הנפש לתחילת/ הגוף, ומתרפט כמו חסה בסלט" (שם, עמ' 49). 

*#