אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כבר לא פנטזיה של אף אחת: מה קרה למציל הסקסי?

אם חצי מחופי הרחצה יהיו סגורים הקיץ, זה אומר שגם לא יהיו בהם מצילים. לא שנתגעגע

תגובות

מה קרה שם, בין הרגע הזה שבו המציל היה הפנטזיה הכי סקסית (והכי מסוכנת) של כל נערה צעירה, לרגע שבו העיסוק העיקרי במצילים עבר לדיווחים התקשורתיים על הסבך הביורוקרטי שלהם מול העירייה? הרי המציל, על פי המסורת, הוא גרסה מודרנית של האביר על הסוס הלבן. במקום להילחם בדרקונים או במרשעים הוא נלחם בגלים ובסחפים, אך בסופו של דבר הסיטואציה היא דומה: ברגע האחרון הוא מושיע את חסרי האונים מתוך מלתעות המוות ומוכתר כגיבור הגדול של היום.

היה היה שהמציל השתייך למסדר המפואר הזה של מקצועות ההצלה שגורמים לילדים קטנים לחלום ולילדות קצת פחות קטנות לחלום בהקיץ. לצד השוטר, הכבאי והלוחם – המציל היה החתיכי מכולם, כי הוא הסתובב בלי חולצה ובלי הרבה מקום לדמיון. להיות מציל משמע להיות דיוויד האסלהוף. משמע להסתובב עם פמלה אנדרסון. משמע להיות שרירי, שזוף ומקום ראשון בטבלאות הרייטינג.

פעם זה היה סקסי להיות מציל. פמלה אנדרסון (צילום מסך)

למעשה, כל דבר שקשור במציל קיבל איזה ערך פטישיסטי מופלא. לא רק בגד הים, אלא גם המשרוקית, הגלשן הקטן, מעיל הרוח וכמובן המגאפון. אותו מגאפון שעכשיו בעיקר משמש את המצילים כדי לנזוף בילדים מעצבנים ובהורים העוד יותר מעצבנים שלהם. במשך השנים הדימוי הזה השתמר ואף התעצם. בזיכרון שלנו יש אוסף של תמונות פין־אפ שבכולן מושאי הצילום הם יפים וחסונים, והדבר היחידי שמשתנה זו האופנה של אותו רגע. מבגד ים שלם לבוקסר, מפסים בשחור־לבן לאדום, מגילוח לשפם (ואז שוב גילוח), מטבעי לסיליקון.

וזה לא רק “משמר המפרץ” שבילבל את ההורמונים הצעירים שלנו לאורך כל שנות ה־90 ושלח את כולנו לרכוש בגדי ים אדומים בפלפל. 20 שנה לפני כן אורי זהר שיכנע אותנו שזה המקצוע הכי מגניב בחוף בסרטו האיקוני מציצים; וסם אליוט, שחקן מערבונים מוכר, הוכיח שמציל זה לא פחות מדליק מקאובוי בסרט “Lifeguard”.

יש גם גרסה ישראלית. "מציצים" (צילום מסך)

כמו מוכר ארטיקים אבל סופם של מיתוסים להתנפץ: בתחילת השבוע שמענו על המריבה המתוקשרת של המצילים המקומיים עם עיריית תל אביב. העירייה אומרת שהמצילים לא עומדים בהסכם שנחתם, המצילים אומרים שהעירייה מנצלת אותם. חצי מהחופים ייסגרו והלכה עונת הרחצה והאטרקציה התיירותית המרכזית של העיר. בלה בלה בלה. מאוד לא סקסי. המציל, שגם ככה דורדר מדרגתו כגיבור חתיך לסתם אחד (ואף חמור מכך: לעובד זמני), קיבל עכשיו דחיפה נוספת מטה והפך באופן רשמי לפארטי פופר. איזו דרך נהדרת לתקוע סיכה בבלון שממילא את רוב האוויר שלו. 

היום, אין מה לומר, מצבם של המצילים אינו מזהיר. דיוויד האסלהוף הוא פרודיה של מציל בסדרת סרטי פיראנה (ובהתחשב בכמות הדם והאיברים המכורסמים – הוא לא ממש טוב בעבודה שלו), ואורי זהר כבר לא תופס מציצים ומזיין חתיכות תל אביביות, את הבגד ים שלו הוא החליף בשטריימל.  בשנת 2012 המציל הוא בדרך כלל הגבר המוזר והקצת עילג הזה שיושב כל היום בסוכה הקטנה שלו ומפצח גרעינים, ואתה לא ממש מבדיל בינו ובין מוכר הארטיקים עם השוקו־בננה. קצת באותו אופן שבו השוטר דורדר אף הוא ממסדר החתיכים ששומרים עלינו, לחזיר המניאק שרושם לך דוח. המקצועות הנורא גבריים האלה שנחשבו ללחם והשמנת של החברה, הם כעת מנת חלקם של מי שלא מצא דרך לעשות יותר כסף. בהתאם לאובססיה ההולכת וגוברת של העולם עם ממון, הגיבורים שלנו הם עכשיו עורכי דין, מנחי טלוויזיה ובנקאי השקעות. המדים שלהם – חליפות, עניבות וג’ל בשיער. את בגד הים, השרירים והזיעה אפשר להשאיר לאלו שלא יעשו את המיליון הראשון שלהם עד גיל 30.

*#