קרחים מכאן ומכאן: קווים לדמותה של הקרחת התל אביבית

גברים רבים נאלצים להתמודד עם תופעת ההתקרחות, הבעיה מתחילה כשהאופציה לגלח את הראש הפכה לבחירה מקובלת. איתמר הנדלמן סמית' יוצא נגד תופעת הקרחות היזומות וקורא להחזיר את הבן גוריונים לאופנה

איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר

מה הקטע של הישראלים עם הקרחת? לא מזמן קראתי ב"הארץ" תרגום לכתבתו של דניאל ג'ונס (ניו יורק טיימס) על הפתרון האופנתי להתקרחות הגברית. ומהו ה"פתרון אופנתי" שמציע ג'ונס? גילוח הראש. הוא כותב שם: "בתקופה שבה גם אם אין פתרון להתקרחות, יש לה חלופה קולית יותר: גילוח הראש. בתקופתנו כללי המשחק השתנו. גילוח הראש נעשה עניין מקובל מאוד, וזה משמח מאוד לגברים כמוני, שמן הסתם לא היו מעלים על דעתם לנקוט אמצעי כה דרסטי אילולא פעלו כל כך הרבה גברים באומץ כזה והפכו בדרך מסתורית את המראה המשונה לאופנתי". » איתמר הנדלמן סמית' - כל הטורים

ג'ונס לא גילה את אמריקה: התל אביבים המקריחים (אחוזים ניכרים בקרב גברי העיר) מגלחים את הראש מזה שנים והתופעה רק הולכת וגדלה; לבוא ולטעון שגילוח הראש הוא "פתרון נוח" שווה ערך לטענה שקרוקס הן נעליים לגיטימיות כי הן "נוחות". ה"נוחות", בהקשר הזה, היא אויב. ג'ונס מונה את מעלותיה של ה"נוחות" הזו: לא צריך לשלם לספר או לדאוג לשיער רטוב ו/או מעוך משינה. אבל מה לעזאזל אופנתי בגילוח הראש? ואיזה מין פתרון זה לבעיה אקוטית כמו התקרחות?

אלופציה אנדרוגינית היא הסיבה השכיחה ביותר להתקרחות בקרב גברים והיא אכן תופעה קשה: לנסיגת השיער יש לא מעט נגזרות פסיכולוגיסטיות והיא גורם מרכזי בחוסר בטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך וכיוצא בזה. למעט מקרים קיצוניים של "אין ברירה", גילוח הראש לא מציע שום דבר לגבר הלוקה באלופציה אנדרוגינית מלבד תבוסתנות.

מראה הראש המגולח למשעי הוא בראש ובראשונה מראה מאיים. הוא מאיים כי הוא מתכתב עם אסתטיקה סאדו־מזוכיסטית (מישל פוקו) במקרה הטוב ואסתטיקה ניאו נאצית במקרה הרע (יש לציין: הדבר נכון יותר לגבי גברים לבנים. גברים שחורים נראים טוב עם שיער או בלעדיו, אבל הם היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל). לא לחינם התקבע בעברית המונח "גלוחי ראש" לסקינהדס הניאו נאצים. סקינהדס, במקור, היא תת תרבות פועלית בריטית שנולדה באמצע־סוף שנות ה־60. הסקינהדס הראשונים נהגו לגזור את שיער ראשם במידה כזו או אחרת של קרבה לקרקפת תוך התכתבות עם מראה חיילי המרינס האמריקאים מחד והנוער השחור (Rude Boys) הבריטי־ג'מייקני מאידך. תת התרבות הזו לא היתה לאומנית או גזענית במקורה והקרקפות החלקות הגיעו ממש במקביל לפן הניאו נאצי שהתווסף לה במהלך שנות ה־70. עד היום, אורך התספורת (או היעדרה הגמור) הוא מדד לזיהוי הסקינהד הקלאסי והסקינהד הניאו נאצי. הבקיאים בסמליות הפרטנית של תת התרבויות הבריטיות יודעים שלהבדיל מהסקינהד "הקלאסי", גלוח הראש הניאו נאצי מכונה בכלל Bonehead והוא תת ז'אנר נפרד לחלוטין עם מאפיינים אופנתיים־מוזיקליים משלו (חומר למחשבה: איך היינו מגיבים אם השפם ההיטלראי היה עושה קאמבק ונהפך לאופנה תל אביבית? האם גם אז היינו מפרסמים כתבה מהניו יורק טיימס המגבה את הטרנד ההיפסטרי הזה?). נתנו אלטרנטיבה ראויה לקרחת. בגין ובן גוריון

לא. קרקפת חלקה המגולחת בתער היא לא הפתרון. היא הבעיה עצמה. פרט למצבים קיצוניים של אלופציה אנדרוגינית, כזו שאינה מותירה ברירה, הרי שיש לא מעט דרכים להתמודד עם התקרחות; מדוע התספורת המכונה "הלוואה וחסכון" (שבה השיער הלא מקריח מכסה על האזורים המקריחים) שמה את הגבר הלובש אותה ללעג ולקלס, אבל ראש מגולח למשעי זה בסדר? וגם במידה והגבר איבד את מרבית השיער על הקודקוד והפדחת, הרי שעדיין יש מספיק שיער בחלק האחורי של הראש ובצדעים ואין שום סיבה לא לבחור בתספורת בן גוריונית (או מנחם בגינית, תלוי מאיזה צד אתם של המפה). עוד לפני שבן גוריון ומנחם בגין אימצו אותה, נחשבה התספורת הזו למראה גברי, מאצ'ואיסטי (עם קריצה לבוהמייני). ואם היפסטרים יכולים היו להחזיר את השפם לאופנה, למה אי אפשר לעשות את אותו דבר עם התספורת הזו?      

מילה אישית לסיום: מאז שחציתי את ה-30 אני סובל מנסיגת שיער. מצבי לא גרוע כמו זה של חלק מחברי, אבל גם לא מזהיר: מפרצים מדי עמוקים והקלשת שיער הקודקוד. כך או כך, אני מבכר את המאבק על פני הכניעה. מזה כמה שנים שאני משתמש בתכשירים שונים וטכניקות שונות כדי להילחם במחלה. אין לי תקוות גדולות להצמיח מחדש את השיער שנעלם, אבל אני מאוד רוצה לשמר את המצב הקיים. פרט ליוצאי הדופן מבין חברי שנראים טוב (ומרגישים טוב) עם הקרחת החלקה, את רובם אני מנסה לעודד למלחמת חורמה בתופעה ("מקלישי כל העולם, התאחדו!"). המראה של חבורות גלוחי ראש בבתי קפה תל אביבים הוא מן האימאז'ים האסתטיים הקשים ביותר לצפייה ובקצהו מונח רק מפח נפש גדול.היתה תקופה שהאמן יגאל תומרקין ואני היינו חברים טובים. פעם ישבנו יחד באיזה בית קפה במרכז העיר ליד חבורה של גברים צעירים, גלוחי ראש תל אביבים אופייניים, ותומרקין - שאף פעם לא הצטיין ב"להחזיק דברים בבטן" - אמר בקול רועם: "די! נמאס לי מכל הקרחות האלה. בכל מקום שאני הולך בעיר הזו, אני רק רואה קרחת. עוד ועוד קרחת. מה זה פה, מעלה קרחות?".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ