אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עכבר מיקסים: סט של הבלוג תפו"ד

ניב הדס ועידית פרנקל חוגגים שנתיים לבלוג תפו"ד, פוצחים בליין חדש (לייטר) ושואפים לשדרג את חוויית הקלאבינג המקומית

תגובות

מול הגווייה המעוכלת עד אבק של אלנבי 58 מתחילים התפו"דים, ניב הדס ועידית פרנקל, ליין חדש ב־Deli, העונה לשם לייטר ושואף לשפר את חוויית הקלאבינג המקומית. לקראת הערב הראשון ולקראת חגיגות השנתיים לבלוג שלהם ישבתי עם השניים לשיחה על תרבות בילוי, על טוקבקים ועל הקהל של מחר.

» Deli - אלנבי 47, תל אביב

"אחרי הרבה זמן, הקלאבינג חזר להיות צורת בילוי מרכזית אצל בני 30-20", טוען הדס, "שנינו מרגישים שיש אוכלוסייה גדולה שלא מצליחה להתחבר לזה פה אבל נוסעת לברלין, למשל, ומגלה שם משהו מיוחד". פרנקל מוסיפה: "תל אביב היא לא ברלין. יש בה משהו יותר עצור ויותר קפדני ומתבונן, הכל קטן, קשה ללכת פה לאיבוד. הכל מתחלק על נתח יותר קטן. מהקצוות הכי קשים של הדאבסטפ ועד להכי רכים של דיסקו, למשל, יש בערך 2,000 איש, אבל בשנתיים האחרונות הנפח של הדברים מאוד גדל. כשזה קורה, בתוך אותם שוליים אתה יכול לפעול על דברים יותר קטנים. לייטר זה לא משהו שהולך עכשיו לפוצץ את הבלוק אלא מכוון לחלל יותר קטן ולשעות היותר קטנות של הלילה. אנחנו שני די.ג'ייז של הרבה סגנונות, אבל של בעיקר דיפ האוס. די.ג'ייז של דיפ האוס בונים את הסט שלהם בתקווה להגיע לשעות הקטנות של הלילה. רק אז הם באמת מנגנים את המוזיקה שהם היו רוצים לנגן בהתחלה. ושוב, כאן זה לא ברלין, לא תהיה פה מסיבה של 15 שעות עם מוזיקה נמוכה. יש כאן התנהלות שונה של קהל, וזה בסדר".

אולי הטענה שתרבות הנרקוטיקה פה לא דומה לזו הברלינאית היא בעצם הבעיה?הדס: "נכון, אבל יש פה מיץ גת". פרנקל: "תל אביב תמיד ידעה למצוא לעצמה אלטרנטיבות".אז איך בעצם משנים את ההרגלים של הקהל התל אביבי?הדס: אנחנו מנסים לעשות כל הזמן שינויים לאזורי הנוחות של הקלאבינג התל אביבי, בין אם זה קצת במוזיקה, קצת בלוקיישנים או קצת בקהל שאנחנו רוצים שיגיע. למשל, במסיבה בשנה שעברה עם ג'אס אד, הכל התחבר; פתאום היה קהל שהוא נורא רוקנרולי וגם קלאבי, סטרייט, גיי, בוגרים יותר וצעירים".

אומרים שחינוך נכון הוא זה שמביא שינוי.הדס: "אני חושב שלא נותנים מספיק קרדיט לקהל צעיר - בין אם זה בעלי מועדונים גרידים שחושבים שקהל צעיר לא משתלם כי הוא לא שותה מספיק ואין לו הרבה כסף לבזבז, אז הם לא סופרים אותו, או אם זו ההתרפקות על הקהל של פעם. אנחנו הקהל של פעם, אנחנו יודעים איך ומה היה, ויש היום קהל נפלא".פרנקל: "הכל הרבה יותר טוב היום. המוזיקה יותר טובה, הקהל יותר טוב, החללים יותר טובים, הסאונד, היחצנים. אנחנו לא אנשים שמתרפקים על מה שהיה בניינטיז. כן, היו רגעים מדהימים, אבל אף אחד לא זוכר שהיו מורידים די.ג'ייז מחו"ל בשתיים לפנות בוקר רק כדי לנגן את הניצחונות. על זה אף אחד לא מדבר".הדס: "בכלל, אנשים שאמרו אז 'בואו נמחק את האתמול ונלך קדימה עם הדאנס'. הם אלה שמתרפקים היום על המוזיקה מאז. הם חותרים תחת מה שהם עצמם עשו".פרנקל: "ואלה המודעים מביניהם. מה שכן, היו אז מפיקים מאוד טובים שהפיקו מסיבות עם קונספטים מגניבים".אז אומת הדאנס חיה למעשה?הדס: "זה פחות כלל ארצי מבעבר, זה חזר להיות יותר תל אביבי. בינתיים לא ראיתי שבמקומון של רחובות, למשל, יש מדור לילה עם מוזיקה אלקטרונית חדשה וראיונות עם די.ג'ייז מחו"ל. כשזה יקרה, אז נוכל באמת לדבר על זה שיש סצנה גם מחוץ לתל אביב. אפילו בירושלים זה כבר לא ממש קורה".

בישראל יש מיץ גת. צוות תפו"ד (צילום: אלון עוזיאל)ב־2010 פתחו השניים את הבלוג תפו"ד, שמתעסק בהאוס וטכנו. הבלוג הפך להיות הבית הדיגיטלי המקומי שמעולם לא היה להאוס, והוא גם זירה שבה אנשי הקלאב מתדיינים על המתרחש. החודש הם חוגגים שנתיים לבלוג.פרנקל: "בנקודה מסוימת, אחרי ששנינו סיימנו לעבוד באתר וואלה!, לא היה לנו מקום שבו יכולנו להתרפק טקסטואלית על מוזיקה אלקטרונית. במקביל, הנפח של הדבר הזה רק הלך והצטמצם, בכל תחומי המדיה. בהתחלה קצת הכרחתי את ניב לעשות את הבלוג, ובסוף הקמנו אותו לצד ערבים שנערכו בלייקה, בתקווה שזה יצמח למשהו. בהתחלה היינו כותבים על המוזיקה שאנחנו אוהבים ועל הדרך מקדמים את עצמנו כדי.ג'ייז, ופתאום, בסוף השנה הראשונה, היו המון קוראים בבלוג וההשתתפות שלהם הפכה נוכחת יותר ויותר. למעשה, נוצרה זירה שחיה ומדברת ונושמת ואכפתית".בשנה החולפת אפשר היה למצוא בבלוג גם לא מעט טוקבקים קצת ארסיים.פרנקל: בסופו של דבר, אלה הפוסטים שמושכים הרבה רייטינג. כולם יכולים להגיב, אבל את מי שבאמת רק מטנף אנחנו לא מעלים. מי שמדבר לא לעניין אז נכנסים בו, ולא רק אנחנו". הדס: "לא צריך לקלל כדי להביע עמדה. אפשר לנהל דיון גם בלי להעליב. איך אתה יודע שיש לבלוג השפעה מסוימת? כשאנשים מתרגזים שאנחנו לא כותבים על מסיבה מסוימת. אבל אנחנו לא לוח מודעות ואנחנו גם לא מדור לילה, אנחנו לא מחויבים לאיזה שוויון מסוים".ותקפו אתכם על זה.פרנקל: "האשימו אותנו שאנחנו לוקחים כסף בשביל אזכורים בבלוג או חינמים למסיבות".הדס: "וגם טענו שיש קליקה מצומצמת שרק אליה אנחנו מתייחסים, שזה לא באמת נכון. הרי אם יש אנשים שיש ביניהם חיבור מוזיקלי מסוים, אז החיבור החברתי גם יבוא יותר בקלות. ואם מישהו רוצה שלקליקה שלו יהיה בלוג, אז שיפתח כזה".פרנקל: "אותי זה קצת מדכא מדי פעם. אף אחד לא באמת יודע כמה זמן וכסף אנחנו משקיעים בבלוג הזה ומהי חלוקת הזמן השבועית שלנו בעבודה עליו. תחשוב, למשל, שאתה חוזר בשישי לפנות בוקר ממסיבה, גמור לחלוטין, בידיעה שאתה חייב להעלות פוסט בצהריים כי זה יום שישי".להאוס, למעט פורומים בודדים, לא היה בית ישראלי ברשת הרבה מאוד זמן.הדס: "אתה שוכח שהאוס היתה מילה גסה במשך המון שנים. אנקדוטה אישית: בסוף הניינטיז־תחילת האלפיים, האוס ודאנס היו בשבילי ובשביל חברי הדבר שהכי רצינו לא להיות. אם אלה היו תחנות הרדיו וערוצי המוזיקה שהתישו אותנו עם הצד המסחרי של העניין, או הנסיעות לתל אביב בתור ילדים וההיתקלות בערימות ההזמנות של המסיבות מפוזרות ברחבי אלנבי על גבי קרטונים ענקיים ומצועצעים".פרנקל: "תחשוב שבשנים האלה היינו קלאברים כבר די הרבה זמן. אז היה ויקטור קלדרון, אבל זה לא משהו שהיינו הולכים לשמוע. ככה אני זוכרת את הניינטיז: לקוות שלדי.ג'יי שהורידו עכשיו מהחדר הגדול ייתנו לנגן בחדר הקטן וככה נרוויח עוד כמה שעות ממנו. זה אלנבי 58 שלי. יש אנשים שזוכרים את זה אחרת".

יש לכם אורח לערב הראשון של לייטר.פרנקל: "כריסטופר ראו, כוכב עולה בגזרת הדיפ האוס הגרמני, שחתום בסמולוויל לייבל שאנחנו מאוד אוהבים. היתה איזושהי תפיסה שהדיפ האוס הגרמני, בהשוואה לאמריקאי, הוא פחות מרגש. והנה, סמולוויל באו עם המוזיקה הכי רגישה. כריס הוא טאלנט אדיר שלהם, שסימנו כבר לפני שנה. מבחינה מסוימת, אנחנו רוצים להביא עכשיו את מי שיהיה גדול בעוד שנה־שנתיים".הדס: "החלום שלנו בתור תפו"ד היה חלל קטן, קהל לא קבוע אבל כן כזה שהוא מסור לעניין. ה־Deli מתאים לזה.פרנקל: "בכלל, בנג'י לנפנט ועפרי גופר (אנשי ה־Deli; י"ש) הם פרטנרים מאוד נכונים בשבילנו. גם במישור החברי, גם בהשקה המוזיקלית בינינו, ובכלל, משהו בווייב של שניהם, ביחד, לחוד ואיתנו".הדס: "לבנג'י יש נוכחות וגרוב, וזה ממש מדהים איך הוא נכנס ל־Deli וממש מאיר את המקום. אנחנו עושים את זה עם המון עזרה של יחצנים מלאי רצון טוב, כמו ג'וי אייג' או דנד וקוקי מגן. הקהל שהיינו רוצים לכוון אליו הם הקהל של מחר, אלה האנשים שאנחנו רוצים לראות במסיבה, להם אנחנו רוצים לנגן ואותם אנחנו רוצים לראות נהנים. אף אחד מאיתנו לא מתכנן להרוויח פה כסף".מה הכי הייתם רוצים שיקרה במסיבות האלו?פרנקל: "אני רוצה שאנשים ייצאו משם ב־12 בצהריים".הדס: "שהמקום יהיה מפוצץ באנשים שאני לא מכיר".לקראת הערב הראשון הכינו לנו השניים סט למדור המיקסים. "הסט הוא הסתכלות קצת על איך שנשמע הערב שלנו", אומרת פרנקל, "45 הדקות הראשונות זה אני, ואחר כך ניב. הוא מתחיל מאוד דיפי, עובר להיות טיפה יותר טייט וגרובי, מתפתח למשהו יותר אפי וחוזר אחר כך שוב להיות קצת יותר עמוק".הדס: "אני לא יודע אם זה ממצה ערב שלנו. ערב יכול להיות, למשל, הרבה יותר פרוע".פרנקל: "מה שכן, זה סט עם סאונד מאוד תפו"די. אני חותמת שם על כל קטע. הוא הוקלט באולפני אגוזי, ותודה רבה לו".אגב, ה־Deli ממוקם בדיוק מול אלנבי 58. זה מסמל משהו בשבילכם?הדס: "זה בעיקר בשביל ראובן לובלין, אני מניח".

*#