אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיר החטאים: להביא את החבר לסדר פסח ולהשאר בחיים

יעל רון החליטה להיות אמיצה החג ולהביא את נסיכוש לסדר ראשון במשפחת רון. אחרי טונות של קניידלך, סיפורים מביכים ומבטים מרוצים - הוא עבר את זה כמו גדול

תגובות

בשונה משנים קודמות בהן הגעתי למעמד חגיגות ליל הסדר מצוידת בפני שטנה המשדרות "שומר נפשו ירחק", לבל יטרידו את מנוחתי בשאלות ממשפחת "אז כבר יש חבר/ אז כבר יש חבר נורמאלי/ הצלחת סוף כל סוף להכיר מישהו ללא עבר פלילי/ אישה וילדה/ נטייה להרס עצמי?", השנה נתתי לשאלה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" ערך מוסף, והגעתי למעמד הקניידלך עם חבר. אמיתי ונטול עבר פלילי. זה לפחות מה שהוא אמר.

» פסח 2012 - לכל הפרטים» איך תמצאי אהבה?» הסכנות האורבות בפגישה עם ההורים» זוגיות במשבר חגי ישראל

כן זה נכון. גם אני בעוונותיי מצוידת רגשית וגנטית בפלח משפחתי ענף העשוי מחומר גלם פולני משובח. כזה שיורק טפו טפו אחרי כל מחמאה שנזרקת לאוויר ונוהג לקשט כל משפט, ללא הבדל דת גזע ומין - בהמשך הרציף "בקרוב אצלך", ובמקרים אחרים מתגבר ב"אנחנו לא הולכים ונעשים צעירים". הכוונה כמובן, והרמז הלא מרומז והברור מאליו, הם אלי ואל ביציותיי שנמצאות בסכנת הכחדה. אלו שגורמות למשפחה הפולנית שלי לעבור לילות שלמים נטולי שינה הטובלים בחוסר נחת ודאגות למכביר. אללי.

בשנים עברו ואחרי ניסיון של שנים תחת תחקורי ה"נו, אז כבר יש לך חבר?", סיגלתי לעצמי את היכולת המרשימה להנפיק תשובות ארסיות שגרמו גם לדודה החטטנית והמודאגת ביותר שאחזה בידי, הביטה עמוקות לתוך עיני, הסירה את שכבת האפידרמיס הראשונה בציפורניים משוחות לק אדום ולחשה לעברי "אנחנו בסך הכול רוצים שתהיי מאושרת" קטן ורועד - לבצע סיבוב פרסה מהיר ולחזור על עקבותיה מוכה וחבולה. השנה לעומת זאת, כך ידעתי מראש, דברים עומדים להשתנות ולהסב לא מעט נחת  לכל אותן דודות אבלות. עלי, לעומת זאת, נגזר להיות הסובלת העיקרית.  נסיבות בירוקרטיות כאלו ואחרות הביאו לכך שנסיכוש שלי נותר לבד בדד בארץ הקודש בחג הפסח. נסיבות בירוקרטיות פולניות הביאו לכך שלא היה מנוס מלהכריז "את הפסח הזה אתה חוגג איתנו" ולהמיר את כסאו של אליהו הנביא בזה של החבר.

קודם כל ינעצו מבטים. הסרט "מתי אוכלים?" (צילום מסך)

כצעד ראשון שימנע פרידה על מטעמים קולינאריים, הכנתי אותו מבעוד מועד לטכניקת הבישול המסורתית שעוברת במשפחתנו דור אחר דור אחר דור ומקפידה הקפדה יתרה על הימנעות מכל תבלין שעלול להפיח חיים במזון. כולל מלח ופלפל. הצעד השני היה לעבור ענף ענף בשושלת היוחסין או העץ המשפחתי הנבול (אם להודות על האמת), ולהזהיר אותו מפני הנפשות הפועלות: אלו שרק נועצות עיניים ואלו שנותנות ערך יישומי לכל העניין הזה של אינקוויזיציה ומרתפי חקירות. אל מעמד קריאת ההגדה (מתחילתה ועד סופה, כי אם כבר לסבול, אז עד הסוף) הוא הגיע חנוט בחליפה ילד בר מצווה, מפוחד ונתון במצב צבירה מסוגר מהרגיל. לא ברור על שום מה.

ההתחלה: בדרך לכוס העטופה בנייר כסף אם להודות על האמת, ידעתי מראש את כללי הטקס של משפחת רון לדורותיה.  כך זה היה גם עם שאר הצאצאים שהכניסו למאפיה המשפחתית בני זוג. במיוחד אם בדיוק כמוני, גם הם בחרו לעשות את הארד קור במעמד אחד מחגי ישראל. בגדול, מלבד מלבדוק לו את קוטר ציוד ההרבעה עם מחוגה ולבקש מסמכים שיעידו על רמת הפוריות, הם עשו הכול בשביל לגרום לו לנוס על נפשו בצעקות שבר מחיק המשפחה הדביקה. השלב הראשון היה נעיצת עיניים חודרנית, פולשנית ובלתי נעימות. לאחר מכן הגיע שלב ה"נעים מאוד" בו לחץ לו כל אחד מבני המשפחה את היד ממושכות, ארוכות וממששות. זאת כמובן, כדי לעמוד על כל הרושם הראשוני הזה עליו מעידות עוצמת וזווית הלחיצה. בכל הזמן הזה התנהלתי אני כקווין קוסטנר בסרט הקאלט "שומר הראש", מצד אחד משדרת צ'ארם מאוזן לכל עבר ומצד שני מגינה בחירוף נפש ומחלצת את חבריקו מציפרוני בנות המשפחה תאבות המידע והרכיל.

כבר מדמיינים שמלות כלה. החתונה היוונית שלי (צילום מסך)

למביט ההדיוט מהצד יכולה הייתה כל הסיטואציה המשפחתית הזאת להיראות כמו פרסומת סכרינית לסלקום, אך מתחת לפני השטח סערו הרוחות עד לרמת מיני הוריקן. נסיכוש הושב כלאחר כבוד וגם קצת בכפיה סמוך לאב המשפחה שמנהל את הסדר, אקט שכולו הצהרת כוונות בעולמם של המאפיונרים המעיד, מעבר לקרבה לצלחת, על העברת השרביט לדור הבא. אחר כך, כשהחל שלב הרמת הכוסית והברכות, נדחפה לידיו ההגדה והוא נצטווה לקרוא בקול את כולן, למען הסר ספק כי מדובר ביהודי כשר וכשיר לעמוד תחת החופה. למעשה, משלב זה, חוץ מלדחוף תחת רגלו כוס עטופה בנייר כסף ובמקביל לצעוק "מקודשת מקודשת מקודשת", הם עשו הכול כדי להפוך את סדר הפסח הזה להדמיה ויזואלית ורעיונית של חתונה.

ההמשך: סיפורים על אוסף ברביות וכלב מלא בפשפשים בזמן שכולנו נאבקנו עם קניידלך במשקל סגולי של עופרת יצוקה - אחד מפלאי הבישול הפולני, החלו עשרת המכות להכות במלוא עוצמתן. "אז מה ההורים עושים?" היה רק חלק זעום מתהליך החקירה שגלש בהמשך לשאלת מיליון הדולר "והמשפחה שלך, הם אוכלי קיטניות?", כדי לברר קצת יותר לעומק את סוגיית מוצאו. בכל הזמן הזה, בדיוק כמו מקודם, בעטתי בכל מי שרק יכולתי לבעוט בו מתחת לשולחן כדי להביע עמדה, למחות, למנוע מעוד שאלה פולשנית להישאל וגם כדי להכאיב ולהשאיר שטף דם סגלגל (ע"ע נקמה מתוקה). כשהגיע תורו של צלי הבשר שיובש בתנור עד הפיכתו למתחרה הרשמי והשחור משחור של חומר הבידוד המשובח פיברגלס, החלה המשפחה לחלוק עם נסיכוש המותש קובץ ממצה ממעללי ילדותי המביכים שטוב אם היו נשארים בין כתלי המשפחה במקום לחרב את תדמיתי. עם הסיפור המטופש על אוסף אדיר המונה שבעים ברביות שלכל אחת מהן המצאתי גם שם משפחה ומספר תעודת זהות - עוד הצלחתי להתמודד. עם הסיפור על אותה פעם שנעלמתי להורים למשך חמש שעות ובסוף מצאו אותי מכורבלת במלונה עם הכלב המעופש של השכנים - קצת פחות. כנראה בגלל הצורך התמוהה לציין כמה וכמה פעמים את העובדה ששבוע לקח לפלות ממני את עדר הפרעושים והפשפשים שהעביר אלי כלב הסמרטוט.

כשעברנו לשלב הפיצוחים על הספה ונרגענו מהמולת רצח האופי שעוללו לי בני המשפחה המסורים, החל גם שלב בדיקת העומק האמיתית. כל אחד מארבעת אחייני הנושא בגילאים שונים ובדרגות גדישות שונות של חיתול, נדחף לידי חבריקו ההמום על מנת לעמוד מקרוב על יכולת תפקודו כאב. כולל זה בן השבע שלא הבין מדוע הוא מחובק על ידי אדם שאינו מכיר.

לאכול, לחייך ולשמוע את רצח האופי על החברה. "פגוש את ההורים" (צילום מסך)

הפרידה המפוקפקת בסופו של הערב, עליו ניתן לומר שהיה גדוש במרורים קשים מנשוא, עמדנו כולנו ליד דלת הכניסה ממנה נמלט רק לפני רגע אליהו הנביא. רגע לפני שנמלטנו גם אנחנו, טפח דוד קרוליאונה לחבריקו על השכם ורמז לעברו בחיוך מאיים "חסר לך שלא תשמור לנו עליה, הא?".

סיכום דבר "בסדר", אמרתי לו כשישבנו במכונית וניסינו לנהוג חזרה הביתה בהשפעת קניידלך הפלדה שהצליח להשבית כל יכולת מוטורית שעד לפני רגע פעלה. "עדיף שראית את זה עכשיו מאשר בשלב מאוחר יותר ובהפתעה. עכשיו אתה מבין מאיפה צמח כל הטוב הזה שנקרא יעל ומהם מקורות ההשפעה שחרתו את השריטה העמוקה". "זה לא היה נורא עד כדי כך", שיקר המתוק. "מעבר לזה שהרגשתי כמו כוכב פרק איחוד המשפחות של סברי מרנן, לא הבנתי למה על כל דבר כמעט שהוצאתי מהפה, בעטת בי כמו מטורפת מתחת לשולחן". חג שמח גם לכם.

סוגיה שמעסיקה אתכם? נושא שרציתם לדבר עליו? כתבו ליעל רון בכתובת: yaelron.tlv@gmail.com

*#