אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מציאות אחרת: הצלם פיראס מוקרקר מתעד את חיי הלילה בגדה

פרויקט משותף לתערוכה "עדות מקומית" ומרכז פרס לשלום מחבר בין צלמים ישראלים לפלסטינים. צלם אחד החליט לא לצלם נופים או מחסומים והלך לתעד את חיי הלילה של רמאללה

תגובות

הפאב הסימפטי בית אניסה ממוקם בבית מגורים ישן מדרום למרכז רמאללה. בעליו ירשו את הבית מדודה רבתא שלהם, שהלכה לעולמה, וקראו על שמה למוסד שטוף האלכוהול שהקימו בו. האטרקציה האמיתית במקום היא החצר, שבה יושבים בערבי הקיץ המוני פלסטינים ומבקרים זרים, שותים בירה טייבה, מעשנים נרגילות ואוכלים מכל טוב, אבל תמיד נחמד להידחס עוד פנימה ולראות מי מתגודד סביב הבר. כאן, במבואת ביתה של אניסה ז”ל, היתה תלויה עד לא מזמן יצירת אמנות מושכת עין. זה היה קנבס ורדרד ועליו מודפסת השאלה: “האם זאת פלסטין?”. בלילות חמישי מוצלחים, שבהם הבירה של בית אניסה היא תחנת ביניים פופולרית בין היין של קפה לה וי החמים לבין מסיבה ביתית או בילוי במועדון, נראים החומה, המחסומים וההתנחלויות רחוקים למדי.

» Frames of Reality - לכל הפרטים» אמנסיפציה: סצנת האמנות הפלסטינית פורחתהאמנים הפלסטינים מצויים בדילמה: כשהם מספרים לעולם כמה נחמד בעריהם נוצר רושם מוטעה כאילו הם חיים במרחב נורמלי. אבל התעלמות ממקומות כמו בית אניסה מונעת מהסיפור הפלסטיני האמיתי להיות מסופר. פרויקט צילום עכשווי חושף את הקונפליקט הזה במדויק: במרכז התערוכה “Frames of Reality”, שבה שותפים “עדות מקומית” ומרכז פרס לשלום, עמדה סדנה בהשתתפותם של צלמים ישראלים ופלסטינים. העבודות שהופקו במסגרתה יוצגו במרכז עמיעד ביפו החל ב־30 במרץ, ובקרוב גם יפורסמו בספר צילומים מיוחד. רוב הצלמים הפלסטינים צילמו את נופי הגדה. עטא עוויסת מציג תמונה מקפיאת דם של בחורה צעירה שעוברת במחסום לצד בני נוער המכינים בקבוקי תבערה ליד גרפיטי של “חנדלה”; אצל עמר יונס מככב חמור; הישאם סרסור התמקד בדמותו של סנדלר בקסבה של חברון, החשוף להתנכלויות המתנחלים; ועבד זכות צילם ילדים בתור למי שתייה בעזה. אפילו שניים מהצלמים הישראלים, צביה שמילוביץ ואדוארד קפרוב, מציגים מראות מהגדה שמתיישבים עם הדמיון הקולקטיבי.

אבל צלם פלסטיני אחד, פיראס מוקרקר, שבר את התבנית במופגן. הוא צילם את חיי הלילה ברמאללה ובבית לחם. הסדרה שיציג במרכז עמיעד, “ערי פלסטין אחרי 21:00 בלילה”, כוללת תמונה של די.ג’יי שעשן מועדונים אופף אותו. זו אולי צולמה במועדון אנדרין, החבוי בין חלונות הזכוכית של בניין משרדים גדול ברמאללה, ויודע לספק פאן גם באמצע השבוע, ואולי במסיבות המוצלחות בסנובר, שבמעמקי הואדי. בקטלוג התערוכה מלווה את הצילומים ציטוט של המשורר מחמוד דרוויש: “אנחנו אוהבים את החיים, אם רק ניתן לנו לחיות אותם”.

חיי הלילה המטורפים של הגדה. עבודה של פיראס מוקרקר

מוקרקר מתאר את חיי הלילה הפלסטיניים כמציאות נוספת לזו המוכרת. “כצעירים פלסטיניים, למדנו להעדיף את המציאות האחרת הזו, מתוך הצורך להתמודד עם קשיי הסביבה שבה אנחנו חיים”, הוא כותב, “זו מציאות של תרבות וחיי לילה המוכרים רק למעטים מחוץ לתחומי הכלא הקולקטיבי שבו חיים הפלסטינים בגדה המערבית, כולל שכנינו שמעבר לחומת ההפרדה. באמצעות המציאות הזו אנחנו מתמודדים עם המגבלות שמטיל עלינו הכיבוש הישראלי. באמצעותה אנחנו גם מצליחים לשמר את מסורת האירוח הערבית, ולהסב הנאה רבה לקרובינו ולידידינו מחוץ לארץ, כשהם מגיעים לבקר בפלסטין”.

חוץ לארץ, לשם העניין, זו גם ישראל, וישראלים המעזים לעבור על החוק ולצאת לבלות ברמאללה או בית לחם מתקבלים לרוב ברוח טובה מאוד. עליהם להישמר ממפגשים עם המשטרה הפלסטינית או המוחבראת, וגם לדעת איך לצאת משטחי איי בלי להיתפס במחסומים צה"ליים, אבל עדיין, זה אפשרי וכדאי. הסיכון שלוקחים על עצמם פלסטינים להט”בים שמגיעים למסיבות בתל אביב גבוה לאין שיעור מזה של סקרנים ישראלים המסתננים לצורך לגימת יין כרמיזן באוהל בבית סאחור. אם תמונותיו של מוקרקר מזמינות, זה משום שבאמת נעים ברמאללה בלילות, אבל טוב שהן לא שם לבדן. המרקם המלא של התערוכה, שמתבטאים בו גם חיי הלילה אבל גם המפגש הנדיר עם יוצרים ישראלים, הוא שמבטא אמת משמעותית. לצילום הלילי מבית אניסה אפשר להשיב: כן, זאת פלסטין, אבל לא כולה.

» Frames of Reality , עד ה-28.4. מרכז עמיעד, עמיעד 12, שוק הפשפשים, יפו.

*#