אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרינק וגמרנו: מסיבה צפופה או אירוח אינטימי?

ערב שהתחיל באירוח מתוק בבר ברחוב זבולון הפך לסיוט דחוק בהופעה של מודסלקטור בבלוק

תגובות

פעם בתקופה יש אירועים שממש מחכים להם. רואים איזה פוסטר ברחוב, שומעים מחבר, רואים איזה פרסום בפייסבוק – ואז מתפוצצים מהתרגשות. קובעים עם החברים, קונים כרטיסים שבועות ואפילו חודשים מראש, מתכננים את הערב, ומחכים כמו ילדים שיגיע התאריך. כך היה, כמובן, עם הפרסומים על הגעתם של מודסלקטור לארץ, לתקלוט חד פעמי בבלוק. הזיכרון מההופעה הקודמת בבארבי עוד מהדהד והאלבומים שלהם הם אלה שמחממים את האווירה בבית לפני שיוצאים למסיבה, ככה שהתכוננו לאירוע מכונן על גבול הרוחני. מתחילת השבוע התחלתי להרגיש פרפרים בבטן. ביום המסיבה כבר הייתי באקסטזה. שמענו שהם הולכים לעלות מאוחר, אז לקחנו את הזמן. נפגשנו חבורה גדולה יחסית והלכנו להתחיל את הערב בבר במרחק הליכה סביר מהמועדון.

מרגישים בבית החלטנו על זבולון 10 שממוקם כבאורח פלא ברחוב זבולון 10. שמענו על המקום מחבר ששמע מחבר שגר בכלל בירושלים והחלטנו לנסות. כשנכנסנו הרגשתי כאילו הגעתי לדירה של הדודה ההיפית שאף פעם לא הייתה לי. מדובר בבר קטנטן - חדר אחד עם גלריה למעלה. כל החלל עמוס בפיצ'פקס, פסלים קטנים, ציורים, ספרים, מפות מיוחדות ועוד טובין עם תחושת שוק הפשפשים. הכל וואן אוף אה קינד, נותן הרגשה של גלריה, ולא במקרה. המקום הוקם על ידי כמה חבר'ה שעוסקים בכלל בקייטרינג קונספטואלי - "מספקים אוכל אבל בעיקר אווירה". בבר נמצא גם המטבח שלהם, שמספק מנות מעניינות שמשתנות בהתאם למצב הרוח. חוץ מאיתנו היה עוד שולחן אחד במקום, שעשה רושם שהכיר את הבעלים. בכלל הרגשנו כאילו נכנסנו לסלון של מישהו שבא לו בטוב לארח אותנו. התמקמנו בגלריה למעלה ושתינו סטלה וגולדסטאר, בבקבוק כמובן, אין חבית. ההתרגשות לקראת המסיבה הביאה לעקצוץ בבטן. הצצתי בתפריט האוכל שצויר באופן רנדומלי ביותר על מעטפה. המלצר, שאולי יותר נכון לקרוא לו מארח, הסביר לנו קצת על המנות, שעל אחת מהן, סנדוויץ' משוגע, אמר במתיקות אין קץ "את זה המצאתי קודם, אבל בטח הוא יכול להכין". לבסוף הזמנתי מרק תרד ופיסטוק שהיה באמת מצוין. ישבנו, שתינו ופטפטנו, אבל המוזיקה הג'אזיסטית לא הייתה לרוחנו. המארח סיכם איתנו שהוא מלמטה יחליף מוזיקה וכשיגיע למשהו שנאהב נמחא כפיים. הוא הגיע, אנחנו מחאנו, התחושה הכללית הייתה חיובית באופן יוצא דופן ואט אט הרגשנו שהגיע הזמן להמשיך לאירוע המרכזי.

» זבולון 10, זבולון 10, תל אביב.

מבט מלמעלה. חלל הגלריה בזבולון 10

תנו לרקוד בשקט הגענו לבלוק וראינו תור ארוך בכניסה, אבל עדיין היינו אופטימיים. כשנכנסנו פנימה התבדינו. ערמות-ערמות עמדו שם, מאות בליינים כמונו, עם התרגשות גדולה ועקצוצים בישבן, שרק רוצים לשמוע סט אדיר ולרקוד. אבל במצב הנתון באותו לילה, זה היה כמעט בלתי אפשרי. לגיטימי וטבעי שברחבה מול הדי ג'יי יעמדו הארדקוריסטים ביותר, המעריצים השרופים שלא אכפת להם להימעך אחד על השני, אבל כשבכל מקום במועדון אי אפשר לזוז, שלא לדבר על לרקוד, כשאין סיכוי לראות שוב את האנשים שאיתם הגעת אם הלכת רגע לשירותים, כשבכלל ההגעה לשירותים נהיית אתגר וקניית משקה בבר היא כמעט בלתי אפשרית – מישהו צריך לחשוב שאולי הוא הגזים. תוך כמה דקות נשארתי עם חברה אחת, נאבקת לטפס על רמקול רק בשביל לראות משהו – וזה עוד לפני שמודסלקטור עלו. החברה החליטה להקריב עצמה ולנסות לצוד לנו שתייה בבר, אני תפסתי לנו איזו קובייה קטנטנה והגנתי עליה בחיי. כן, הבלוק הוא ללא ספק מועדון מעולה – מערכות סאונד ותאורה מצוינות, וידיאו שרץ מאחורי הדי ג'יי ונראה מדהים, ואפילו כמות  מספקת של תאי שירותים שבזכותם התור לא ארוך מדי. ריספקט גדול במיוחד מגיע להם על זה מביאים את האמנים הכי גדולים בעולם, ביחד עם הפקות אחרות או לבד, ונותנים לנו את הפוטנציאל להרגיש ללילה אחד בליגה של הגדולים. אבל שילוב כל האלמנטים הנהדרים האלה נמחץ פעם אחר פעם תחת רגלי האנשים הרבים מדי שהועמסו בחלל קטן מדי. הבלוק הם בין היחידים בארץ שמסוגלים לספק כרגע מסיבה ברמה טובה באמת בתוך מועדון בעיר, אבל משום מה זה פשוט לא קורה. אחרי ההפקה של ג'יימס בלייק, בה עיקר הדיבור אחר כך לא היה על טיב הסט אלא על הצפיפות המוגזמת, היינו בטוחים שיופקו לקחים וייעשו שינויים. מודסלקטור נתנו בראש, הסט היה משובח, אבל המצב שנוצר גרם לכך שהם לא קיבלו את הפוקוס שהגיע להם. יצאנו מעוכים ומאוכזבים. ואפילו עצבניים.

» the block - הבלוק, דרך שלמה 157, תל אביב.

אין מקום לרקוד. או לנשום. הבלוק (צילום: דודו בכר)

אכזבה ועצבים, כפי שיודעות רוב הנשים בעולם, ניתן להפיג בעיקר בעזרת מזון. כיתתנו את רגלינו לפלורנטין, לפיצה בזיליקום, מקום שהוא תמיד טעים ובאווירה חיובית וידידותית – שזה בדיוק מה שהיינו צריכים. שני משולשי פיצה לאחר מכן כבר התחלנו להרגיש קצת יותר טוב. אבל גם אחרי שהיה לנו זמן להירגע, לא החלטנו אם נחזור לבלוק שוב. נותר רק לקוות שהפעם באמת תילקח אחריות ודברים ישתנו להבא, כי להתאכזב ככה שוב לא בא בחשבון. פשוט אין מספיק פיצה בעולם.

» בזיליקום פיצה - פלורנטין, אברבנאל 45, פלורנטין, תל אביב

*#