אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרינק וגמרנו: חוגגים עם סלבס

נור פלוג הלכה לראות מה יש ליפו להציע בלילות. בערב אחד היא חגגה עם סלבס, חשפה צדדים אמנותיים ומצאה את המקום המושלם שמפריד בין זיתים שחורים וירוקים

תגובות

אחחח, יפו. אין כמוה בלילות ואין כמוה בימים. אמנם באופן רשמי היא חלק מהעיר, אבל בדיבור היומיומי ובתודעה יש הבדל בין יפו לתל אביב. אני חושבת שההבדל ברור: יפו הרבה יותר מגניבה. יש בה משהו רומנטי ועתיק, וכמו שהדודות האשכנזיות (שכמוהן אני מקווה להיות יום אחד) אומרות - היא נורררא אותנטית. אז אחרי הרבה זמן שלא ביקרתי בדרום האמיתי של העיר הוחלט פה אחד לחזור לשורשים.

התחלנו בשאפה בר, המספרה שהפכה לבר שהפך לבר גדול יותר. האווירה בבר, כמו במספרה, היא נינוחה ומגניבה – על אף החשש הקטן שמישהו יתגנב מאחוריך ויגזור לך את הצמה. תפריט האלכוהול רחב יחסית ותפריט האוכל שווה במיוחד ולא היה מבייש אף מסעדה. התמקמנו בשולחן צדדי קטן ושקענו בשיחה, כשלפתע היו פלאשים ומצלמות בכל מקום. התחלתי להסביר לחברים שזה כנראה בגלל שסוף סוף גילו אותי, כשהמלצר הופיע והסביר שיש יום הולדת לאחד מבעלי המקום, אורי גוטליב, שהוא במקרה גם סלב. שמחנו שנפלנו במקרה על מסיבת ביצה פרועה, בה בוודאי יחלקו שקיות הפתעה עם קוקאין ודולרים, נראה סלבס שיכורים רוקדים על שולחנות, נתעד אותם בסלולרי ונוכל להגיד שהם בחבר'ה שלנו. אך התבדנו. הערב היה רגוע ביותר, שום ריקודים פרועים מלבד התקף אפילפסיה קטן בגלל הפלאשים, ואפילו לא קיבלנו צ'ייסר מזל טוב. שקענו חזרה בשיחה בפינה הנוחה שלנו, עד שהרגשנו שמיצינו והחלטנו להמשיך הלאה.» שאפה בר. נחמן 2, יפו. » חדשות אוכל: אורי גוטליב פותח בית קפההצ'ייסרים התעופפו חינם. כמעט לכולם. אורי גוטליב (צילום: מוטי קמחי) והשאפה בר

מאורי גוטליב לקורט קוביין התחנה השנייה שלנו הייתה האנה לולו, בר שנפתח בשנה שעברה ומעוניין להיות מעין מקום מפגש לאמנים צעירים ומיוסרים, די ג'ייז מיוחדים, יהודים, ערבים, אנשי יפו ומבקרים מבחוץ. בכל ערב די ג'יי אחר מנגן סגנון מוזיקלי אחר ומעניין, יש הופעות חיות, ערבי אלתור במוזיקה ודיבור וכו'; והכל באווירה אקלקטית וייחודית. הבר חבוי בתוך בניין והכניסה למקום, אם מצאת אותו, מתאפשרת לאחר זמזום באינטרקום. אף פעם לא הבנתי את הפואנטה של אינטרקום בכניסה לבר. זה ישר מעורר בי אינסטינקט שכונתי של לצעוק לתוכו "לירון בבית?? היא יכולה לרדת???" אבל התגברתי על הדחף ונכנסתי פנימה.

הציפיות היו גבוהות, שכן הליין אליו כיוונו הוא "ראשון דיכאון", מוזיקה לחתוך את הוורידים. היות ואני ילדת שכונה כפי שהוכחתי שני משפטים מעלה, החיבור שלי למוזיקת דיכאון הוא גדול. נכנסנו ונחרדנו לשמוע מוזיקה לא מדכאת בכלל. הברמן הבחין בפנינו המזועזעות ואמר שהמוזיקה תהיה דינאמית. אין אמת בפרסום. הוא הזמין אותנו בלבביות לשבת על הבר ואז בכלל נטרפנו כי ציפינו שיעלוב בנו בהתנשאות אמנותית, אבל לא, הוא היה ממש נחמד. התיישבנו על הבר והבחנו כי יש מעט אנשים במקום, לא ברור אם בגלל הגדרת הערב או כי ימי ראשון נוטים להיות קצת חלשים. מעט האנשים במקום אכן שידרו וויב ארטיסטי, וחברתי הסטודנטית האמנותית אמרה שהמקום בדרך כלל מרגיש כמו זמן ההפסקה במנשר. הזמנו מכבי מהחבית, צ'ייסר במחיר חמוד וצלוחית תורמוסים ופולים חמימים – האופציה היחידה למזון במקום. חיכינו וחיכינו לדינאמיות במוזיקה ולקצת דיכאון, אבל זה פשוט לא הגיע. או שאולי החברים שם לא באמת יודעים דיכאון מהו. אולי כדאי שאני אעשה להם סיבוב בשכונה יום אחד, אלמד אותם על החיים האמיתיים.

» אנה לולו, הפנינים 1, יפו. 

אין אמת בפרסום. אנה לולו (צילום: אורן זיו)

אחרי שנכנסנו לדיכאון מהדיכאון שלא הגיע, החלטנו לעבור למרגוזה. אחד הברים הראשונים שהחלו את תנופת חיי הלילה של איזור שוק הפשפשים, שידוע גם במסיבות השוות שעורך ובערבים המיוחדים שלו (מי אמר ערב טרנינג ולא קיבל?). כאן מודים שמנסים לעשות שמח ולא מסתירים את זה. במרגוזה תמיד אפשר למצוא מוזיקה מצוינת, מפולק אמריקאי עדכני למוזיקה בלקנית מקפיצה, לצד בירה מנחמת ותפריט נשנושים מפנק. כשהגענו נזכרנו שבחורף סוגרים חלק מהבחוץ, מה שקצת מרגיש תקוע, אבל אין מה לעשות. שוב התמקמנו על הבר והתנענענו לנו בתוך הכיסאות לצלילי המוזיקה, מצב הרוח עלה והדיכאון נשכח. רגע משמח ביותר נרשם כשהברמנית השקיעה בנו עד כדי הפרדת זיתים סגולים מירוקים, רק כי אמרנו לה שהסגולים טעימים יותר! על זה מגיעה לה תעודת הערכה פלוס כוכב זהב שניסיתי לצייר על מפית אבל לא הלך לי. אחרי הוקרת תודה מתמשכת בפניה, היא סיפרה לנו שלפני כמה ימים היה כאן ערב כפיים כולל רקדנית בטן על הבר. כמעט כאב לי מרוב תחושת החמצה, אבל אני סומכת עליהם שיספקו עוד סוכריות כאלו.

» מרגוזה, רבי יוחנן 3, יפו.

חזרה הביתה באופניים על הטיילת ליד הים הייתה סיום דובדבני לערב. הלילה נעים, הים יפה. הסתובבתי אחורה למבט אחרון על האחות המגניבה של תל אביב וחזרתי לדווש הביתה.

כתבות שאולי פספסתם

*#