אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצר בתקשורת: איך יסתדר יאיר לפיד בלי המותג שלו?

למה יאיר לפיד לא רוצה לוותר על המותג "יאיר לפיד"? מה יש לנו נגד התינוק של במבה? איך כבש אביתר בנאי שוב את גלגל"צ? התשובות לשאלות הבוערות של השבוע

תגובות

בין תוכניות ריאליטי להצגות תיאטרון, בדרך להופעה או בחזרה מהמסעדה החדשה של אדוני, משערוריות מתוקשרות עד לאמנות סודית - השבוע התרבותי מעלה על פני השטח שאלות בוערות. "קצר בתקשורת" הוא טור שבועי שיעזור לכם להיזכר בכל מה שרציתם לשאול, ולקבל את כל התשובות. והפעם: יאיר לפיד לא רוצה לוותר על המותג של עצמו, הספורט הישראלי מאבד את התינוק של במבה, הרשות השנייה מתבלבלת, המקור מצטיינת ואביתר בנאי מפתיע.

המותג שהלך לאיבוד יאיר לפיד בישל דייסה – נתן את אולפן שישי, נתן את הדוקטורט, כמעט נתן את הטור ב"7 ימים", ועכשיו רוצים שגם ייתן את תפקיד המנחה בטקס "שרים בכיכר" ביום הזיכרון. מה עשה יאיר לפיד? בכה בעמוד הפייסבוק שלו. "מה אתם רוצים?", כתב בתגובה לשאלה שהופנתה אליו על ה-wall שלו. "אני ייסדתי את הטקס הזה, ואת הכסף כמו כל שנה אני תורם לילדים אוטיסטים. בוא לא נערב פוליטיקה עם יום הזיכרון". יאיר לפיד בוכה ובצדק, כי אם לוקחים ממנו את כל זה – מה יישאר לו? איך מותג יכול להתקיים בלי הדברים שהפכו אותו לכזה?

יאיר לפיד רוצה לרקוד על כל החתונות, לאכול את כל העוגות ולהשאיר אותן שלמות, ולפסוח על כמה שיותר סעיפים בו זמנית. המותג "יאיר לפיד" אומר – קונצנזוס, אהוב על ידי כולם. יאיר לפיד הפוליטיקאי הוא כנראה כבר סיפור קצת פחות פופולרי. הצרה של יאיר לפיד הפוליטיקאי היא שהוא לא יכול להמשיך ולתחזק את "יאיר לפיד" המותג. הצרה היותר גדולה היא שהוא כל הזמן ממשיך לנסות. כאיש תקשורת הוא היה א-פוליטי, אבל כאיש פוליטי כל הופעה שלו היא תמיד פוליטית, גם באירוע שהוא לכאורה א-פוליטי כמו יום הזיכרון. וכן, גם הבחירה בעמיחי, אלתרמן וסומק היא בחירה פוליטית, פשוט הרבה יותר קל להתחבא מאחוריה. (גלית זינגר)לא לחנוק את התינוק: כך איבדנו את הכסף של במבה

התינוק של במבה לא חברה, התינוק של במבה לא משחקת. חברת אסם ספגה השבוע על בשרה את נחת זרועו של הישראלי המעצבן. זה שלא רוצה לשלם מיסים אבל מקווה שהמדינה תשלם לו על הכל, זה שבוחר בממשלה שלא משקיעה בספורט אבל מתעצבן על הספורטאים שלא מצליחים, וזה שנהנה לפרוץ במחאות נגד תאגידים גדולים אבל לחלום שאחד מהם יעסיק אותו ויתן לו רכב מנהלים. אותו ישראלי החליט שלספורטאי המשלחת האולימפית לא מתאים לקבל את הכסף של אסם, כי לא בא לו שהתינוק של במבה יהיה הקמע שלנו. כהרגלו בקודש, הישראלי המעצבן (והנודניק) מפנה את הזעם שלו למקום הלא נכון. הרי מה איכפת לשולה מחדרה (זו החברה של מסעודה משדרות) שהתינוק של במבה הוא סמל האולימפיאדה שלנו, אם פירוש הדבר שהקופץ במוט שאנחנו שולחים יביא קצת כבוד? או שחס ושלום יקבל משכורת שבאמת מגיעה לו? כמה באמת יודע הישראלי המעצבן על תנאי המחייה של הספורטאים בארץ, ועל התמיכה העלובה שנותנת לו המדינה? האם אנחנו מרגישים יותר טוב עם עצמנו כשיש לנו ספורטאים ללא הישגים, כשלפחות לימור לבנת מצטלמת לידם?

אין ספק שאסם היו מרוויחים הרבה מהעסקה הזו, אבל גם אנחנו היינו מרוויחים. ואם הישראלי המעצבן מחפש על מי להתעצבן, הוא יכול לחזור ללימור לבנת וחבריה. (טל לוין)תגידו יפה שלום. התינוק של במבה (סמל המשלחת הישראלית האולימפית לשעבר)

השבוע "גילתי" משהו מדהים: מתברר שהרשות השניה לטלוויזיה ורדיו עושה ימים כלילות כדי להגן על הצופים מפני הגופים משדרים. אחרת אין דרך להסביר את הבדיקות והחקירות שהיא עומלת עליהן בימים אלה. שערוריית סער שיינפיין והכדורים הפסיכיאטריים שלחה אותה לבדוק את תקינות ההתנהלות של קשת, מאוחר יותר לא היססה הוועדה להודיע כי "לא תהסס להפסיק את שידורי ערוץ 20". בתוך כך, בישרה לאומה כי זכייניות ערוץ 2 ומנהלי ערוץ 10 הוזמנו לחקירה בגין שימוש בתוכן שיווקי בתוכניות בוקר.

ועל מה החקירה? ברשות חושדים שמתחת לחזות העיתונאית הקשוחה, קרין מגריזו בעצם מוכרת לכם איפור ומוצרי טיפוח, אודטה מפרגנת נואשות למטפל כזה או אחר וגידי גוב צועק עליכם להשתמש רק בבזק בהאח הגדול. במילים אחרות, רשתות השידור המסחריות מוכרות מוצרים ושירותים בזמן התוכניות שאתם צופים בהן. לכאורה אסור לשלב תוכן מסחרי בטלוויזיה תמורת תשלום, אבל למעשה לרשות השניה יש בשורה בשבילכם עוד מ-2007. לפי חוקי הרשות תוכן שיווקי מותר בהחלט, אמנם תחת סייגים  מיוחדים, אבל מותר. שחור על גבי לבן.

אז רשות יקרה: נכון שהגבלת את השימוש בתוכן שיווקי בתוכניות אקטואליה וחדשות, ונכון שאסרת על "פרסום סמוי" בתוכניות תעודה למיניהן, אבל תוכן שיווקי במסגרת הכללים שאת עצמך הצבת מותר. לא מתאים לך? תשני את החוק. פרטי סעיפייך, שלחי למשימה את עורך הדין הטוב ביותר שימנע כל פירצה אפשרית, הגבירי פיקוח, והגדילי קנסות לגובה מפלצתי. אבל עד אז, תני לצופים להחליט אם הם רוצים לצפות בתוכן שיווקי, או להחרים אותו ובכך לגרום לזכייניות הפסד כלכלי ואולי אפילו לצמצם את השימוש בו. בחיי, הצלחתי להצחיק אפילו את עצמי (רוני מנדלמן פרת)תנו לצופים להחליט. קטע מתוך "יופי של יום":

סופרייז: השפיות חזרה לגלגלצ השבוע נתקלתי במקרה במצעד של גלגלצ, המכונה "המצעד הרשמי של ישראל", והופתעתי. בגזרה הישראלית, מעל שמות עכשוויים ופופולרים כמו אמיר דדון ודודו טסה, עמד בגאון שיר של אביתר בנאי. במבט ראשון סיננתי בציניות "באיזו שנה אנחנו?". במבט שני חשתי חוסר אוריינטציה קל, יכול להיות שבנאי מוציא אלבום חדש ואני לא יודע מזה? במבט שלישי הבנתי. המבט הראשון צדק. זה לא אלבום חדש של אביתר בנאי. וזה לא ממש קשור ל-2012. זה השיר "בשנייה אחת" מתוך ההוצאה המחודשת של אלבום הבכורה שלו. שיר שלא יצא באלבום המקורי ויצא השנה לראשונה.

הרבה נכתב על אותו אלבום שזכה להערצת הקהל והמבקרים כאחד, וזה באמת מרגש שגם 15 שנה אחרי הוא עדיין אהוב. כל כך אהוב עד ששיר מתוכו עדיין יכול להפוך ללהיט. רק בשבוע שעבר ציינו כאן את ההתדרדרות שהובילה לבחירתו של נתן גושן למלחין השנה, אבל יכול להיות שאותו המיינסטרים שמהלל כוכבים כמו גושן, לירן דנינו או עידן עמדי, מודה בגדולתה של הקלאסיקה ההיא של בנאי? יכול להיות שהנוסטלגיה סימאה את עיניו לטובה? או שאולי אלו עורכי התחנה שפמפמו את השיר כעלה תאנה על רקע הפלייליסט הגושני אותו עיצבו בעצמם? ואולי בכלל הצלחתו של השיר מצביעה על געגוע ליוצרים אותנטיים כמו אביתר מודל 97? תגידו מה שתגידו על התקופה בה אנחנו חיים, דבר אחד בטוח: כרגע שיר שאפילו לא נכנס לטרקליסט הסופי באלבום של זמר בוסרי מלפני 15 שנה, הוא השיר המצליח בישראל. (ניר גורלי)רחוק מיורם זק: "המקור" היא האלטרנטיבה האמיתית

בזמן שבמערכת עכבר העיר אונליין מגבשים את הנושאים החשובים לטור השבועי, הגיעה הידיעה על כוונתו של יאיר לפיד להנחות גם השנה את טקס "שרים בכיכר", ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. היות שאנחנו עיתונאים חרוצים ישר שלחנו לו סמס ושאלנו אם ירצה להגיב. "אני אוותר, תודה", סימס לנו בחזרה. רגע לפני ששלחנו לו "בסדר גמור", עמדה לנו על קצות האצבעות התשובה "טוב, ביי". כי שורת מחץ היא שורת מחץ, גם כשהיא נפגשת פנים מול פנים עם המקור שלה. כזכור, "טוב, ביי" היא פינה החותמת את "קצר בתקשורת", ומציגה את הסרטון שעשה לנו השבוע. והפעם, כהומאז' לחברנו מעכבר העיר המודפס, שהכינו גיליון צרפת, החלטנו גם אנחנו להיות פרנקופילים. שלחנו את אחראית הארכיון לחפש משהו צרפתי, והיא חזרה עם הקליפ של ג'ורדי, ילד הפלא ששר "כמה קשה להיות תינוק". נזכרנו איך בתור ילדים הקליפ הזה היה נראה לנו שגרתי, אבל איך 20 שנה אחר כך מדובר במדריך לפדופילים צעירים. תבלו. קשה להיות צרפתי. ג'ורדי בפעולה:

כתבות שאולי פספסתם

*#