אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיכאל מאייר: "חשוב לנגן מה שאתה אוהב ומרגיש, ולא מה שמגניב"

כמה מיכאל מאייר עמוס ומגוון, ככה הוא מעניין. בשבוע הבא הוא מגיע לתל אביב, עם רזומה של כמעט אגדה

תגובות

לכל כלל יש יוצא מן הכלל. והלייבל קומפקט הוא בהחלט חריג. אחרת, איך תסבירו שעסק שהולך עם החופש המוזיקלי הנדיר שלו ולא מתפתה לכל מיני טרנדים הוא אחד הלייבלים המצליחים והמכובדים כבר יותר מעשור?

מיכאל מאייר, שמגיע אלינו למסיבה - באדיבות ניוז, מיכהטרוניקס, ה־Deli ופרטוק - הוא אחד מאנשי המפתח בסצנה של קלן בפרט ושל גרמניה בכלל, ומביני העניין מתייחסים אליו ביראת כבוד. הערב ייערך בלוקיישן מעט מסקרן - שכיום נקרא האופרה ובעבר כונה המוסד וסטודיו 49 - ששופץ ושודרג, כדי לארח את מאייר. האגדה מספרת שמתישהו בשנת 93' נכנס מאייר הצעיר - אולי אפילו היה הראשון - לחנות תקליטים חדשה בקלן שנקראה קומפקט ושנוהלה על ידי וולפגנג ווייגט, ולא היה מרוצה מהמבחר שיש בה. אחרי שהטיח את חוסר הרצון שלו בבעלים, הוצעה לו עבודה: להיות אחראי על ההזמנות שנעשות לחנות; מאוחר יותר הוא גם הפך לשותף.

» האופרה - לכל הפרטים

ארבע שנים אחר כך החל מאייר לשחרר קטעים בלייבלים שהקים לשם השעשוע, כמו ניו טראנסאטלנטיק וקרייזל 99, ולבסוף החליט לאגד את כולם תחת השם קומפקט. "אני חושב שהיו לנו איזה שבעה לייבלים שונים בהתחלה, שזה היה כיף אבל גם נהיה קשה לעקוב אחרי כל מה שאנחנו עושים, אז החלטנו לעשות הכל תחת שם אחד", הוא מספר. האירוניה היא שלמרות המהלך, כיום הלייבל מקדם יותר מ־40 לייבלים שונים. מאייר טוען כי זו לא עוד שיטת שיווק מנוכרת אלא שיטת עבודה משפחתית של אנשים שמרגישים "מחויבות רגשית כלפי הלייבל. אנחנו מנסים להימנע מממצב שבו ישלחו לנו קבצים ויצפו שנעשה את כל השאר".

די ג'יי, אמן ואיש עסקים, מיכאל מאייר:

הסגנון המוזיקלי שמלווה את הלייבל במהלך השנים מגוון ולעתים חריג. "זה חלק מהקסם. הקמנו את קומפקט כפלטפורמה לנו ולאמנים אחרים כדי להימנע מהצד המכוער והאיום של תעשיית המוזיקה, שאף אחד מאיתנו לא אהב כאשר בא במגע עם הלייבלים הגדולים. יש דרכים שונות לניהול עסק ואנחנו בחרנו בדרך הידידותית ביותר לאמן". בחלוקת התפקידים בלייבל, מאייר הוא זה שאמון על גילוי הכישרונות, מה שהביא לקידומם של שמות כמו מתיאס אגאויו, גאי בורטו וקוצה, ושהחזיר לתמונה גם שועלים ותיקים כמו דה אורב ואריל בריקה. "הסוד בעבודה הוא להרחיב את האופקים המוזיקליים שלך ולהקשיב לכל מיני סוגים של מוזיקה. להיות סקרן. ממש לשמוע הכל, ואז להחליט אם אתה אוהב את זה או לא. החוכמה היא למצוא את הטעם המוזיקלי האישי שלך, וזה בעצמו תהליך ארוך מאוד שבעצם אף פעם לא באמת נגמר".

אז מה בעצם הסאונד של קומפקט?"זה אגוז קשה לפיצוח. אנחנו משחררים כל מיני סוגים של מוזיקה, בין אם זה אמביינט, דיסקו, פופ או טכנו מהכיוונים הקשים שלו. האמת, הדבר היחיד שמשותף לכל הריליסים זה שאני אישית אוהב אותם (צוחק)".

כשאתה מגיע לתקלט, אתה בקונפליקט האם לספק את הקהל או לחנך אותו?"אני חושב שהכי טוב זה גם וגם. להיות המבדר וגם המחנך. לא צריך להיות כזה הבדל בין השניים. הרבה יותר חשוב שתנגן מה שאתה אוהב ומרגיש, לא כי מישהו אמר שהוא 'מגניב'. תמיד צריך לעקוב אחרי האינסטינקטים שלך והכי חשוב זה לא להקל על עצמך".

הרבה תיוגים ותארים קיבלת במהלך השנים."כינו אותי 'מלך המינימל' או 'קיסר המינימל', שזה קצת טיפשי בעיני כי אמנם באמת ניגנתי את המוזיקה הזו, אולי אפילו עזרתי לקדם את הסאונד הזה, אבל אף פעם לא הרגשתי נוח עם ההגדרה. זה פשוט לא מי שאני".

שמעת קצת על תל אביב מדי.ג'ייז אחרים?"האמת שהמון, ושמעתי גם דברים נפלאים. הרבה מהחברים שלי ניגנו בתל אביב ואמרו שהיה מדהים, ככה שאני ממש מחכה לאירוע הזה. אני מאוד סקרן לגבי המקום והאנשים".

מאייר, שמעבר להיותו תקליטן מוכשר הוא גם יוצר מוכשר, אם בעבודת הרמיקסים למפלצות תהילה כמו דפש מוד והפט שופ בויז, אם בהפקות פרטיות שלו או כחלק מהפרויקט המטורף "סופרמאייר" שלו ושל סופרפיטצ'ר.

בגרסה משלו לדפש מוד, מיכאל מאייר:

איך יש לך זמן לנהל את הלייבל, לעבוד כמפיק ולתפקד כתקליטן?"וואו. הזכרת לי שגם השנה הזו הולכת להיות עמוסה מאוד. בשנה שעברה היה בהחלט שפע גדול של אלבומים, ונדמה שגם השנה זה עומד להיות ככה. האמנים שלנו שמחים ומאוד פרודוקטיביים, ויש לנו מאגר של מוזיקה מעולה שנשחרר. על קצה המזלג, יש אלבום חדש של WhoMadeWho ואלבום חדש שנקרא 'Moon' שהולך להביא סגנון חדש של אמביינט, יש גם בחור חדש ומעולה מדנמרק ואני עצמי עובד על אלבום סולו שני, כמעט עשור אחרי הראשון. אני מאוד מתרגש לעבוד עליו. האמת, לא ברור מאיפה הזמן".

אופיר טוקר: Frank Martiniq - Adriano, Michael Mayer Remix"אני לא אשכח את היום שבו הנחתי לראשונה את האלבום 'Immer', הקומפיליישן הראשון בסדרת המיקסים המופתית של מיכאל מאייר, על מגש הקופמקט דיסק שלי. מה שאני ממש לא זוכר, לעומת זאת, זה כמה שבועות לקח לי להוציא אותו משם. עבור חובב המוזיקה הממוצע, החיים מלאים ברגעים הקטנים והמיוחדים הללו שבהם אתה מרגיש שמה שאתה שומע הוא אחר ממה שהכרת. רגעים שפורשים בפניך ספקטרום חדש של צלילים ומגלים לך יקום חדש שכלל לא היית מודע לקיומו. אני רק יכול להגיד שהיה לי המזל ש'Immer'  - נצחי או תמידי בגרמנית - היה אחד מאותם רגעים עבורי. הגיוני להניח שאם הוא לא היה נקרה בדרכי בשלב כה בוסרי בחיי המוזיקליים, לא הייתי הופך לקומפקט־הד שאני היום, ואולי כלל לא הייתי מתייחס להאוס ולטכנו כל כך ברצינות. הרמיקס של מאייר לפרנק מרטיניק סוגר את המיקס. הקטע מרגיש כמו הקיסר של 'Immer' - זה שהמיקס כולו נבנה עבורו, על מנת לשרת אותו באופן אולטימטיבי. 71 דקות שנבנות בתבונה וברגישות, נדבך אחר נדבך, עד לקליימקס האולטימטיבי שהוא Adriano. הקיסר אדריאנו".

לא זוכר מתי זה יצא מהמערכת, אופיר טוקר:

אביחי פרטוק: Superpitcher - Happiness, Michael Mayer Mix"מאייר הוא אחד מספקי הסיקרט־דאנספלור־וופנז העיקריים כבר המון שנים, וזו חתיכת משימה קשה לבחור קטע אחד מתוך עשרות יצירות המופת שלו. אחרי סינון כואב נשארתי עם ארבעה פיינליסטים, ובסוף בחרתי באקראי את הרמיקס שלו ל'Happiness' של Superpitcher, שאיתו הוא עובד בצמד גם תחת השם Supermayer. הרמיקס הזה מדגים את כל מה שמאייר מתמחה בו, שמונה דקות מושלמות של מתח שנבנה לאט ומגניב בדלת האחורית שכבות על גבי שכבות של רגש שמתנקזות בברייק אלוהי לאחד מרגעי הרחבה הקוסמיים שתיתקלו בהם".

משימה קשה, אביחי פרטוק:

עפרי גופר: Michael Mayer - 17&4"הפקה של מאייר מ־1999, תחילת דרכו של הלייבל קומפקט, קטע דיפ האוס עמוק שמבשר את בשורת המינימל, כמה שנים לפני ששלט ברחבות העולם. נשמע פגז גם היום".

רלוונטי גם היום, עפרי גופר:

בנג'י לנפנט: Connan Mockasin - Faking Jazz Together, Michael Mayer Remix"קטע מלא ברגש עם ווקאל היסטרי ובייס־ליין שמנמן שמזיז את הטוסיק מייד, ועם זאת שומעים מיד את האסתטיקה הכל כך מאיירית, שאופיינית לכל מה שיוצא מבית היוצר של קומפקט".

מזיז את הטוסיק, בנג'י לנפנט:

אורי דירקטור: Supermayer - Two of us"את צלילי הקסילופון של מיכאל מאייר וחברנו חסר האחריות סופר פיצ'ר שמעתי לראשונה בסביבות 12 בצהריים, באחת ממסיבות המדבר המיתולוגיות של האימפריה השלישית. ניגן אותו אבישי בלטר, שהצליח לדחוף טכנו לאלף בלייני טראנס דלוקים. הפעם המיליון ששמעתי את הקטע הזה, אחרי שנוגן מכל עמדה בתל אביב, היתה בסט לייב של השניים בפסטיבל הטכנו הגרמני MELT. לצד קהל של אירופים, שלפתע לא נראו יותר מנומסים מאותה חבורה של קרחניסטים ליד צומת ניצנה. בפורים הזה לי נסגרים כל המעגלים והפעם, תודה לאל, ליד הבית".

סוגר מעגל, אורי דירקטור:

*#