אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיר החטאים: פגישה עם האקס או דייט ראשון מהגיהנום?

חברה אחת פגשה את האקס וצללה לתוך שלולית בוץ, חברה שנייה יצאה עם בחור נפוח וסבלה בשקט כמה שעות. מי מהן איבדה את הכבוד העצמי ומי החזירה את התקווה במין הנשי?

תגובות

במבט לאחור ואם זה היה תלוי בי, באמת שהייתי מעדיפה שלא לפגש את האקס סתם כך ברחוב קינג ג'ורג'. זה לא שמדובר באקס מיתולוגי או בכזה שניתץ לי את הלב והשאיר אותי עגומה ושמנמנה, מאמצת בשמחה את מנהג ה"יאללה תעמיסי" המזוהה עם תקופות אבל קשות. מדובר בסך הכל בבחור חכם, מצחיק ויפה מדי שגרם לי להתהלך במשך שלושה חודשים על פני כדור הארץ מצויידת בחיוך אינפנטילי שחוצה את גבולות הפנים, ולאחר מכן, לבכות את עצמי לדעת בתנוחת עובר בחושך קרוב לשבועיים שלמים. בגדול אין לי שום סיבה לבוא אליו בטענות, בסופה של הטרגדיה הצלחתי אפילו להשיל שני קילוגרמים מאזור הטליה. הבעיה אם כן באותה פגישה מקרית על מדרכות העיר הרטובות ביציאה מבאצ'ו קינג ג'ורג', הייתה אותו אופנוע שחנה עם הגלגל על המדרכה ושגרם ל"היי מה קורה" היבשושי שלי להישמע קצת רועד וצורמני בזמן שדאיתי לכיוון הרצפה. אחרי שניקיתי את ה- UGG שלי מהגשם וממי השופכין שנמרחו לי בדרך גם על הכבוד העצמי, פלטתי "אני בסדר" קטן ולא אמין, ונמלטתי מזירת האסון זריזה כשממית ואדומה למכביר. סיטואציה כזו הייתה ללא ספק גורמת לרפי גינת חובב הריגושים לספוק ידיו בצער ולרעום אל עבר הטלפרומטר "ה-ש-פ-ל-ה", ובאמת כך היה. מזל שיש לי חברות כל- כך טובות שיכולות בקלות רבה להמתיק את גלולת ההתפדחות. אחרי הכל, אין דבר שמעודד אותי יותר מצער, פאדיחות ומכאובים של אנשים אחרים, רצוי כאלה שאני מכירה באופן אישי.

האייפון רינגטן ביונסה ומהצד השני ענה לי "היייייי" עצוב ומסכן קצת יותר מה"הלוווו" המושפל שלי. כאן כבר הבנתי שיש תקווה. אותה חברה-רווקה-נצחית, זאת שמוזכרת כאן חדשות לבקרים ומשמשת חומר גלם השראתי נהדר לכל מה שלא מצליח בחיי האהבה, נתקלת בלא מעט טיפוסים מוזרים בדרכה לבעול, סליחה, לפגוש את הנסיך המושלם. אך זה של הדייט מליל אמש, התעלה לדבריה על כולם באיכות, בכמות, בצורה ובחוסר הטאקט. איזה כיף, חשבתי, ממתקים לאוזני!.

מי צריך אקסים? עדיף בנות. טלי שרון ומיה דגן, האקס המיתולוגי (צילום מסך)

לפני שירדה לפרטי פרטים וסיפקה לי גם הפעם חומר מושלם, היא פצחה במונולוג הקבוע התוהה היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא (והתכוונה לאקס המיתולגי שלה), למה כל הנורמאלים תפוסים או משוחררי ארון והאם אי פעם תמצא אהבה. חיבקתי אותה פלאפונית באמפתיה והפצרתי בחום "ספרי, ספרי לי הכל ואל תחסכי דבר. דברי  אלי כאילו אני כומר ואת נפקנית אכולת אשמה". והיא שפכה ושפכה ושפכה, וככל ששפכה כך הלכו האזניים והשתתפו בצערה, והיד הוציאה פיילוט 0.4 דק במיוחד, רשמה ותיעדה ותיעדה ורשמה למען הדורות הבאים הבאים במצוות הבליינד דייט, למען יראו ויראו ולא יצערו גם הם את לב הבחורה.

שלב ראשון: המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה מוקדמת הדבר הראשון שהדליק את נורית האזהרה שלה היה השעה המוקדמת בה הציע לה להיפגש; שעה שתאמה היטב את מקום המפגש - בית קפה. למה? כי ככה הוא רצה ואפילו התעקש ששם יהיה להם שקט ונעים יותר לדבר ולהכיר האחד את השנייה. היא חשבה לעצמה בהקלה שמזל שסגרו את קפולסקי, אבל הסכימה בלית ברירה. כשסיפר לה הקולגה מהמשרד שיש לו בחור מקסים להכיר לה, הוא לא חשף את העובדה שמדובר בצאצא ישיר של פישנזון מאלכס חולה אהבה, אחרת אין הסבר הגיוני אחר לגינוני הג'נטלמן הארכאיים נוסח פתיחת דלת, הסטת הכיסא אחורה, הליווי הביתה שנכפה עליה בתום הפגישה, וההזמנה התמוהה עוד יותר של הפוך נטול קפאין בבקשה.

"מקרה קלאסי של חנון", פסקתי מייד ותהיתי אם את חולצת הטי שירט שלו עיטרו בארט/ הומר/ קני מסאות' פארק. לא ולא ולא, היא הפתיעה. הוא דווקא נראה מצויין והיה ממש בסדר מבחינה זרימתית ותקשורתית. אפילו יותר מדי. מרגע שהוא התחיל ללגום את הקפה ההפוך הנטול שלו, הוא הספיק לספר לה על הג'וב הנחשק שלו. משהו משמים בהייטק, אלא מה, על שיעורי הטיסה שהוא התחיל לקחת לאחרונה כשנמאס לו לטפס על קירות ועל חצי מבנות העיר שעברו תחת ומעל גופו בתקופת ההתהוללות שלו. "עכשיו", הוא הרגיע אותה, "הוא נרגע ומחפש את האחת". אחרי ששיווק את עצמו לדעת, הוסיף גם הילה פיננסית לעניין כשסיכם "כסף ברוך השם לא חסר, אבל מה שווה כל זה כשהלב מרוקן".

שלב שני: הסבר פניך למלצרית  בשלב הזה חברה שלי הקיאה קצת בפה ובלעה חזרה. אחרי הכל חיכה לה עוד ערב שלם להעביר במחיצת הבחור המחליא הזה במהלכו תצטרך עוד כמה וכמה פעמים להעלות גירה. בשלב הבא, כשהזמין צלוחית עוגיות משל היה ילדה קטנה עם נדודי שינה, ניסה להעלות את קרנו באמצעות פלרטוט תמוהה עוד יותר מהעוגיות שהזמין, עם המלצרית המופתעת והמוטרדת קמעה. "אני לא מבינה למה לא קמת והלכת", התרעמתי בשם כבודה העצמי. וזה באמת כל מה שהיא רצתה - להשאיר את פגוע המוח מוקף בעוגיות החלווה שלו ובקפה החלש ולהתאדות משם בהקדם. אך העובדה שחונכה בידי צמד ייקים קפדניים במיוחד הרואים בנימוס את לחם חוקם הקשתה עליה את העניין. "נו, לפחות יהיה לי סיפור טוב למחר", חשבה בעודה יושבת מולו, מקשיבה, נגעלת, וחוזר חלילה לסירוגין.

לא מפלרטטים עם המלצרית, גם אם היא קארי ראסל. מתוך "מלצרית" (צילום: מסך)

שלב שלישי: העמק וחפור

האחד שחיכת לו כל חייך? ריאן גוסלינג ורייצ'ל מקאדמס, "היומן" (צילום מסך)

שלב רביעי: הבריחה הגדולה כשהשעון צלצל שעתיים לחצות, שעה שערורייתית במושגים של חובבי בתי קפה, הם הזמינו חשבון, הוא הכריז "תני לי" ושילם בעצמו כולל הטיפ על המשתה החלבי הזה, וגם עזר לה לקום מהכיסא במחווה מביכה. בדרך הביתה, אחרי הרבה "באמת שאין צורך, תודה", כשהוא משתרך אחריה במהירות בעודה מנסה להימלט מהמפגע, הם הגיעו לצומת מרכזי ומרוחק מרחק בטוח מביתה, ושם התקיים השיח הבא. הוא: "נו, אז מה את חושבת?" והיא, ששכחה באותו רגע את הקולגה חדור הרצון הטוב מהעבודה, את נפשה המבולבלת ואת נימוסי הליידי שלה, שיחררה לאוויר משהו שיכול היה להשמע כמו "שאתה אפס מאופס, בלתי נסבל, אידיוט, מתנשא, פסיכולוג בגרוש וגם חופר, ושכנראה יש לך ז#& קטן מאוד וגם לא מתפקד". אחר כך, בעודו עומד פעור מבט מולה ומרייר מעצומת ההפתעה, מלמלה משהו על תסמונת טורט והלכה.    

סוף דבר באותם רגעים ירדה מהשמיים אווירת קדושה ועטפה את העולם בצדק חברתי ושוויון בין מיני. בזמן שאחת מאיתנו פגשה חזיתית את המדרכה אל מול אקס מחותך שעדיין הצליח להזיז לה משהו בלב - גם כשהיתה מרוחה עם חצי גוף על מראת צד של רכב דו גלגלי, השנייה החזירה את כבודה האבוד של האישה הנחפרת, קיצרה לבחור ההזוי במספר ס"מ את אותו איבר האחראי לביטחון העצמי המדומיין ויצאה כשידה על העליונה.סוגיה שמעסיקה אתכם? נושא שרציתם לדבר עליו? כתבו ליעל רון בכתובת: yaelron.tlv@gmail.com

כתבות שאולי פספסתם

*#