מערכת עכבר העיר
מערכת עכבר העיר

בין תוכניות ריאליטי להצגות תיאטרון, בדרך להופעה או בחזרה מהמסעדה החדשה של אדוני, משערוריות מתוקשרות עד לאמנות סודית - השבוע התרבותי מעלה על פני השטח שאלות בוערות. "קצר בתקשורת" הוא טור שבועי שיעזור לכם להיזכר בכל מה שרציתם לשאול, ולקבל את כל התשובות. והשבוע: מישהו גנב ל"תימניות" מהמרוץ למיליון את האותנטיות, יעקב אילון לא באמת מפונק, קרן פלס בהריון ולא יותר, דה וויס רוצה להיות כוכב נולד והאוסקר כבר לא מה שהיה פעם.העם דורש נשים אמיתיות: מי ריטש את "התימניות"? "אפשר לקבל חילבה ולחוח?", שאלו אוסי וכרמית, או כפי שהן מכונות היום "התימניות", כשאכלו גולאש הונגרי חריף בהונגריה. "איטס ימאן פוד, יאמן פוד", הסבירו למלצרית. שתי החברות הטובות מקרית עקרון כבשו את לב הקהל בעונה האחרונה של המירוץ למיליון. לא ברור אם זו האותנטיות, הישירות וחוסר ההתנשאות, אבל אין ספק ששתיהן היו נושא חם לשיחות בכל סוגי הסלון.השבוע התפרסמו תמונות של קמפיין לבגדי ים בכיכובן של השתיים. הבחירה לעשות קמפיין לבגדי ים לנשים ולא ללהק את בר רפאלי היא בחירה מבורכת ביותר. כן, גם נשים בגילאי 40 ומעלה לובשות בגד ים. ורובן לא נראות כמו דוגמנית על. ובכלל, לראות קמפיין קייצי על הים עם נשים חייכניות ומלאות שמחת חיים, במקום עם דוגמניות עם מבט מיוסר כאילו סקסי, זו תופעה מרעננת. אבל הקמפיין שלכאורה נראה חתרני, התמלא בפוטושופ מכוער להחריד. גופן של "התימניות" רוטש מכף רגל עד ראש או עד שנדמה כאילו הן נולדו עם אותו גוף בדיוק - נטול צלוליטיס, קפלים, חלק ומושלם. כמעט כמו בר רפאלי. הפנים שלהן הפכו להיות של בחורות צעירות בהרבה, והקמפיין שהתחיל כאמיץ הפך את עורו בתוכנות מחשב פשוטות. אז נכון שגם דוגמניות עוברות טיפול בפוטושופ, ואין צורך להצטדק, אבל אחרי אינספור קמפיינים עם דוגמניות על בבגד ים (גם כשמדובר בפרסומת למכונית, או סתם למפעל הפיס) או פרסומות של נשים שעושות כלים ונראות נפלא מתמיד, היה נחמד לו חברת בגדי הים היתה עושה קמפיין אמיץ באמת. אתם יודעים, קמפיין לנשים אמיתיות עם צמד הנשים היותר מעניין שנראה כאן לאחרונה. (אפרת בארי)מצאו את ההבדלים. התימניות מול בר רפאלי (צילום: פזית גואטה ל-Lips/ ספורטס אילוסטרייטד)

יעקב לא אשם: מי קבע שצריך לשדר חדשות בירושלים?

"מפונק", אמרו השבוע על יעקב אילון, שהתפטר עקב חוסר רצונו לשדר את מהדורת החדשות של ערוץ 10 מנווה אילן. "הוא מרוויח מספיק כסף", צקצקו כולם, ו"אם יונית יכולה לעשות את זה על בסיס קבוע, הוא לא יכול?", זעקו כתבי התקשורת והברנז'ה. אף אחד לא טרח לעצור ולשאול למה לכל הרוחות צריך מגיש המהדורה להעביר את מקום עבודתו מרחק של יותר מ-60 קילומטר, להתנתק ממערכת החדשות שהוא עובד עימה בצמידות  - וכל זאת רק כדי לרצות את הרגולטור?. כן, זהו אותו רגולטור קבע לפני המון שנים, שחברות החדשות של הערוצים המסחריים יחויבו לקבוע משכנם בעיר הבירה ולשדר משם לאומה. למה? "החשיבות של כך היא הן לאומית והן חברתית", אמר יו"ר הרשות השנייה מרדכי שקלאר, ולא פירט.

לספק תוכן שמשקף מנעד רחב של סוגי האוכלוסייה בישראל זו בהחלט חובה שיש בה הגיון, עניין ויופי. מצד שני, לא ברור מדוע חברת תקשורת המחזיקה בזיכיון לשידורי טלוויזיה, המשלמת עבורו מיליונים רבים ועומדת תחת חוקים, תקנות, תנאים, דרישות ופיקוח, צריכה לעמוד בתנאי חסר הגיון, מיושן ולא רלוונטי? האם הבעלים של ערוצים 10 ו-2 צריכים לקחת אחריות על מקומות העבודה והתעסוקה בעיר הבירה, במקום ראש העיר שלה?

טלעד מזמן הזדכתה על הזיכיון שלה, אולפני הבירה משוועים להפקות, רשות השידור שבבעלותה בניינים ושטחים יקר ערך בעיר לא עושה בהם שום שימוש מושכל, ובואו נודה בזה: ירושלים מעולם לא הייתה מרכז תקשורת ועסקים שיצדיק את הנהירה למחוזותיה רק כדי לשדר חדשות. אם הרגולטורים וראשי המדינה רוצים להגביר את הפעילות התעסוקתית ולהפוך את ירושלים לבירת התקשורת הישראלית, שיואילו בטובם להשקיע בכך משאבים. ולא, אין בכך לרמוז שצריך להעביר עוד כספים לרשות השידור. אנחנו את האגרה כבר שילמנו. (רוני מנדלמן).מה קרה לחיים יבין של ערוץ 10מה הקשר לירושלים? יעקב אילון בפעולה:

שמרנים נמאסתם: האוסקר הלך לאיבוד

בינואר 1927 שבעה שחקנים, שישה במאים,  12 מפיקים, חמישה תסריטאים, שלושה טכנאים ושני עורכי דין, הקימו את האקדמיה האמריקאית לקולנוע. זה קרה בארוחת ערב במלון אמבסדור שבלוס אנג'לס. כל 36 המייסדים היו לבנים, רק שלוש מהם היו נשים. ביום ראשון הקרוב, ה-26 בפברואר, יערך לא רחוק מאותו בית מלון טקס האוסקר ה-84. מאז ועד היום, מספרי חברי האקדמיה תפח מ-36, ל-5,765. מזה שנים, תחושת הבטן של רוב חובבי הקולנוע אומרת שמשהו פה לא בסדר: הסרטים שמועמדים לפרס לא מייצגים את הסרטים הטובים באמת, הזכיות לא מובנות וההגשות משעממות. הדבר היחיד שלא מאכזב לעולם - הם המחשופים העמוקים של השטיח האדום.

אבל במקום להקשיב לבטן בואו נסתכל על המספרים: מתוך 5,765 מצביעי האקדמיה, 77% הם גברים ו-94% הם לבנים. מחצית מהחברים כבר עברו את גיל 62, ורק 14% מהם עדיין לא חגגו יום הולדת 50. אם לחזור רגע לתחושת הבטן, עושה רושם שמדובר בגברים רפובליקנים שמרנים שלא בדיוק צהלו כשאובמה נבחר לנשיאות. לראיה, בטקס של 2011 לא היה מגיש אפרו-אמריקאי אחד בין מעניקי הפרסים.

אז למרות שמספר חברי האקדמיה הוכפל ב-85 השנים האחרונות ב-160, בעצם, שום דבר לא השתנה. ובגלל זה קרוב להפליא ורועש להחריד – אולי הסרט הגרוע ביותר שיצא השנה למסכים – מועמד לפרס הסרט הטוב, בעוד בושה המצוין והמזעזע של סטיב מקווין נשאר בחוץ כליל. ואולי זאת גם הסיבה בגללה השמלות של השטיח האדום עדיין מספקות את הסחורה. בניגוד לגיבור מרובה הסטיות שמקווין רקח בסרטו, שמלות נדיבות מחשוף דווקא תואמות היטב את טעמם של חברי האקדמיה. (ליאה לוין)אוסקר 2012 - לסיקור המלאלפחות השטיח האדום עובד. תמונות מאוסקר 2011:

מה מזכיר לכם הקול הבא: דה וויס רוצה להיות כוכב נולד

כשנבחרת המתמודדים הראשונה של The Voice נבחרה, אפשר היה לחלק אותה לשניים – מצד אחד אנשים צעירים, חסרי ניסיון, שרוצים לנסות את מזלם בשירה, ומצד שני מוזיקאים משופשפים, שכבר שחררו אלבום והופיעו עם חומר מקורי משלהם. אף אחד מהסקציה השנייה לא הוצג עם הרקורד המקצועי שלו. מיכל גבע קוטלגה כ"זאת שאתם מכירים מהג'ינגלים", אלון שר הוא בסך הכל מדובב ומור מנדל היא רק הבת של דורית ראובני. מי ששרד את הניפוי הראשוני הלך הביתה בסינון השני, שלב הדו קרב. "The Voice" החלה להיראות כתוכנית שסובלת מפיצול אישיות. היא אמנם לא רוצה להיות כוכב נולד, ונותנת מקום גם לזמרים מנוסים, אבל היא גם מעדיפה, ממש כמו ב"כוכב נולד" את האנדרדוג, המתמודד הפחות 'עשוי', זה שמחזיק בסיפור קורע לב. ומה, מקצועיות וריאליטי בישראל לא יכולים ללכת ביחד? האם אנחנו באמת חייבים לראות את סיפור הסינדרלה, את הברווזון שמתחבא יהפוך לנגד עינינו לברבור?

מוזיקאים רבים קיבלו פנייה מהפקת תוכנית "The Voice" כדי לבוא להשתתף בה. יש להניח שחלקם ראה בתוכנית הזדמנות לעבור מהשוליים למרכז. אבל בעוד למתמודדים היה מה להרוויח, לא ברור למה התכוונו עורכי התוכנית להשיג. אם ממילא הנטייה היא לעממי, מי צריך את כל הדרמה הזו? נכון רועי אדרי, שהוא ממש לא רק "עובד בסופר" – עבר את השלב השני. גם יהל דורון וגיא מנטש (שהם בעצם ההרכב-Reavlday ) עברו. אחרי הכל, אותם אביב גפן לא יכול להזמין להופיע – כי הוא כבר הופיע איתם, וגם כי בהפקה טרחו להבליט מבין כל כישוריהם את סיפורם העצוב כילדי פנימייה. אולי בעצם זה בגלל ש"The Voice" רוצים לגלות את הכוכב נולד הבא. (גלית זינגר)הגולמי מול המנוסה. דו קרב ב"דה וויס":

אם אלה החיים (של קרן פלס), נבכה קרן פלס בהריון. תעצרו את הכל. לא רק שהיא בהריון, שזה משהו שפעם ראשונה קורה בעולם כולו. אף אחת עוד לא עשתה את זה לפניה. והיא מספרת על זה. קודם בעמוד האחורי של ידיעות ובסוף השבוע ב-7 ימים בטור האישי שלה. כידוע, עבור סלבריטאיות ארצנו, הריון זה ה"ילדות קשה" החדש, ולכן חייבים לספר על כך בכתבה חושפנית, או בשער לעיתון "לאישה". אפשר רק להניח שהשלב הבא יהיה ראיון לגיא פינס בוא היא תספר איך חזרה לגזרה שלה.

למה לקרן פלס נתנו טור אישי זו בעיה מסוג אחר. למה היא מעוניינת להתבטא כמו נערה מתבגרת שראתה כרגע את ג'סטין ביבר בטלוויזיה – זוהי כבר ממש חידה. עוד יותר לא ברור, מדוע פלס מתעקשת להתייחס להריון כמו משהו שברגע היוודעו נמחק העולם. "שום דבר אחר לא מעניין אותי יותר", כתבה. "אפילו לא המלחמה הצפויה בקיץ". האם זה מה שקרן פלס תרצה להעביר לילדיה? שכניסה להריון מדחיקה מיד את כל העולם מבחוץ? האם לא היו מספיק נשים אמיצות שנלחמו כדי שנשים לא יוצגו כמי שאימהותן בולעת את אישיותן? האם אין לקרן פלס (ובואו נניח לרגע את הדיון באיכות המוזיקה שלה) דברים אחרים בחיים חוץ מהילד (שיהיה בריא) שהיא נושאת ברחמה? פתאום כבר לא מעניין אותה להיות מוזיקאית? פתאום כבר לא בא לה ליצור יותר?. מה שההתרגשות ההיפר-אקטיבית (הזו התרגשות לגטימית שמוטב היה לחלוק עם חברותיה הקרובות, אבל לא בהכרח מעל דפי העיתון) משדרת לנשים צעירות שקוראות את זה היא שלא משנה מה היו הישגיך עד כה, לא חשוב מי את ומה היית, חשוב שתיכנסי להריון. רק לפני כמה ימים הופיעה פלס במופע קול באישה אהבה שארגנה נינט טייב. "בתור אישה שהמקצוע שלה זה לשיר ולהופיע", אמרה פלס בראיון לעכבר העיר, "אני חושבת שמי שלא נוח לו עם שירת נשים – שהוא יזוז אחורה". נו, אז עכשיו אין מה לדאוג – את כבר לא אישה שהמקצוע שלה זה לשיר ולהופיע. את פשוט בהריון. (טל לוין)כלום לא חשוב. קרן פלס מדגמנת ללוריאל (צילום: לם וליץ)טוב, ביי

יאיר לפיד אולי יהיה יום אחד ראש ממשלה, אבל מה שבטוח שהשבוע הוא השאיר את חותמו על התרבות הישראלית - לאחר שבחר לענות בדף הפייסבוק שלו בצמד המילים "טוב, ביי". מקשת ליבליך אולי היינו מצפים להתנסחות כזאת, מהבן של טומי לפיד עליו השלום, אנחנו רוצים קצת יותר. אבל פוליטיקה לחוד וצחוקים לחוד - "טוב, ביי" תהיה מעתה פינה לסרטון שעשה לנו את השבוע. והפעם, במסגרת חיזוק היחסים עם איראן ("הערת שוליים" מול "פרידה" וכו'), מצא הדסק הפרסי שלנו משחק מחשב בשר ודם. עצה ידידותית, אל תנסו לחבר ג'ויסטיק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ