אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיר החטאים: סיפור על צימר בצפון ומשחקי פיתוי

לכבוד ולנטיין החליט נסיכוש לפנק את יעל רון בצימר מושקע ברמת הגולן. החוויה הרומנטית הפכה מהר מאוד למפח נפש שנגמר בדמעות, רעב והשפלה. האצבע הקטנה ברגל, אגב, עדיין לא התאוששה

תגובות

כשנכנסתי הביתה מצאתי לתדהמתי את התיק הגדול שלי מחכה לי ליד הדלת וארוז לחלוטין, כולל הלפטופ והמטען. רגע לפני שנפלתי על הברכיים, חפנתי לו את רגל ימין והתחננתי "אל תעזוב אותי, בבקשה! מעתה אפסיק להתנהג כמו כלבה שתלטנית, אני מבטיחה", הוא חשף חיוך צחור והכריז חגיגית "ולנטיין שמח, אנחנו נוסעים לצימר בצפון". בהתחלה נגעלתי, מודה. מילא צימר סכריני, במיוחד כשמתוכנן שלג בסופ"ש וכל עמישראל עף על עצמו לכיוון הצפון, אבל מה לנסיכוש שלי ולתאריך הסימבולי שיווקי הזה? וגם קצת דאגתי עמוק בפנים שמא הצעד הבא בחגיגות האהבה יהיה בלון הליום אדום בצורת I love you וחבילת בונבונירות שתחכה לי במכונית. אבל אז, כשהכוונות הטובות בעיניים שלו לא התכוונו לזוז לשום מקום, וכשראיתי שהוא אפילו הכין לנו סנדוויץ' לדרך עם ביצה קשה, גבינה לבנה ופרחי פלפל ירוק (זכר לתקופת הצנע, כנראה), נמסתי לכדי שלולית רומנטית וצעקתי בחן "אני מסכימה". יצאנו צפונה בסביבות שש, הזדחלנו בפקקים, עצרנו לקנות יין, בשר ועוף (שזה ציפור) לעל-האש המתוכנן, ואל הצימר (זוגי, רומנטי, מפנק, עם ג'קוזי, מטבח מאובזר, חצר מרווחת ונוף מפעים), שנמצא בנקודה צפונית שבקושי מתיישבת עם ערכי הג'י.פי.אס, הגענו כשעה לפני חצות.» עיר החטאים: כל הטורים» איך לצאת לחופשה ולהישאר בחייםיוצאים מהעיר, נוסעים צפונה. מתוך הסרט "רומן על בטוח" (צילום מסך)

בדרך למעברה

כבר כשבעל הצימר בירך אותנו לשלום ב"אתם התל-אביבים לא יודעים לספור בתים, הא?", בגלל התברברות קלה, הזדחל לו גרם של דאגה ללב. אחרי זה הוא עודד ב-"אחרי!", פתח את דלת הצימר המפנק ולעינינו נגלתה מעברה פתח תקוואית ממוצעת - כולל הגודל, התנאים והדקורציה העלובה. "העיקר שיש ג'קוזי", הרגיע לי נסיכוש בלחישות את התקף החרדה, אבל אז פתח בעל האחוזה את דלת האמבטיה פלוס שירותים שחשפה את העובדה שאותו ג'קוזי מפנק מגיע בגודל של אסלה ומתפקד על תקן אמבטיה בז'ית כעורה ליחיד. ל-י-ח-י-ד. הוא נפרד מאיתנו ב"נורא קר כאן בלילה אז אני משאיר לכם גם מפזר חום קטן אם אתם צריכים", ונפנה לביתו המרווח והחמים שבקומה מעל כדי לספור את המזומנים הרבים שצבר בכיסו דקה לפני. הסתכלנו על החדר הקלסטרופובי הכעור ואז אחד על השנייה וייללנו "מה באמת?" קטן ומסכן, ואז, מתחת לשפתיים שרעדו לו ולמבט המתנצל נסיכוש ניסה למלמל משהו, וזה נשמע כמו "ואני עוד הזמנתי לנו לילה שלישי כדי שנתחיל את סוף השבוע בכיף". באותם רגעים אבל כבד ירד על המדינה.

היינו עייפים מהדרך הארוכה, מותשים מהוויכוחים עם ה-ג'י.פי.אס ומזועזעים מהתרמית הפרסומית אליה נחשפנו זה עתה. אבל צרות כאמור, באות בצרורות, כי אז נכנס גם גורם הרעב שהתחיל לנקר לו בכל אחד מרמ"ח איברינו המבואסים. שלפנו את הפרגיות ותכננו השקה חגיגית לבשר על מחבת טפלון לוהטת, עד לרגע בו גילינו שהמטבח המאובזר כולל בעיקר מיקרוגל ושקיות תה ויסוצקי מהזן שהיה אופנתי אי שם בעגלות התה של ההסתדרות.  צעקתי "דחף אותי מכאן", התחננתי "אני רוצה סושי מאונמי. תזמין לי עכשיו!", אבל אף אחד מהניידים שלנו לא היה בעמדת קליטה וגם עם יונות הדואר שפועלות כרגע בעיקר באזור סוריה, לא היה בשעה כזאת על מה לדבר. רגע לפני שעקרתי לו את הכבד והטחול והכנתי לי במיקרו מעורב, הוא שלף מהתיק שני חטיפי אנרגיה שאגר שם ליתר ביטחון (דור שלישי, אלא מה) והציל את המצב. התפנקנו ביין שנלגם מספלי מאג גדולים וכבדים - חלק מאותו מטבח מאובזר, וקינחנו במשחת שיניים שגרגרנו בפה, בחיך האחורי ובלשון, למשך דקה.

אחר כך, כמו כל עלמה בוגרת, משכילה, פרקטית ושקולה, התיישבתי על קצה המיטה והתחלתי לבכות. לבכות? יותר נכון למרר. ניסיתי להבין איך הפך ים הציפיות שפיתחתי בין כביש שש לסוף העולם צפונה, לים של דמעות. כל זה גובה בהרבה "אני לא רוצה להישאר כאן גם מחר. רוצה ג'קוזי מפנק ומסאז' ועל האש!" (משיכת אף, קינוח אף והיפר-ונטילציה נשימתית). נסיכוש הלום הקרב התנצל קרוב לעשרת אלפים פעמים, נשבע ביקר לו מכל שזה לא מה שהוא הזמין עבורנו ושנפלה כאן טעות גדולה שבטח נוכל לסדר מחר.

חופשה בטבע - זה לא מתאים לכל אחד. סקס והעיר הגדולה (צילום מסך)

אז סידרנו, וזה כלל פרידה קורעת לב וכיס מבעל יחידת הדיור המעברתית הנכלולי, חומוס "אותנטי" במסעדה שברמת הגולן, וירידה לעבר הגליל המערבי אל בקתת עץ מפניקה שאנחנו מכירים עוד מימי החיזורים הפזרניים ומלאי הרושם של תחילת היחסים. עשינו ריסטרט מטאפורי למורל, לגמנו קפה ריחני מהמכונה שניצבה על השיש, זללנו בונבונים בצורת לב שהונחו על המיטה ואיחלנו אחד לשנייה יום אהבה מתוקן ושמח יותר. המראות הקשים מיום האתמול נמחקו כליל רק אחרי שעתיים של השתכשכות בג'קוזי הענק עם החלונות הגדולים והנוף של החבר המאותגר שלי עומד על הדשא ונלחם במנגל, ברוח המשתוללת ובגפרורים הנשברים, ויוצא כשידו על התחתונה.

ואז, כשהגיע אמצע הלילה לפי שעון הצפון (קצת לפני 22:30), ישבנו מחובקים מול הקמין, סמוקים מתת תזונה ועודף אלכוהול ומרוצים עד הגג. זה היה האות שלי להתחיל להלהיט את העניינים ולתת ליום האהבה המחודש שלנו ערך מפנק מוסף. עמעמתי את האור, פיזרתי נרות ברחבי בקתת העץ (שילוב מדליק במיוחד), אמרתי לו "אקסקיוז מי דארלינד, אני הולכת לאמבטיה לפדר את האף", ועטיתי על עצמי משהו שמשלב בין עור אדם לתחרה. אחרי שבדקתי שכל דבר במקומו מונח וגם ניפחתי את השיער א-לה משמר המפרץ יצאתי בענטוז חתולי, מתקרבת לאט אבל בטוח אל עבר המטרה החיה. רגע לפני שהתאחדנו לכדי סצינת פורנו מעוררת השראה, נשמעה צרחה גדולה ומפחידה. מסתבר שזה היה הגרון שלי שציית למוח שחש את כאבה של האצבע הקטנה של הרגל שהתקפלה אחורה במגע חזיתי עם רגל המיטה. ואז היה בכי, הרבה קרח מהמקפיא (מטבח מאובזר, אלא מה), אלכוהול להרגעת העניינים, מבט עצוב של גבר מאוכזב עם וובוס דואבים והירדמות שכללה עוד קצת יללות להבהרת עוצמת הכאבים.  

שיער מנופח ובגד אדום - לה זה לא היה קורה. פמלה אנדרסון (צילום מסך)

בדרך הביתה למחרת, כשאחד מאיתנו סוחב את מלוא הכבודה על קילו הפרגיות שבה וחוגג על שם התואר החדש "חברתי הצולעת", ואחת נגררת אחריו בצעדי צליעה קלים ומבקשת "תעזור לי" בכל כניסה או יציאה מהמכונית, הגענו לשלוש תובנות שיעזרו לנו מתישהו בעתיד לשקם את הנזק שנגרם לכיס ולמערכת היחסים:

1. וולנטינוס הקדוש לא היה רק עוכר ישראל מרושע, אלא גם איש שיווק נהדר שעזר ללא מעט חנויות ומסעדות להכפיל רווחים ביום הספציפי והנטול ייחודיות הזה של השנה. אתם לא באמת רוצים לקחת חלק בהלך הרוח הקפיטליסטי הזה. מחפשים בכל זאת קצת אקשן? בשביל מה אלוהים ברא לכם את היס מקס?

2. צימר, גם אם מגן המסך שלכם מזן קריסטלי מובחר, לא מזמינים על סמך תמונה ממוזערת באייפון או בגלקסי. נקודה. 

3. במקרי קיצון של כעס על שכחה או אי ציון היום המקודש - נוסח מרב מיכאלי וליאור שליין, שננו בעיניים בורקות את המנטרה "בשבילי, אהובה, כל יום במחיצתך הוא חג". 

סוגיה שמעסיקה אתכם? נושא שרציתם לדבר עליו? כתבו ליעל רון בכתובת: yaelron.tlv@gmail.com

*#