דרינק וגמרנו: מרגישים בבית

עם מצברוח מוזר ומשבר בגדים קטן, יצאה נור פלוג למצוא נחמה בברים עם האווירה הכי נעימה וביתית בעיר

נור פלוג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נור פלוג, עכבר העיר

לפעמים ערבי בילוי טומנים בתוכם סכנה ממשית לפיצול אישיות: אני רוצה לצאת, אבל אולי לא בא לי, אין לי מה לעשות בבית, אבל גם אין לי גם ללבוש. כך הלאה והלאה אכילת הראש יכולה להימשך שעות, מה שגורם במינימום לבלגן בארון ובמקסימום לתהיות עמוקות על החיים. מומלץ מאוד לקטוע תהיות אלו כשהן רק מתחילות, לזרוק את הדבר הראשון שמוצאים בארון ולצאת לא משנה מה.

ללכת עם ולהרגיש בלי: בילוי ביתי

אחרי ההתלבטות התחלנו את הערב בפיקוק, שהתאים בדיוק למצב רוח ההפכפך. האווירה חצי ביתית ולא מחייבת, כזו שמזכירה פאב שכונתי באנגליה שבאים אליו לכוסית קטנה אחרי העבודה ולא דווקא עם תוכניות מרחיקות לכת לקרוע את העיר. אפשר לתפוס שם נשנוש מצוין, לשמוע מוזיקה טובה ולהתבוסס בתחושת "יצאתי מהבית! יש!". עוד יתרון שאוזני המזדקנות הודו עליו הוא האפשרות לנהל דו שיח עם היושבים סביבך, הודות לדציבלים הסבירים של המוזיקה. לצהובים יותר מבינינו, מדובר במקום בו ניתן לראות לא פעם את מיטב מסלברטיי עירנו, שכנראה בוחרים לשבת בו בגלל האווירה הבוגרת חסרת הפפארצי. כאן קיימות שתי אופציות קסומות להתנהגות בציבור: האחת – להרוס להם את הערב עם צילום זדוני באייפון, והשנייה, בה בחר בחור נורמלי למראה שישב שני שולחנות לידנו, היא לתת דרור לגרופי הפנימי: להתרפק, להתרפס ולהתחנף בפני אותה אושיה מוכשרת עד הבכת הסובבים ללא בושה. המלצה מקרב לב: לשחק אותה קול. זה תמיד עובד.

» פיקוק - Peacock - מרמורק 14, תל אביב.» לא גומרת את הלילה: הפיקוק

מחפשים צהוב? הפיקוק (צילום: דניאל צ'ציק)

בשלב מסוים האורות עומעמו, המוזיקה תפסה גרוב ואנחנו הרגשנו בשלים להמשיך את הערב במקום אחר. בחרנו במקום נוסף שאנחנו מרגישים בו בבית – השסק. ואם השסק מרגיש כמו בית, אז כנראה שזה הבית של החבר המגניב שעושה מסיבות דירה שכולם מדברים עליהן שבועות אחרי. המקום קיים יותר מעשור, נותן במה למיטב הדי ג'ייז של עירנו, ומציע ספות נעימות להימרחות ותאי שרותים מרווחים. איש איש והעדפותיו. התמקמנו בפינה מול הבר ונהנינו מהמוזיקה ששם מסובב התקליטים אגוזי, שגם קורא למקום בית כבר לא מעט שנים ואחראי לאופי המוזיקלי שלו. כלב גדול וחמוד של אחד הנוכחים ישב למרגלות הבר כל הערב, ומלבד היותו מתוק ומגנט-כוסיות, נתן גם הוא הרגשה נעימה וסלונית. המוזיקה הפכה למרקידה למדי ובשלב מסוים של הערב התפתחה מיני מסיבונת במרכז החלל הפנימי, שדעכה קצת מהר לטעמנו. אבל ככה זה מסיבות דירה. על האווירה הנינוחה הצליח להעיק בחור מציק, כמו שרק בחורים מציקים יכולים להעיק עם שאלות כמו "יש לכן סיגריה?" או "איזה צבע נראה לכן הפאנל של הטלפון שלי? הוא נראה לכן וורוד? כי ידידה שלי אמרה שהוא נראה וורוד ואז בנות לא יצאו איתי כי יחשבו שאני הומו". היי - כל אחד והשיטות שלו, לנו הן פחות מתאימות. זה היה הסימן לעשות נקסט.

» שסק - לילינבלום 1, תל אביב.

איפה הכלב? השסק (צילום: אורן זיו)

מהסילון לסלון

כמו שהערב התחיל בהרגשה שלא בא לצאת, כך בהמשכו הוא הרגיש שממש אין חשק לחזור הביתה. המשכנו לסילון, מקום מושלם להתחיל להשמיע צלילי סיום. הסילון הוא בר שכונתי שזורק לימי התיכון, בעיקר בגלל שיש בו מוזיקה טובה עם נגיעות משני העשורים האחרונים ואווירת דיכאון כללית. קצת סאבליים זצ"ל ואז קצת מהחדש של הבלק קיז, ותמיד תמיד אווירה אפלולית של סוף ערב וחבר'ה טובים ומעוכים. יש הבדל משמעותי בין החלל הפנימי למקומות הישיבה על רחוב קינג ג'ורג, כאילו מדובר בשני מקומות שונים שדווקא מתחברים יחד מצוין. בשביל קשקוש לא מתחייב עם אנשים מוכרים וגם כאלה שפחות, ספסלי העץ ומזג האוויר הקריר מציע אופציה מצוינת. אם אתם רוצים להסתגר ולא לדבר עם אף אחד בעולם המטופש הזה, תוכלו למצוא כוך אפל בפנים, לסובב את הגב, לשתות בירה מנחמת ולהרגיש שאף אחד לא מבין אתכם. כך או כך, או בשילוב, הסילון הוא מקום מצוין לנחות בו  במהלך הערב.

» סילון - קינג ג'ורג' - המלך ג'ורג' 89, תל אביב.

את הערב חתמתי סופית במקום החביב ביותר בעיר – הסלון הפרטי שלי. נכון לעיתים אני רועה בשדות זרים, ולפעמים אני מחפשת את ההרגשה הביתית במקומות אחרים, אבל הסלון שלי תמיד יקבל אותי כמו שאני. ככה זה הסלון שלי ואני - יש לנו יחסים פתוחים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ