אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיבור נגוע: אלוהים, תעשה שיירד שלג בירושלים

ירושלים זקוקה לשלג כמו אוויר-הרים-צלול-כיין לנשימה. וגם: המוות הלא פוטוגני של ויטני יוסטון, המועקה של ולנטיינ'ס דיי וההשתלחות המיותרת של "עובדה" בלוביסטים. שיחות סלון על הנושאים הבוערים של השבוע

תגובות

האם יהיה שלג השבת בירושלים? יש אנשים שלא מבינים את החשיבות בשאלה הזו. אנשים אלה כנראה לא חושבים על ירושלים. הם מעולם לא נחלצו מפיגוע ברחוב המלך קינג ג'ורג', לא רבו עם הרוכלים בשוק מחנה יהודה,  לא זרקו עליהם אבן ברחוב בר אילן בשבת וסחרוב מבחינתם זה מוזיקאי מחונן, לא צומת פקוקה. הם שומעים על ירושלים כאשר מתהפך אוטובוס ונהרגים ילדים (אבל הם מדחיקים, כי הם רק פלסטינים); מקבלים את הידיעות על היותה מובילה בתחום העוני בישראל (אבל לא מתעניינים, כי כולם חרדים), ועל הצרות של בית"ר והפועל (אבל מניחים שמדובר באותו סוג של בבונים). אז לידיעת האנשים האלה  - ירושלים זקוקה לשלג באופן דחוף, כמו שאישה מותשת צריכה תזכורת שהיא יפה. העובדה שהעיר הזו הכי מלוכלכת, מדכאת, ענייה, מסואבת ומלאה בדכאון מצליחה, ביום יום, לעמם את יופייה הפיזי. אבל אם השבת היא תלבש לבן, תתמלא בילדים שבונים איש-שלג וחליקות בגן סאקר, זה כמו טיפול רקמות עמוק לעור הפנים שלה. בירתנו המסובכת תחזור להיות הדבר הטהור הזה שפעם היינו שרים עליו שירים. גם אם רק לשבת אחת.

לא לדבר על זה עם: דני רופ. הוא זה שיהיה תקוע בקור מול המצלמות.

כך תשנו את הנושא: "גל הקור ייקר את הירקות במאה אחוז. תמיד אמרנו שצריך לדבוק בפחמימות".

חורף 2012 - כל האירועים וההמלצות

שלג שלג, בוא (צילום: ירון קמינסקי)

ויטני יוסטון נמצאה מתה השבוע, ומי שלא בשוק  - משקר. נכון, היא הייתה מסכנה, מסוממת, מנותקת מהמציאות, וגם הקריירה שלה לא הייתה בשיאה - אבל משהו בתדמיתה של יוסטון מעולם לא גרם לנו להעלות על דעתנו שגם היא  תצטרף למועדון הסלבריטאיות שמתו צעירות מדי. אותו מועדון שהמצטרפת האחרונה אליו היא איימי וינהאוס, המחטטת בין תרופות המרשם של אנה ניקול סמית' ומרילין מונרו, בעוד ג'ניס ג'ופלין שרה להן סרנדות. לא חשבנו שויטני תגיע לשם - אבל אולי זה סתם כי לא חשבנו עליה יותר מדי. הרי במשך שנים רבות הצהובונים האמריקאיים עקבו אחר הרגלי הסמים של יוסטון, רמזו שבובי בראון מדרדר אותה למקומות רעים ועמדו על הדימיון בין חייה לשל מכורת קראק אומללה מהדרגה הנמוכה ביותר - "גטו", כמו שקוראים לזה באמריקה. הסוף של יוסטון אכן היה בלתי פוטוגני ועצוב להפליא, ומתאים יותר לחיי ה"גטו" מאשר לקורותיה של כוכבת בינלאומית. אבל כנראה שהמוות לא רואה כסף, רק מחפש אחר הרס עצמי. הניסיונות של התקשורת האמריקאית להעמיק בסיבת המוות, כאילו הוא יכול להית תאונה, נראים מופרכים לחלוטין בשלב זה. יש גבול להדחקה, חברים.

לא לדבר על זה עם: הכושים העבריים בדימונה, ידידיה משכבר הימים.

כך תשנו את הנושא: מסכן המפיק של הגראמי, שהיה צריך להרים לה מחווה ממש ברגע האחרון.

» הדיווה שהלכה לאיבוד: מה קרה לויטני יוסטון?

המחווה לויטני יוסטון בגראמי 2012:

אז מי סובל יותר בולנטיינ'ס דיי, הרווקים שמקבלים תזכורת לכך שהם לבד, או הזוגות שצריכים למצוא עוד מתנה ובילוי רומנטי, שניה אחרי הסילבסטר ורגע לפני יום הנישואים? אנחנו מבקשים להציע פשרה זמנית ולאחד בין כל המגזרים כדי להתלונן על קיפוח משותף: כפל הקנסות. מנת חלקם של ישראלים באשר הם. נדמה כי חגים ומועדים הוא משהו שרק הולך ומתרבה אצלנו ומהצד השני- אף חג ישן לא מבוטל. אין איזון. קיבלנו את ולנטיינ'ס דיי - אבל טרם הזדכינו על ט"ו באב; אנחנו שולחים שנה טובה בינואר וגם בתשרי; וכאילו חנוכה לא מספיק מתישה אותנו, אנחנו צריכים להתארגן גם על מסיבת כריסמס כדי להיות סופר עדכניים. התוצאה היא יותר מדי חגים, יותר מדי מתנות לקנות, יותר מדי פרויקטים בעיתונים  - וכל זה כי רצינו להיות כמו חו"ל. לכל תרבות יש כנראה יכולת הכלה של כמה היא מסוגלת לספוג, וזו שלנו עומדת על סף קריסה. אנחנו לא מעוניינם להטיף ליהדות ולמסורת, בסך הכל רצינו לשרוד. רגע לפני שאנחנו מאמצים כאן גם את איסטר ומתחילים לצייר על ביצים -  חייבים לעשות לכל העניין הזה הערכות מחודשת.

לא לדבר על זה עם: קופידון.

כך תשנו את הנושא: "יש עכשיו קונדום חדש לנשים. רק מלקרוא את ההוראות זה נשמע כמו אמצעי מניעה מעולה".

הם היו האוהבים הצעירים. פאדג' אהבה של מקס ברנר (צילום: חגית גורן) 

לוביסטים זו מילת הבאזז של הרגע. עד כמה שידוע לנו, לוביסטים הם אנשים שעבודתם היא להשפיע על מהלכי החקיקה של חברי כנסת, הם יכולים לבוא מחברות פרטיות אבל גם מעמותות לזכויות אדם או לאיכות הסביבה - אבל במחי תכנית אחת של עובדה, אילנה דיין הפכה את המילה למילת גנאי. מעתה, אל תאמר "מושחת", אמור "לוביסט", על פי דיין. דיין הראתה בתכניתה כיצד חברת לובינג מלמדת את חניכיה להשפיע ולתחמן כדי לקדם אינטרסים של לקוחות מסחרים  - כמו למשל יצרני אפודי המגן, או חברת התרופות מאחורי החיסון לסרטן צוואר הרחם. אין ספק שהיא עשתה עבודה טובה במציאת מורה ציני במיוחד - אבל להתפעל מכך תהיה היתממות. נדמה ששוב, תכניות התחקירים בישראל נגועות בדמגוגיית יתר. במקום להסביר מה ההשלכות הקשות של החקיקה שהביאו לה, התחקיר של "עובדה" התמקד בהצהרות הריקות של חברת הלובינג; ובמקום להראות גם את הצדדים הטובים של מלאכת הלובי, הוא הטיל רפש על מקצוע שלם. "אנחנו החיבור בין ההון לשלטון", אומר המורה השחצן שלא יודע שהוא מצולם, אבל האמת היא שהוא היה רוצה להיות. ההון האמיתי מחזיק את השלטון בביצים בצורה ברוטלית בהרבה. הון אמיתית לא זקוק ללוביסטים.

לא לדבר על זה עם: רונית תירוש

כך תשנו את הנושא: "הנצחון במשפט הוריד לאילנה דיין חמש שנים. או שזה בוטוקס".

שביתת הרעב של טל חג'ג', בתו של לוחם צד"ל. היפה הסובלת סיפקה סיפור צבעוני יפה ומרגש למהדורות של שש בערב,אבל גם את זה ביבי הרס להם כששכנע אותה לשוב לאכול. כדי לקבל יותר זמן מסך, היא הייתה צריכה ללכת לדה וויס

*#